ז'אן פיאז'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח, מבנה הערך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ז'אן פיאז'ה
Jean Piaget
Jean Piaget in Ann Arbor.png
לידה 9 באוגוסט 1896
נשאטל, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בספטמבר 1980 (בגיל 84)
ז'נבה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת נשאטל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות סורבון, אוניברסיטת ציריך עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה פרס ארסמוס
פרס בלצן
פרס א. ל. תורנדייק
פרס האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה לתרומות מדעיות נכבדות לפסיכולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פסל של ז'אן פיאז'ה

ז'אן פיאז'ה, בשמו בלידה ז'אן-ויליאם-פריץ פיאז'הצרפתית: Jean Piaget או Jean-William-Fritz Piaget‏; 9 באוגוסט 1896 נשאטל16 בספטמבר 1980 ז'נבה) היה פסיכולוג שווייצרי שתרם רבות להתפתחות הפסיכולוגיה ההתפתחותית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית. פיאז'ה גם פיתח את שיטת הניסוי בפסיכולוגיה, הנשענת על הצגת חידות לאנשים וניתוח הסיבות לשגיאות בתשובותיהם.

תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית שלו והשקפותיו האפיסטמולוגיות נקראות כיום "אפיסטמולוגיה גנטית".

פיאז'ה ייחס חשיבות רבה לחינוך הילדים. כמנהל "הלשכה הבין-לאומית לחינוך" הוא הצהיר כי "רק החינוך מסוגל להציל את החברה שלנו מהתמוטטות אפשרית, בין אם היא אלימה או הדרגתית". התאוריה שלו על התפתחות הילד נלמדת בתוכניות חינוכיות. כיום, מחנכים ממשיכים לשלב אסטרטגיות קונסטרוקטיביסטיות בעקבות הגותו.

בשנת 1955 הקים את "המרכז הבין-לאומי לאפיסטמולוגיה גנטית" בז'נבה וניהל אותו עד מותו בשנת 1980. המרכז הפיק שיתופי פעולה רבים, ולכן נחשב בספרות המדעית כ"מפעלו של פיאז'ה".

לדברי הפסיכולוג הגרמני ארנסט פון גלזרספלד, ז'אן פיאז'ה היה "חלוצה הגדול של התאוריה הקונסטרוקטיביסטית של הידיעה". יחד עם זאת, רעיונותיו לא הפכו פופולריים עד שנות השישים של המאה העשרים.

בסוף המאה ה -20, פיאז'ה היה מבין הפסיכולוגים המצוטטים ביותר באותה תקופה, שני רק לפרדריק סקינר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיאז'ה נולד בשנת 1896 בעיר נשאטל, במשפחה פרוטסטנטית דוברת צרפתית. אביו היה ארתור פיאז'ה, בלשן מומחה בשפות רומאניות והיסטוריון של הרפורמציה, פרופסור באוניברסיטת נשאטל, בה כיהן כרקטור הראשון שלה. אמו הייתה רבקה סוזן לבית ג'קסון, בת למשפחת תעשיינים צרפתים בעלת שורשים אנגליים (אבותיה התיישבו בצרפת במאה ה-18) וקשרים משפחתיים עם משפחת פז'ו. בגיל 10 כבר חיבר פיאז'ה מאמר מדעי ראשון (כדי להוכיח לספרן האוניברסיטה שהוא ראוי לקבל זכות שאילת ספרים). בגיל 22 קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת נשאטל. בתחילת דרכו עסק כזואולוג בחקר רכיכות, וכפילוסוף בתחום האפיסטמולוגיה (הפילוסופיה של ההכרה).

כאשר שינה את תחום התעניינותו לפסיכולוגיה התפתחותית, הוא חקר את ההתפתחות של התודעה בפרט, בהתאם לגילו הביולוגי. פיאז'ה התחיל את מחקרו הפסיכולוגי בניתוח שגיאות בפתרונות של ילדים למבחני מנת משכל. כאשר נולדו לו ילדים משלו, ערך עליהם תצפיות מדעיות ואלו היוו בסיס לרעיונות תאורטיים רבים שהעלה בתחום זה.

במרבית מחקריו הוא עסק בחקר התפתחות כלי המחשבה. במהלך חייו עסק בפסיכולוגיה התפתחותית-קוגניטיבית (פסיכולוגיה התפתחותית של דרכי המחשבה המודעת) והרבה לחקור את תקופת הילדות - החל מהלידה ועד ההתבגרות. פיאז'ה הרבה לעסוק גם בתחום האפיסטמולוגיה (הפילוסופיה של ההכרה) - בעיקר בדרכי רכישת הידע אצל בני האדם כפרטים.

ז'אן פיאז'ה ואשתו ולנטין, 1932

בנוסף לכך, פיאז'ה עסק רבות בחינוך והשפיע רבות על העשייה החינוכית בעולם. ב-1955 ייסד בז'נבה מרכז ל"אפיסטמולוגיה גנטית", מונח שהטביע ושתיאר את התפתחותם של מבני החשיבה אצל הילד. תורתו של פיאז'ה היא בבחינת חומר חובה לכל סטודנט לחינוך במדינות רבות, כולל בישראל.

פיאז'ה נבחר על ידי המגזין "טיים" כאחד ממאה האנשים שעיצבו את המאה ה-20[1]. ספרו הידוע ביותר של פיאז'ה, "תפיסת העולם של הילד", נמכר במיליוני עותקים, ונחשב עד היום לספר יסוד בתחום.

מחקריו ורעיונותיו המרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ההתמקדות בחשיבה מודעת ובהתפתחות - בניגוד לענפי הפסיכולוגיה המקובלים בראשית תקופת עבודתו של פיאז'ה (הפסיכואנליזה התמקדה ביצרים תת-מודעים, הביהביוריזם התעלם מכוונות מהמחשבה בטענה כי היא בלתי מדידה והגשטלט שהתמקד בתפישה).
  • פיאז'ה רואה את התפתחות כלי המחשבה ואת הצטברות הידיעות, אצל הפרט, ברגע נתון, כתוצאה של הליכי התאמה והטמעה. דהיינו הליכי שינוי הסביבה כך שתתאים להלך מחשבתו של הפרט ושינוי הלך מחשבתו של הפרט, כך שיתאים לסביבה. כדוגמה להתאמה ולהטמעה, ניתן להביט באופן בו פעוט לומד על הטיות מילים, היוצאות מן הכלל הדקדוקי המוכר לו. בשלב הראשון, הפעוט יחשוב כי צורת הריבוי של המילה "וילון" היא "וילונים", אף על פי שהצורה האמיתית היא "וילונות", מכיוון שהוא מנסה להטמיע את המציאות לסכמות המושרשות אצלו כך שהדבר תואם את תפישתו הדקדוקית בשלב זה. בשלב הבא, המבוגרים יתקנו אותו שוב ושוב, כשישגה בהטיית הרבים של המילה "וילון", ובשלב השלישי, הפעוט עשוי להגות את המילה "וילונות", ולאחר שיעשה זאת לעיתים תכופות, הוא יתאים את הסכמה המובנית אצלו לכך שיש לומר "וילונות". פיאז'ה רואה את הליכי ההתאמה וההטמעה כמקבילים להליכי ההסתגלות האבולוציונית של המין הטקסונומי.
  • כפילוסוף, פיאז'ה טוען, כי גם הצטברות הידע המדעי של כלל האנושות נעשית בתהליכי התאמה והטמעה. כשהאקדמיה פוגשת תופעה חדשה היא מנסה, בשלב הראשון, להסביר אותה רק בעזרת הידע הקיים. אם ההסבר אינו טוב דיו ואם קיימת מודעות להיותו של ההסבר לא מוצלח, נעשה ניסיון לשנות במעט את הידע הקיים, כך שהוא יוכל להסביר את התופעה. שינוי דרסטי בידע הקיים יתחולל לעיתים נדירות ביותר וכמעט לעולם לא עם הפגישה הראשונה בתופעה קשה להסבר. כדוגמה לזה, נותן פיאז'ה את התפתחות ההגדרות של המתמטיקאים עבור שדות מספרים אלגבריים. הוא טוען, כי תחילה האדם הכיר רק את המספרים הטבעיים. בהמשך הוא ניסח על פי מספרים אלה את השברים, את המספרים השליליים ואת המספרים הבלתי רציונליים. בניית השדות החדשים נעשתה בתהליך של התאמה והטמעה ולא בתהליך של קבלת רעיון חדש לחלוטין.
  • תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה מתייחדת בכך שהיא מסבירה את ההתפתחות הקוגניטיבית, כתהליך המורכב משלבים הנבדלים זה מזה איכותית, ואשר הם אוניברסליים - משותפים לילדי כל התרבויות. כמו כן מסבירה תאוריה זו את ההתפתחות המוסרית הנובעת מההתפתחות הקוגניטיבית. תאוריה זו שינתה את פני הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והחינוכית והיא מבחינת חומר לימוד חובה לסטודנטים במקצועות אלה. פיאז'ה הוכיח והדגים את תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית שלו בסדרת ניסויים מפורסמים, בהם מוצגות חידות לילדים בגילים שונים, כאשר את החידות מצליחים לפתור רק ילדים שעברו גיל מסוים ובחלק מהחידות, גם איכות הפתרון הולכת ומשתפרת עם הגיל (פעוטות טועים, ילדים בגיל מסוים נותנים פתרון גמלוני ולא מדויק ונערים בני 16 כבר מצליחים לפתור במהירות ובשיטתיות ויכולים להסביר את הפתרון בפשטות).
  • גישתו של פיאז'ה למחקר הייתה גישה ניסויית. המבוססת על בניית מודל להלך מחשבתו של הילד, מציאת חידות, שנתינת תשובות שגויות מסוימות עבורן, מחזקת את המודל[1] והצגת השאלות בפני מדגם גדול של ילדים מגילים רלוונטיים, כך שלא יהיה צורך בסטטיסטיקה מסובכת . כתצפיות מדעיות, פיאז'ה דובב ילדים במטרה להבין את אופן מחשבתם וגם הביט במבחנים שונים שהם ערכו (כגון תצפית על השגיאות המקובלות, בגילים שונים, במבחני מנת משכל). ביחס לגישות קודמות בפסיכולוגיה, גישה ניסויית זו, דומה במקצת לגישת הניסוי של הגשטלט, בה נחקרה התפישה של אנשים בעזרת השאלה "מה אתה רואה?". גישתו של פיאז'ה חפה מהביקורת שהופנתה כנגד הגישה הניסויית של הביהביוריזם, בטענה על שינוי המציאות עד בלי היכר, רק למען עשותה מדידה וניתנת לניסוי ומהביקורת שהופנתה כנגד הפסיכואנליזה, בטענה על היותה בלתי בדיקה בניסוי. בנוסף לכך, גישתו הניסויית של פיאז'ה חפה מפגמים מוסריים (בניגוד, למשל, לניסוי הכלא של זימברדו או הניסוי של מילגרם). ניסיונותיו המדעיים של פיאז'ה, כמו ניסוי השימור של פיאז'ה, הם מן האלגנטיים ביותר במדע הניסויי בכלל ויכולים לשמש כדוגמאות לניסויים מוצלחים במסגרת לימוד הפילוסופיה של המדע.

ספרי פיאז'ה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיאז'ה, 1925
  • תפיסת העולם של הילד, תרגם אליהו פורת, מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ז 1966.
  • שש מסות על ההתפתחות הנפשית, תרגם אליהו פורת, מרחביה ספרית פועלים, תשכ"ט 1969.
  • השפיטה המוסרית של הילד, תרגם י' מאיר, ערך יעקב לוי, תל אביב.
  • הפסיכולוגיה של הילד, תרגם יונה שטרנברג, תל אביב תשל"ב 1972.
  • הסטרוקטוריאליזם, תרגם ג"מ קרוי, תל אביב תשל"ב 1972.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'אן פיאז'ה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]