ג'וואנסון שה
גְ'ווָאנְסוּן שְׁה (בסינית מסורתית: 顓孫師, בסינית מפושטת: 颛孙师, בפין-יין: Zhuānsūn Shī. 503-? לפנה"ס), ידוע גם בתואר הכבוד שלו דְזְה גָ'אנְג (סינית: 子張, פין-יין:Zi Zhang, וייד-ג'יילס: Tzu-chang), היה תלמיד בולט של קונפוציוס, שליווה את קונפוציוס במסעותיו למדינות אחרות, ומאוחר יותר גם יצר אסכולת קונפוציאניזם משלו.[1]
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גְ'ווָאנְסוּן שְׁה (דְזְה גָ'אנְג) נולד בשנת 503 לפנה"ס[1], והיה צעיר ב48 שנים מקונפוציוס.[2][3] על פי הספר "שורש היוחסין" (世本), סבו היה נסיך ממדינת צֶ'ן אשר שימש בממשלת מדינת לוּ, מולדתו של קונפוציוס.[4] על אף שרשומות ההיסטוריון מזהות את דְזְה גָ'אנְג כאיש צֶ'ן, הוא כפי הנראה נולד וגדל במדינת לוּ.[3]
דְזְה גָ'אנְג התמצא היטב בטקסים, אך נאמר עליו שהיה חלש ברדיפה אחר אנושיות.[1] דְווָאנְמוּ צְה, תלמיד בולט אחר של קונפוציוס, אמר על דְזְה גָ'אנְג: "אינו מתפאר בהצטיינותו מעוררת ההערצה, אינו מראה שמחה על מעמדו האציל, לא חצוף ולא עצל, אינו מתנשא על הנתמך. אלו הם מאפייניו של גְ'ווָאנְסוּן שְׁה".[2]
גְ'ווָאנְסוּן שְׁה פתח מאוחר יותר אסכולה משלו, ותלמידיו היוו ענף של הקונפוציאניזם שידוע בתור "פלג דְזְה גָ'אנְג", אשר הוזכר על ידי הפילוסופים שׂוּ'ן דְזְה והָאן פֵיי דְזְה, מאות שנים לאחר זמנו של דְזְה גָ'אנְג. [4]
המאמרות מכילות שלושה פרקים מאמרותיו של גְ'ווָאנְסוּן שְׁה.[1] כאשר חלה במחלה קשה, אמר לבנו שֶׁנְשְׂיָאנְג (申祥): "אנחנו מדברים על סופו במקרה של איש המעלה, ועל מותו במקרה של האיש הפחות. האוכל לקוות שהאפשרות הראשונה תתקיים במקרה שלי היום?"[2][5]
תוארי כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקדשי קונפוציוס, לוח רוחו של גְ'ווָאנְסוּן שְׁה נמצא חמישי מבין תריסר החכמים, במערב.[2]
במהלך שושלת טאנג, הקיסר שׂוֵ'אנְדְזונְג העניק לגְ'ווָאנְסוּן שְׁה את תואר האצולה "רוזן צֶ'ן" (陳伯). במהלך שושלת סונג הוסיפו לו את התארים מרקיז וָאנְצְ'יוֹ (宛丘侯), מרקיז יִינְגְצְ'ווָאן (穎川侯) ודוכס צֶ'ן (陳公). [4]
צאצאים של גְ'ווָאנְסוּן שְׁה החזיקו בתואר "דוקטור לחמש הקלאסיקות" (五經博士; Wǔjīng Bóshì).[6]
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Confucius (1997). Huang, Chichung (ed.). The Analects of Confucius. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-506157-4.
- Han, Zhaoqi (2010). "Biographies of the Disciples of Confucius". Shiji (史记). Beijing: Zhonghua Book Company. ISBN 978-7-101-07272-3. (בסינית)
- Legge, James (2009). The Confucian Analects, the Great Learning & the Doctrine of the Mean. Cosimo. ISBN 978-1-60520-644-8.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Confucius 1997, p. 203.
- ^ 1 2 3 4 Legge 2009, p. 117.
- ^ 1 2 Han 2010, pp. 4607–8.
- ^ 1 2 3 Wu Xiaoyun. "Zhuansun Shi" (בסינית). Taipei Confucian Temple. נבדק ב-10 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ הקלאסיקה של הטקסים בפרק 檀弓上, פיסקה 32 בחלוקת ctext.
- ^ H.S. Brunnert; V.V. Hagelstrom (15 באפריל 2013). Present Day Political Organization of China. Routledge. pp. 494–. ISBN 978-1-135-79795-9.
{{cite book}}: (עזרה)
.svg)