דבקה (צמח)

דבקה
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	גנציינאים
משפחה:	פואתיים
סוג:	דבקה
שם מדעי
Galium ‏לינאוס, 1753

דְּבֵקָה (שם מדעי: Galium) היא סוג גדול של צמחים עשבוניים ברובם במשפחת הפואתיים, הכולל כ-650 מינים חד-שנתיים, רב-שנתיים ובני-שיח. תפוצת הסוג כלל עולמית, למעט אנטארקטיקה, ועושר מיניו הגדול ביותר מצוי באזורים הממוזגים של אירו-אסיה ואמריקה הצפונית. רוב מיני הסוג מותאמים לאקלים ממוזג וים-תיכוני, לבתי גידול פתוחים ולהרים ולעיתים גם לבתי גידול מופרים. בישראל וסביבתה תועדו 25 מינים. רובם חד־שנתיים, רובם נדירים, ורובם משתייכים לטיפוסי תפוצה ים־תיכוניים או מעורבים עם האזור האירנו־טורני, ולצדם גם מינים בעלי זיקה אירו־סיבירית וסהרו־ערבית. מינים אלה גדלים במגוון בתי גידול, מן הבתות והחורש הים־תיכוני ועד בתי גידול לחים ואזורים הרריים ומיעוטם במדבר ובקרעות חוליות.

רבים ממיני הדבקה מתאפיינים בזיפים זעירים דמויי קרסים המכסים את הגבעולים, העלים ולעיתים גם את הפירות, וגורמים לצמח להיצמד לבגדים, לפרוות בעלי חיים ולצמחים אחרים — תכונה שהקנתה לסוג את שמו העברי. לעומת זאת, שמו המדעי, Galium, משמר מסורת עתיקה של שימוש במינים אחדים לגיבון חלב, מסורת המשתקפת בין השאר בשם הטורקי Yoğurt otu — “עשב היוגורט”.

רבים ממיני הדבקה מתאפיינים בזיפים זעירים דמויי קרסים המכסים את הגבעולים, העלים ולעיתים גם את הפירות, וגורמים לצמח להיצמד לבגדים, לפרוות בעלי חיים ולצמחים אחרים — תכונה שהקנתה לסוג את שמו העברי. לעומת זאת, שמו המדעי Galium משמר מסורת עתיקה של שימוש במינים אחדים לגיבון חלב, מסורת המשתקפת גם ולא רק, בשם הטורקי Yoğurt otu — “עשב היוגורט”.

אטימולוגיה

שם הסוג המדעי Galium ושמותיו העבריים והעממיים משקפים שני מקורות שונים: מקור קדום ביוונית הקשור לשימוש במינים אחדים של הסוג להקרשת חלב, ומקור שני המתייחס לתכונה פיזית בולטת של הצמח — נטייתם של חלקיו להידבק ולהיצמד לגופים זרים או זה לזה. התחושה של "דביקות" בצמחי דבקה אינה נובעת ממוהל או מחומר דביק, אלא ממנגנון מכני לחלוטין. תכונה זו נובעת מזיפים זעירים דמויי קרסים המכסים את הגבעולים, העלים ולעיתים גם את הפירות, וגורמים לצמח להיתפס בבגדים, בפרוות בעלי חיים ובעצמים או בצמחים אחרים.

שם הסוג המדעי Galium מקורו ביוונית gála (γάλα), שפירושה חלב. חלק ממיני הסוג שימשו בעת העתיקה להקרשת חלב בתהליך הכנת גבינות, ולכן נקרא הסוג בשם זה. המין הידוע ביותר בהקשר זה הוא דבקה אמיתית (Galium verum), ששימש בעבר לגיבון חלב. אין קשר אטימולוגי בין השם Galium לבין השורש דבק, אף על פי שהצליל עשוי להזכיר מילים כגון glue או gluten.

באנגלית נקראים כמה ממיני הסוג, ובעיקר Galium aparine, בשם Cleavers או Clivers. השם Cleavers נגזר מן הפועל האנגלי העתיק to cleave במשמעות להיצמד או להידבק, והוא מתאר את השערות הקרסיות שעל הגבעולים, העלים והפירות, הגורמות לצמח להיאחז ולהיצמד. משום כך נקרא הצמח גם Sticky weed ("עשב דביק"). שם עממי נוסף הוא Goosegrass ("עשב האווזים"), הנובע מכך שאווזים ניזונים מן הצמח. כל השמות העממיים הללו מדגישים את תכונת ההיצמדות האופיינית למינים רבים בסוג. תכונה זו משתקפת גם בשם המין Galium aparine, שמקורו ביוונית aparínē (ἀπαρίνη) שפירושו "נאחז" או "נדבק".

השם העברי דבקה חודש על פי הערבית בידי אפרים הראובני בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו" משנת תרע"ז (1917). השם נגזר מן השם הערבי הארץ-ישראלי דוּבֵּייקָה (دبيكة, dubbeika), שמשמעותו "הדביקה הקטנה", והוא מתאר את תכונת הצמח להיצמד. תחילה ניתן השם לשני מינים — דבקת הפטמות (Galium verrucosum) ודבקה זיפנית (Galium aparine) — ובהמשך הורחב לציון הסוג כולו במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 174) משנת 1930, בהסתמך על הצעתו של הראובני. השם אושרר לאחר מכן במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 (סעיף 389) כשם הסוג, והפך לנחלת דוברי העברית והבוטנאים.

בשפות אחדות נשמר דווקא הרעיון הקדום של שימוש בצמח להקרשת חלב. כך בגרמנית Labkraut, שפירושו "עשב לגיבון חלב", ובטורקית Yoğurt otu ("עשב היוגורט"). גם בפרסית מצוי שם בעל משמעות דומה — علف پنیر (alaf-e panir), שפירושו "עשב הגבינה". שמות אלה מעידים כי הצמח היה מוכר ואף שימש בתרבויות שונות לגיבון חלב. ייתכן כי בשל תכונותיו אלה נכלל גם במסורות של רפואה עממית, נושא שיידון בפרק הבא.

מאפיינים מורפולוגיים

צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים, או בני שיח קטנים.

הגבעולים רבועים (מרובעים בחתך). הגבעולים לעיתים חלשים ומשתרעים או נאחזים בצמחים סמוכים באמצעות זיפים זעירים כפופים לאחור.

העלים נגדיים או ערוכים בדורים של 4 עד 10, פשוטים ותמימים. בבסיסם לוואיים דמויי עלים, משום כך העלים נראים ערוכים בדורים של 4 עד 10, אף שבפועל רק שניים מהם עלים אמיתיים.

התפרחות מסוימות וערוכות לעיתים קרובות במכבדים או בסוככים מדומים וחסרות חפים.

הפרחים קטנים, בעלי סימטריה רדיאלית, מאוחי עלים, דו-מיניים ולעיתים חד-מיניים; הפרחים בני 4 פרטים בכל איבר. מספר אונות הגביע, אונות הכותרת והאבקנים שווה בדרך כלל.; לעיתים אונות הגביע אינן שוות או שאחדות מהן מוגדלות. צבע הפרחים לרוב לבן או צהוב ולעיתים ירקרק, ולעיתים רחוקות ורוד או אדמדם.

הגביע אינו ניכר; שפת הגביע (אוגן הגביע) מנוונת או חסרה.

הגביע מאוחה עלים ונישא בראש שחלה תחתית כחלק מן ההיפנתיום (hypanthium). ההיפנתיום, המכונה צינור הפרח, הוא מבנה דמוי גביע או צינור הנוצר מהתערות מצעית הפרח עם בסיסי איברי העטיף והאבקנים, והוא מאוחה בדפנותיו לשחלה; לכן אונות הגביע, הכותרת והאבקנים נראים יוצאים מראש השחלה.

הכותרת גלגלית, בעלת ארבע אונות, ולעיתים רחוקות פעמונית. האונות מסתיימות לעיתים קרובות בתוספת קטנה הכפופה פנימה.

האבקנים מעורים בצינור הכותרת וערוכים לסירוגין עם אונות הכותרת.

השחלה תחתית, בעלת שתי מגורות; בכל מגורה ביצית אחת ושיליה חיקית. עמוד השחלה מפוצל לשתי אונות בולטות.

הפרי מורכב משתי פרודות.

הפרודות כדוריות, חצי-כדוריות, דמויות ביצה או אליפסואידיות, ולעיתים רחוקות מוארכות.

לעיתים רק אחת מן הפרודות מתפתחת ומגיעה להבשלה.

מאפיינים מבדילים

דבקה נבדלת ממינים אחרים בעלי ארבעה עלי כותרת הדומים לה במראה בכך שהכותרת בנויה מארבע אונות מאוחות ולא מארבעה עלי כותרת מפורדים כפי שקיים במשפחת המצליבים. נוסף על כך בדבקה ארבעה אבקנים בלבד, ואילו במצליבים שישה אבקנים (ארבעה ארוכים ושניים קצרים). העלים בדבקה נגדיים או נראים ערוכים בדורים, משום שלצדם לוואיים דמויי עלים היוצרים מראה של דור.

בתוך משפחת הפואתיים נבדלת דבקה מסוגים קרובים בכמה תנאים מצטברים:

1. הפרי יבש ומתפרק לשתי פרודות חד-זרעיות.

2. עוקצי הפרחים חסרים חפיות.

3. העלים המלווים את קבוצות הפרחים אינם גדלים לאחר הפריחה ואינם פונים כלפי מטה לכסות את הפרי, בשונה מן הסוג דבקנית (Cruciata), שבו העלים המלווים את התפרחות מתרחבים לאחר הפריחה ומכסים את הפרודות.

4. הפרחים חסרי גביע והם גלגליים או דמויי פעמון, כלומר צינור הכותרת חסר או קצר ואורכו אינו עולה על אורך אונות הכותרת, בשונה מן הסוג חספנית (Asperula), שבו הפרחים צינוריים ובולטים בקצות הגבעולים.

תפוצה עולמית

על פי נתוני תפוצה במאגרי מידע בוטניים עולמיים (כגון POWO ו-WFO), הסוג דבקה הוא מן הסוגים הנפוצים במשפחת הפואתיים ובעל תפוצה כמעט כלל עולמית למעט אנטארקטיקה, ועושר מיניו הגדול ביותר מצוי באזורים הממוזגים של אירו-אסיה ואמריקה הצפונית. עם זאת, תפוצתו אינה אחידה: מיני הסוג מועטים מאוד או חסרים לחלוטין במדבריות קיצוניים וביערות גשם טרופיים לחים.

הסוג מיוצג באופן טבעי ברוב אזורי העולם: בכל אמריקה הצפונית; באירו-אסיה, למעט חצי האי קרים; באמריקה הדרומית מן האנדים ועד דרום היבשת; ובאוסטרליה ובניו זילנד. באפריקה הוא מצוי בעיקר בצפון אפריקה, במזרח אפריקה ובאזורים הרריים.

עם זאת, תפוצתו אינה אחידה והוא נעדר או דל במיוחד בשני טיפוסים אקלימיים קיצוניים:

באזורים מדבריים — במדבריות כווית שבחצי האי ערב, בחלקים ממדבר הסהרה, ובפנים אוסטרליה, שם משתרעים המדבריות הגדולים של היבשת.

ביערות גשם טרופיים לחים — בדרום-מזרח וייטנאם, באגן האמזונס באמריקה הדרומית, וכן באגן קונגו, באפריקה המשוונית ובמערב אפריקה הטרופית הלחה.

דפוס תפוצה ביוגאוגרפית זה משקף את העובדה שרוב מיני הסוג מותאמים בעיקר לאקלים ממוזג, ים-תיכוניים, לאזורי הרים וכן לבתי גידול פתוחים ולעיתים גם לבתי גידול מופרים. לעומת זאת הם פחות מצליחים להתבסס במדבריות קיצוניים, ביערות גשם טרופיים צפופים וחשוכים, שבהם הקרקעות רוויות לחות והתחרות עם צמחיית היער חזקה במיוחד.

מבנה אקולוגי וביוגאוגרפי של הסוג דבקה בישראל

מבין עשרים וחמישה מיני הדבקה שתועדו בישראל ובסביבתה עולה תמונה אקולוגית וביוגאוגרפית ברורה: רוב המינים הם חד-שנתיים, רובם משתייכים לטיפוס התפוצה הים-תיכוני, רבים מהם נדירים בתחומי ישראל, והם גדלים במגוון רחב של בתי גידול - מן הבתות והחורש הים-תיכוני, דרך בתי גידול לחים ועד אזורים הרריים גבוהים ואף אזורי מדבר. שילוב תכונות זה משקף את מעמדה של ישראל כאזור מפגש בין אזורי צומח שונים ואת מגוון המינים של הסוג.

תפוצה ביוגאוגרפית ושכיחות המינים בישראל

מבין עשרים וחמישה מיני הדבקה שתועדו בישראל ובסביבתה, חמישה הם מינים חד-שנתיים אנדמיים לאזור. אחד מהם אנדמי לישראל — דבקת פלשת (Galium philistaeum), הגדלה על קרקעות חוליות. שניים מהם בעלי תפוצה מצומצמת: דבקה זנובה (Galium chaetopodum) ודבקת יריחו (Galium hierochuntinum), ושלושת המינים הללו נמצאים בסכנת הכחדה חמורה. מאידך, שני המינים הנוספים — דבקת האפונים (Galium pisiferum) ודבקת יהודה (Galium judaicum) — נפוצים יותר; דבקת יהודה, שפרחיה צהובים, היא המין הנפוץ ביותר, לא רק בקרב המינים התת-אנדמיים אלא גם בקרב יתר עשרים המינים שתפוצתם חורגת מגבולות האזור (סוריה-לבנון, ירדן וישראל).

מבין עשרים המינים הללו, חמישה עשר מוגדרים נדירים עד נדירים מאוד בישראל. עם זאת, נדירותם המקומית אינה מעידה בהכרח על תפוצתם בעולם, שכן כמה מן המינים, כגון דבקה עדינה (Galium spurium) ודבקה שרועה (Galium humifusum) הם בעלי תפוצה רחבה מאוד מחוץ לישראל. הסיבה לכך היא שישראל נמצאת באזור מפגש בין שלושה אזורי צומח עיקריים — האזור הים-תיכוני, האזור האירנו-טורני והאזור הסהרו-ערבי. כתוצאה מכך רבים מן המינים המצויים בארץ נמצאים כאן בשולי תחום תפוצתם העולמי. כאשר מין מצוי בשולי תפוצתו, התנאים האקלימיים והאקולוגיים פחות מתאימים לו, ולכן אוכלוסיותיו קטנות ומקומיות ולעיתים נדירות מאוד, אף על פי שבחלקים אחרים של תחום תפוצתו הוא עשוי להיות שכיח ואף נפוץ.

חמשת המינים הנפוצים יותר, מלבד דבקת יהודה ודבקת האפונים, הם: דבקה דקיקה (Galium setaceum), דבקה זיפנית (Galium aparine), דבקה מפושקת (Galium divaricatum), דבקת החומות (Galium murale) ודבקת ירושלים (Galium hierosolymitanum). כולם חד-שנתיים.

המבנה האקולוגי של הסוג בישראל וסביבתה

מיני הדבקה בישראל גדלים במגוון רחב של בתי גידול. ניתן לחלקם בקירוב כך: בתות (8 מינים), בתות טרגקנטיות של הרים גבוהים (4), מחשופי סלעים (3), בתי גידול לחים (4), חורש ויער ים-תיכוני (2), חולות (1) ושטחים מעובדים (2); ומין אחד גדל במדבר.

ישראל, כמקום מפגש של שלושה אזורי אקלים — ים-תיכוני, אירנו-טורני וסהרו-ערבי — ממחישה היטב את מגוון המינים של הסוג, ובמיוחד את מגוון בתי הגידול שלהם, מן האזורים ההרריים הגבוהים של החרמון ועד אזורי המדבר.

מבין עשרים וחמישה המינים של דבקה שתועדו בישראל ובסביבתה, שבעה-עשר הם חד-שנתיים, ארבעה רב-שנתיים וארבעה בני שיח. מכאן עולה כי הסוג בישראל הוא בעיקר עשבוני חד-שנתי. מצב זה שונה במקצת מן הצומח האירופי, שבו חלק גדול יותר ממיני הסוג הם רב-שנתיים. דפוס זה מתאים לאקלים של ישראל וסביבתה — אקלים ים-תיכוני המאופיין בקיץ ארוך, חם ויבש, שבו צמחים חד-שנתיים מהווים רכיב מרכזי בצומח.

מבין ארבעת המינים הרב-שנתיים של הסוג, שלושה הם מינים ים-תיכוניים הקשורים לבתי גידול לחים: דבקה שרועה (Galium humifusum), דבקת הירדן (Galium elongatum) ודבקת הנחלים (Galium rivale). בתי גידול לחים אלה מאכלסים גם מין נוסף של הסוג — דבקת יריחו (Galium hierochuntinum), שהיא מין חד-שנתי נדיר מאוד, המצוי בסכנת הכחדה חמורה ונחשב תת-אנדמי בעל תפוצה סהרו-ערבית בסלעים מוצלים וגיאיות. נדיר. בקעת כנרות, ערבות הירדן, בקעת ים-המלח, הערבה.

לעומתם, המין הרביעי מבין המינים הרב-שנתיים הוא דבקה אמיתית (Galium verum). מין זה נפוץ מאוד בעולם, אך בישראל הוא נדיר ביותר וגדל רק בחרמון, שם הוא מצוי בבתות טרגקנטיות של הרים גבוהים ונחשב מין נדיר ובסכנת הכחדה.

לצד המינים הרב-שנתיים, קיימים בסוג גם ארבעה בני-שיח. נוסף לדבקה אמיתית, שני בני-שיח הבלעדיים לחרמון הם דבקה משחירה (Galium incanum) ודבקת הלבנון (Galium libanoticum), וכן המין החד-שנתי דבקת הדורים (Galium verticillatum). שני בני-שיח נוספים הם דבקה אפורה (Galium canum), הגדלה על מחשופי סלעים בהרי ישראל ובמדבר יהודה; פרחיה ארגמניים והיא נדירה מאוד ועל סף איום. הפריחה באביב, מאפריל עד יולי. בן שיח נוסף הוא דבקת סיני (Galium sinaicum), מין חריג מבחינת תפוצתו האקלימית. זהו בן-שיח ננסי של מצוקי גיר, אבן חול וגרניט, הגדל במדבר למחצה ובמדבר הקיצוני בדרום ירדן ובדרום סיני. טיפוס תפוצתו אירנו-טורני וסהרו-ערבי והוא אינו גדל בישראל.

מבין שבעה עשר המינים החד-שנתיים, רובם הגדול — חמישה עשר מינים — משתייכים לטיפוס התפוצה הים-תיכוני. הם גדלים בעיקר בבתות, בצומח עשבוני פתוח, במחשופי סלעים ובחורש ים-תיכוני. שני מינים יוצאים מן הכלל מבחינת טיפוס התפוצה: דבקה דקיקה (Galium setaceum), מין בעל תפוצה אירנו-טורנו הגדל בבתות, ודבקת יריחו (Galium hierochuntinum), מין בעל תפוצה סהרו-ערבית הגדל דווקא בבתי גידול לחים; הוא נדיר מאוד ונמצא בסכנת הכחדה חמורה, ונחשב תת-אנדמי לאזור.

מיני דבקה בישראל וסביבתה

להלן מיני הדבקה שתועדו בישראל ובסביבתה. המינים מסודרים לפי סדר אלפביתי של שמותיהם העבריים. עבור כל מין מובאים תיאור קצר, בתי הגידול שבהם הוא גדל, טיפוס תפוצתו ושכיחותו בישראל.

1. דבקה אמיתית (Galium verum) היא צמח עשבוני רב-שנתי הגדל בבתות טרגקנטיות של הרים גבוהים. טיפוס תפוצתו העולמית אירו-סיבירי, ובישראל הוא גדל רק בחרמון. המין נדיר מאוד ונמצא באיום. פרחיו צהובים ותקופת פריחתו נמשכת מסוף יולי עד ספטמבר.
2. דבקה אפורה (Galium canum) היא בן שיח הגדל על מחשופי סלעים קשים. טיפוס תפוצתו מזרח ים-תיכוני. המין נדיר מאוד ונמצא על סף איום. הוא גדל בסדקי מצוקים, בישראל רק במצוקי מערת קשת בגליל ובמצוקי צפון מדבר יהודה, וכן בעבר הירדן. פרחיו זעירים מאוד (כ-1 מ"מ); כותרתם שעירה וצבעם אדמדם או ארגמני. תקופת פריחתו נמשכת מאפריל עד יולי.
3. דבקה דקיקה (Galium setaceum) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בבתות ובערבות. טיפוס תפוצתו אירנו-טורני. המין מצוי למדי בישראל. אורך הכותרת כאורך השחלה; הכותרת ארגמנית. קבוצות הפרחים אינן צפופות; עוקצי הקבוצות ארוכים ועוקצי הפרחים ארוכים בהרבה מן הפרח. העלים חדים בראשם. תקופת פריחתו נמשכת מפברואר עד אפריל.
4. דבקה זיפנית (Galium aparine) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בחורש וביער ים-תיכוני. טיפוס תפוצתו אירו-סיבירי, ים-תיכוני ואירנו-טורני. המין מצוי למדי בישראל. פרחיו לבנים. תקופת פריחתו נמשכת מפברואר עד מאי.
5. דבקה זנובה (Galium chaetopodum) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בבתות. טיפוס תפוצתו מזרח ים-תיכוני והוא תת-אנדמי לאזור שמדרום-מערב סוריה עד צפון ישראל. המין נדיר מאוד ונמצא בסכנת הכחדה חמורה. התפרחת מכבד בעל ענפים מפושקים; עוקצי הפרחים נימיים וארוכים ויוצרים זווית רחבה זה עם זה. כל אונת כותרת מסתיימת בחוד דמוי שוט שאורכו כאורך האונה או יותר. תקופת פריחתו נמשכת מפברואר עד מאי.
6. דבקה מפושקת (Galium divaricatum) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל על מחשופי סלעים קשים, בעיקר במורדות גבעות מוצלים וסלעיים ובחורש. טיפוס תפוצתו ים-תיכוני והוא אינו שכיח בישראל. הצמח קרח ובלתי מסתעף; העלים ערוכים שניים-שניים או ארבעה בכל דור, אורכם כ-5 מ״מ, ראשם מסתיים בחוד דק וארוך ושפתם נושאת שיכים זעירים. התפרחות נישאות לכל אורך הגבעול בקבוצות בנות 2 עד 4 פרחים, וכל קבוצה נישאת על עוקץ ארוך. תקופת פריחתו נמשכת מפברואר עד מאי.
7. דבקה משחירה (Galium incanum) היא בן שיח נדיר מאוד הגדל בבתות טרגקנטיות של הרים גבוהים, במדרונות מעל רום של כ-1,000 מ׳ בחרמון ובהרי מואב ואדום שבירדן. תחום תפוצתו הטבעי מן האזור המזרחי של הים התיכון ועד טרנסקווקז; הוא מצוי בין השאר באיי הים האגאי המזרחיים, ביוון, בכרתים, בטורקיה, באיראן ובטרנסקווקז, וכן בלבנון עד סוריה, בירדן ובישראל — שם הוא גדל רק בחרמון. הפרחים לבנים וצפופים; ענפי התפרחת מכונסים והדוקים לציר הראשי, והצמחים יוצרים כרים גדולים הנראים ככתמים לבנים. העלים ירוק-שחור ומשחירים עם ייבושם. תקופת פריחתו נמשכת ממאי עד אוגוסט.
8. דבקה משולשת (Galium tricornutum) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בשטחים מעובדים ומשמש לעיתים כעשב רע. טיפוס תפוצתו ים-תיכוני ואירנו-טורני והוא נדיר בישראל. אורך או קוטר הפרודות 4 עד 5 מ"מ לעיתים רחוקות 3 מ"מ מכוסות גבשושים זעירים. התפרחות בנות 3 פרחים לעיתים רחוקות 4 נישאות בחיקי העלים, קצרות מהעלים שמחיקם הן יוצאות או שוות להן באורכן. עוקצי הפירות כפופים כלפי מטה. פרחיו לבנים. תקופת פריחתו נמשכת מפברואר עד מאי.
9. דבקה נימית (Galium tenuissimum) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בצומח עשבוני ים-תיכוני. טיפוס תפוצתו ים-תיכוני ואירנו-טורני, ובישראל הוא ידוע רק מרמת הגולן. המין נדיר מאוד ונמצא בסכנת הכחדה חמורה. פרחיו בצבע קרם. תקופת פריחתו נמשכת מאפריל עד יוני.
10. דבקה סורית (Galium cassium) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל על מחשופי סלעים קשים. טיפוס תפוצתו ים-תיכוני והוא נדיר מאוד בישראל. פרחיו צהובים או קרם. תקופת פריחתו נמשכת ממרץ עד מאי.
11. דבקה עדינה (Galium spurium) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל במדבר ובערבות שיחים. טיפוס תפוצתו רחב וכולל אזורים אירו-סיביריים, ים-תיכוניים ואירנו-טורניים. המין נדיר מאוד בישראל. תקופת פריחתו נמשכת ממרץ עד יוני.
12. דבקה שרועה (Galium humifusum) היא צמח עשבוני רב-שנתי הגדל בבתי גידול לחים, כגון מעיינות ותעלות השקיה. טיפוס תפוצתו מזרח ים-תיכוני ואירנו-טורני. המין נדיר מאוד ונמצא בסכנת הכחדה חמורה. בישראל הוא ידוע מבקעת החולה (החצבני) ומערבות הירדן באזור יריחו; בישראל הוא ידוע כיום מן הגולן בלבד. תחום תפוצתו משתרע מן הבלקן דרך מערב אסיה עד מרכז אסיה, וישראל מצויה סמוך לגבול הדרומי של תפוצה זו. אורך הצמחים 30 עד 100 ס״מ. הגבעולים חלקים, ארוכים ומשתרעים על הקרקע, מסועפים מאוד, וקצותיהם מסתיימים במכבדות צרות ומוארכות המלוות בעלים; הצמח קרח או שעיר במקצת ומשחיר לאחר ייבושו. העלים ערוכים בדורים של 6 עד 8, צרים ומוארכים, שפתם גלולה מעט ומחוספסת קלות, והעלים התחתונים מופשלים כלפי מטה. התפרחות צפופות. פרחיו צהבהבים עד לבנים; הכותרת דמוית פעמון, אורך צינור הכותרת כאורך האונות או מעט קצר מהן, והאונות מסתיימות בחוד ארוך. המאבקים צהובים. מבנה זה של הכותרת חריג בסוג דבקה, שבו לרוב המינים כותרת גלגלית; בישראל הוא אופייני רק לשני מינים — דבקת הנחלים ודבקה שרועה (Galium humifusum). הפרי עשוי משתי פרודות חצי-כדוריות קטנות, יבשות וחד-זרעיות, קרחות, בקוטר של כ-1 מ״מ. תקופת פריחתו נמשכת ממאי עד יולי.
13. דבקת האפונים (Galium pisiferum) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בבתות. טיפוס תפוצתו ים-תיכוני והוא תת-אנדמי לאזור. המין אינו שכיח בישראל. פרחיו לבנים. תקופת פריחתו נמשכת מינואר עד מאי.
14. דבקת הדורים (Galium verticillatum) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בבתות טרגקנטיות של הרים גבוהים. טיפוס תפוצתו ים-תיכוני ואירנו-טורני, ובישראל הוא ידוע רק מן החרמון. המין נדיר. תקופת פריחתו נמשכת ממרץ עד יוני.
15. דבקת החומות (Galium murale) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בבתות. טיפוס תפוצתו ים-תיכוני והוא מצוי בישראל. תקופת פריחתו נמשכת מפברואר עד מאי.
16. דבקת הירדן (Galium elongatum) היא צמח עשבוני רב-שנתי הגדל בבתי גידול לחים בשולי ביצות. המין נדיר מאוד ונמצא בסכנת הכחדה חמורה, אך תפוצתו בעיקר באקלים הממוזג בעולם רחבה ומשתרעת מאירופה דרך אגן הים התיכון ומערב אסיה עד צפון-מערב איראן ואף להימלאיה הצפון-מערביים. הצמח גבוה, לעיתים מטפס מעט או נשען על צמחייה סמוכה וגדרות, וגובהו 60 עד 150 ס״מ. העלים חלקים, חסרי חוד בקצה ומעוגלים בראשם, ערוכים בדורים של 4 עד 6. הפרח לבן צחור, והתפרחות מרובות פרחים. הפרי מורכב משתי פרודות עגולות לא שעירות וחלקות למדי, בקוטר כ-2 עד 2.5 מ״מ. מין זה דומה במראהו לדבקת הנחלים, אך נבדל ממנה בעלים חלקים ומעוגלים, בפרח שטוח ולא פעמוני ובפרודות פרי גדולות וחלקות יותר. בישראל הוא תועד מחדש בשנת 2025 בשמורת החולה לאחר שבעבר נאסף בכמה אתרים בעמק החולה, וכיום ידוע מן האתר הזה בלבד. תקופת פריחתו נמשכת מאפריל עד אוקטובר.
17. דבקת הלבנון (Galium libanoticum) היא בן־שיח הגדל בבתות טרגקנטיות של הרים גבוהים. טיפוס תפוצתו ים־תיכוני הררי, אנדמי להרי מול הלבנון. בלבנון הוא נפוץ, ובישראל הוא ידוע רק מן החרמון. המין נדיר. גבעוליו שרועים; העלים ערוכים על פי רוב 6 עד 8 בדור, פרחיו צהובים חיוורים או קרמיים. עוקצי הפרחים ארוכים מן הפרחים פי 1.5 עד 2. תקופת פריחתו נמשכת ממאי עד אוגוסט. שורשיה האדומים של דבקת הלבנון שימשו בניסוי להפקת צבען אדום לצביעת אריגים. בניסוי שנערך, שבו אופן הצביעה היה זהה לזה ששימש בפואת הצבעים והתמיסה בושלה במשך חמש שעות, התקבלו תוצאות טובות, באיכות הדומה לזו שניתן להשיג בפואת הצבעים. מאחר שהמין נדיר, נאספו שורשי הצמח לצורך הניסוי בפארק נאות קדומים.
18. דבקת הנחלים (Galium rivale) היא צמח עשבוני רב-שנתי הגדל בבתי גידול לחים. טיפוס תפוצתו ים-תיכוני ואירו-סיבירי. המין נדיר ונמצא בסכנת הכחדה. בישראל הוא ידוע מן הבקעה הצפונית, בעיקר מעמק החולה. הצמחים גבוהים ומגיעים לגובה של כמטר ויותר, והם נותרים ירוקים גם לאחר ייבושם. הגבעולים מחוספסים והעלים התחתונים אינם מופשלים כלפי מטה. פרחיו לבנים; הכותרת דמוית פעמון, אורך הצינור כאורך האונות ואונותיה חסרות חוד. מבנה זה של הכותרת חריג בסוג דבקה, שבו לרוב המינים כותרת גלגלית; בישראל הוא אופייני רק לשני מינים — דבקת הנחלים ודבקה שרועה (Galium humifusum). תקופת פריחתו נמשכת מיוני עד אוקטובר.
19. דבקת הפטמות (Galium verrucosum) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בשטחים מעובדים ומשמש לעיתים כעשב רע. טיפוס תפוצתו ים-תיכוני והוא נדיר בישראל. פרחיו לבנים. תקופת פריחתו נמשכת מינואר עד מאי.
20. דבקת יהודה (Galium judaicum) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בבתות ובמחשופי סלע. טיפוס תפוצתו מזרח ים-תיכוני והוא תת-אנדמי לאזור. זהו המין הנפוץ ביותר מבין מיני הדבקה בישראל. הצמחים שעירים, לפחות בעליהם, ומסתעפים. רוב הדורים בני 4 או 5 עלים. עוקצי הפרחים ארוכים פי 2 עד 4 מאורך הפרח. פרחיו צהובים. תקופת פריחתו נמשכת ממרץ עד אפריל.
21. דבקת ירושלים (Galium hierosolymitanum) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בחורש וביער ים-תיכוני. טיפוס תפוצתו מזרח ים-תיכוני, והוא שכיח בישראל. תפוצתו משתרעת מדרום-מזרח טורקיה ועד ירדן וישראל. גובה הצמחים 15 עד 50 ס"מ; הם מסתעפים בצפיפות בחלקם העליון, והענפים הקיצוניים של התפרחת צפופים ומסתיימים בסעיפים דמויי סוככים. הצמחים משחירים בחלקם העליון לאחר הייבוש. כל העלים, או רובם, קשים וצרים מאוד (סרגליים), ושפתותיהם גלולות לאחור. רוחב רוב העלים גדול מ-1 מ"מ, ואורכם גדול פי 8 או יותר מרוחבם המרבי. העלים מסתיימים בחוד לבן ונוקשה. קבוצות הפרחים צפופות למדי, והן נישאות על עוקצים ארוכים ונימיים היוצרים זווית רחבה זה עם זה. אורך עוקצי הפרחים כאורך הפרחים או מעט יותר. הכותרת גלגלית; צינור הכותרת קצר מאוד או חסר. צבע הכותרת צהוב, והיא שעירה או חסרת שערות; לעיתים חלקים ממנה ארגמניים. אונות הכותרת מסתיימות בחוד דמוי זיף שאורכו כמחצית אורך האונה. הפרודות מוארכות, ובחלקן העליון הן לבנות. תקופת הפריחה נמשכת ממרץ עד יוני.
22. דבקת יריחו (Galium hierochuntinum) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בבתי גידול לחים. טיפוס תפוצתו סהרו-ערבי והוא תת-אנדמי לאזור. המין נדיר מאוד ונמצא בסכנת הכחדה חמורה. תקופת פריחתו נמשכת ממרץ עד אפריל.
23. דבקת סיני (Galium sinaicum) היא בן שיח הגדל במדבר. טיפוס תפוצתו אירנו-טורני וסהרו-ערבי. המין נדיר ואינו גדל בישראל אלא בדרום ירדן ובדרום סיני. פרחיו בצבע קרם. תקופת פריחתו נמשכת ממאי עד אוגוסט.
24. דבקת סמואלסון (Galium samuelssonii) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בבתות. טיפוס תפוצתו ים-תיכוני והוא נדיר בישראל. פרחיו לבנים. תקופת פריחתו נמשכת ממרץ עד יוני.
25. דבקת פלשת (Galium philistaeum) היא צמח עשבוני חד-שנתי הגדל בקרקעות חוליות. טיפוס תפוצתו ים-תיכוני והוא אנדמי לישראל. המין נדיר ונמצא בסכנת הכחדה חמורה. תקופת פריחתו נמשכת ממרץ עד מאי.

מקורות

• דבקה זיפנית, באתר "צמח השדה" – ראה על הסוג בסוף המאמר.
• עזריה אלון (עורך), אנציקלופדיית "החי והצומח של ארץ ישראל", משרד הביטחון – ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983; כרך 11 - צמחים בעלי פרחים ב', הערך "דבקה", עמ' 113.

קישורים חיצוניים

• דבקה, באתר ITIS (באנגלית)
• דבקה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• דבקה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דבקה, באתר צמח השדה
• דבקה, באתר Tropicos (באנגלית)
• דבקה, באתר GBIF (באנגלית)
• דבקה, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
• דבקה, באתר iNaturalist (באנגלית)
• דבקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)