הוראה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור של מורה לידי לוח במהלך תהליך ההוראה

הוראה (Teaching) היא אחת מתהליכי הלמידה בחינוך. מטרתה היא להקנות ידע ולהכשיר את התלמיד ללמוד בכוחות עצמו באמצעות פיתוח יכולות אורייניות, אסטרטגיית למידה ומיומנויות חשיבה.

הדידקטיקה היא תחום של הפדגוגיה, אשר עוסק בפן התאורתי של ההוראה לצורך פיתוח של גישות ושיטות הוראה יעילות.

איש המקצוע העוסק בהוראה מכונה מורה. המורה הוא הגורם המרכזי אשר מחולל שינויים רצויים אצל הלומדים. על כן ישנה חשיבות מכרעת לאישיותו ולהתנהגותו בכיתה.

הדרכה וחניכה הן דרכי לימוד נוספות, אשר משויכות לרוב לחינוך בלתי פורמלי או להכשרה תוך כדי עבודה. לרוב הן מתמקדות יותר בפיתוח מיומנויות ספציפיות והנחלת ערכים מאשר בהקניית מידע ופיתוח כישורים אקדמיים.

היסטוריה והתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראה במסגרת פורמלית, ציור משנת 1862
הוראה במסגרת שיעור מוזיקה, ציור משנת 1907

ההוראה התגבשה לצד תהליך הפורמליזאציה של החינוך, כאשר השתתפותו הישירה של הילד בעיסוקי הוריו ומבוגרים אחרים, לא הספיקה עוד להכינו לחיים[1]. כך החלה ההיסטוריה של החינוך המערבי.

בעקבות תהליך זה המורה בבית הספר הפך לדמות בעלת השפעה הדומה לזו של המשפחה בכל הנוגע להתפתחותו הילד[1].

תוך כדי התפתחות ההוראה החלו לייחס לה משמעויות שונות[1]:

  • הוראה נורמטיבית - מסייעת בהתפתחות האינדיבידואל על פי אמות מידה ערכיות. על פי תפיסה זו המורה מעביר תכנים בעלי ערך לתלמיד כדי לעצב את רוחו. עקב תבעה הערכי הגדרה זו יכולה להשתנות בהקשר לרוח התרבות והתקופה שבה היא נדונה.
  • הוראה נייטרלית - מתרכשת כאשר אדם לומד דבר מה חדש בסיועו של האחר. במשמעות זו אין ההוראה מוגבלת לתכנים מסוימים.

התפיסה הראשונית של ההורארה הנורמטיבית התגבשה בעולם העתיק והיא הייתה כרוכה בהנחה שלא כל אדם מסוגל לעלות במעלות השיכלול לקראת שלמות אינטלקטואלית ומוסרית. זהו המקור לסלקטיביות הראשונית של בית הספר בקליטת תלמידיו ולהתפתחות תחום המדידה והערכה בחינוך פורמלי, שזכו עד מהרה למעמד של מטרות מקודשות שאין לשנותן. משום שתפיסה זו גרסה כי תוכני הלימוד של ההוראה הם בעלי ערך ראשוני שאין לו תחליף, התלמיד נתבע להסתגל לדרכי ההוראה וההערכה שנקבעו כדי שיוכל להמשיך ללמוד בבית הספר. באופן זה הריטואליות של נוהגי בית הספר מילאה תפקיד של מנגנון מיון אשר מעודד נשירה של תלמידים שכשריהם והתעניינויותים לא תאמו את המקובל[1].

השינוי בתפיסה זו חל בעקבות השאיפה להנגשת החינוך עבור כלל האוכלוסייה ולא רק עבור האליטה של החברה[1]. בישראל תפיסה זו באה לידי ביטוי בחוק לימוד חובה. ההוראה החלה להיתפס כשיטה להצגה ותרגול של תוכני לימוד מסוימים, באופן העשוי להבטיח שהלומדים ירכשו אותם. לפי גישה זו ההצלחה של תהליך הלמידה אינה מותנית עוד במידת ההסתגלות של התלמיד לתביעותיו של בית הספר, אלא ביעילותו של המורה[1]. בתחילה נוצרה שאיפה למציאת שיטת ההוראה האידאלית בה ניתן ללמד כל אדם כל תוחם תוכן שהוא. עם זאת, בהמשך החלה ההכרה בעצם קיומים של הבדלים בין אישיים והצורך של ההוראה להתייחסות אינדיוידואלית[1].

הוראה התואמת את רצף התפתחות של ילדים, המכירה במשותף ורגישה להבדלים ביניהם, תורמת לקידום יכולות אורייניות הכוללות את השפה הדבורה והשפה הכתובה[2].

יעדי ההוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליעדים של ההוראה יש תפקיד מרכזי בהנחיית ההוראה ובמדידה והערכה בחינוך פורמלי. זאת משום שבכדי להחליט כיצד להעריך, יש להגדיר תחילה מהם היעדים שמצפים כי יושגו בעקבות ההוראה[3].

בעבר היה נהוג לנסח יעדי הוראה במונחים של פעילויות הוראה. כלומר, יעדי ההוראה פרטו את ההתנהגות הרצויה ותארו מה על המורה לעשות במהלך ההוראה. הבעיה בניסוח יעדי ההוראה כפעולות של המורה היא שהשגתם אינה מלמדת דבר על הידע או המיומנויות שרכשו התלמידים בעקבות ההוראה[3].

עם הזמן הוסט הדגש מהתשומות המושקעות בתלמיד כמדד של איכות בית הספר, אל עבר תוצרי החינוך והתפוקה שלו. בהתאם לכך נעשה שינוי גם בניסוח יעדי ההוראה וההערכה. במקום להדגיש מה יעשה המורה בכיתה, הדגש מושם על מה שיידע התלמיד ויהיה מסוגל לעשות בתום ההוראה[3].

הצורך לשפר את להליכי ההוראה והלמידה עולה מתוך שאיפה להגברת ההצלחה של התלמיד[4].

הוראה מפתחת חשיבה תורמת להבניית הידע של התלמידים[5]. היא מסייעת לתלמידים לעבור מלמידה המדגישה זכירה ולימוד בעל פה, ללמידה אשר מדגישה הבניה של הידע בדרכים משמעותיות. באופן זה הידע הנלמד יישמר לאורך זמן בצורה טובה יותר וישמש את הלומד גם מעבר להקשר ספציפי שבו הוא נלמד[6].

ההוראה במערכת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראה במסגרת חינוך פורמלי מתבצעת במסגרת שיעורים מוסדרים הנבנים על פי תוכנית הלימוד של משרד החינוך. היא משמשת להקנית מיומנויות כמו קרוא וכתוב, ידע בסיסי במתמטיקה ובמדעים, מקצועות ההומניסטיים, אזרחות ומורשת תרבותית של החברה.

הוראה על פי תחומי דעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראת האמנות

למרות שקיימת חפיפה מסוימת בין תחומי דעת שונים, על פי רוב לידע של כל דיסציפלינה ישנם מאפיינים ייחודיים המבדילים אותו מתחומי דעת אחרים. בהתאם לכך, פעמים רבות הקניית הידע מתחומי דעת שונים מצריכה שימוש בגישות ושיטות הוראה שונות, אשר מתאימות למאפיינים של התחום הנלמד בצורה הטובה ביותר ולמאפייניו של ארגון הידע המוסדי[7]

ישנם מספר תחומים אשר להם התפתחה צורת הוראה מותאמת וייעודית:

נושאים נוספים אשר יכולים להיכלל במערכת החינוך הם: חינוך לבריאות, חינוך מיני, חינוך סביבתי, של"ח, בטיחות בדרכים, נהיגה.

דרכי הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות דרכי הוראה מגוונות. כל דרך יכולה לשמש יותר מתחום דעת אחד. על המורה להתאים את סוג ההוראה למאפייני התלמיד וחומר הלימוד. לעתים ניתן לשלב בין מספר סוגי הוראה.

דוגמאות לסוגים שונים של דרכי הוראה:

  • הוראה פרטית - הוראה המתבצעת עבור תלמיד יחיד או במסגרת קבוצה קטנה.
  • הוראה מתקנת - תחום בחינוך העוסק בטיפול בבעיות למידה, על ידי שימוש בשיטות וטכניקות הוראה אישיות.
  • הוראה שיתופית - למידה שיתופית מאפשרת לכל לומד לבטא את עצמו בתוך קבוצה ומאפשרת לו ליצור קשרים חברתיים עם אותה קבוצה בו זמנית.
  • הוראה מרחוק - מערכת הוראה או למידה המקשרת בין מורה ותלמיד אשר אינם נמצאים באותו מקום.
  • סכולסטיקה - היא טכניקה של הוראה ולמידה שנוצרה בסוף המאה האחת עשרה בידי מלומדים ותאולוגים נוצרים באירופה. חשיבותה הייתה באפשרה לקבוע את התשובה לשאלה באמצעות שימוש בהגיון. זאת בניגוד לשיטת הלמידה המונסטית שהסתמכה על הכתוב בכתבי-יד עתיקים אך התעלמה משימוש בהגיון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 צבי לם (1973). ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה. רעננה: ספרית פועלים.
  2. ^ משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית - האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים, (2007). תשתית לקראת קריאה וכתיבה - תוכנית לימודים לגן הילדים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 מנוחה בירנבוים (1997). חלופות בהערכת הישגים. רעננה: רמות.
  4. ^ Caliskan, M., & Sunbul, A. (2011). The Effects of Learning Strategies Instruction on Metacognitive Knowledge, Using Metacognitive Skills and Academic Achievement (Primary Education Sixth Grade Turkish Course Sample). Educational Sciences: Theory And Practice, 11(1), 148-153.
  5. ^ אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן ויורם הרפז, "הגישה השלישית וארגון הידע: מתווה להכשרת מורים מטפחת חשיבה", מכון מופ"ת, 2006
  6. ^ משרד החינוך, האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים (2009). אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה. מסמך מנחה למתכנני תוכניות לימודים ארציות ומקומיות ולמפתחי חומרי למידה, תשס"ט
  7. ^ אמנון כרמון, ארגון הידע המוסדי: תפיסות ידע ומנגנוני שימור, באתר של מכון מופ"ת