דובינה
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| וובלסט |
 ויטבסק |
| ראיון | ברסלב |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 86 (1999) |
| קואורדינטות | 55°46′07″N 26°57′22″E / 55.76861°N 26.95611°E |
  | |
דובינה (בבלארוסית: Дубіна; בפולנית: Dubinowo) הוא כפר קטן במחוז משנה ברסלב במחוז ויטבסק שבצפון בלארוס, 2.5 ק"מ מצפון-מערב לאגם שאראנץ (בלא'). ראשית היישוב במקום במושבה יהודית חקלאית שהוקמה על אדמות מדינה בתקופת האימפריה הרוסית. יהודי המקום נרצחו או גורשו לגטו וידזה בעת מלחמת העולם השנייה והיישוב היהודי במקום חוסל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושבה החקלאית היהודית דובינובו נוסדה על שטח יער, אדמת מדינה שהתקבלה לצורך התיישבות חקלאית מידי ממשלת הצאר ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה. היהודים המקומיים, שהיו שומרי מצוות אדוקים, ביראו את היער והכשירו את השטח לעיבוד חקלאי. הם הקימו בית מדרש גדול שבו היה 'חדר' לילדים, ואף בית קברות קטן.
אחרי מלחמת העולם הראשונה התגוררו במקום כ-400 איש, מהם 362 יהודים. דובינובו סופחה עם מחוז וילנה כולו לשטח פולין העצמאית בסוף 1922. גבול לטביה שוכן מאז בסמיכות קרובה (כ-3 קילומטרים) לעיירה.
הארגונים יקופ"ו ואורט סייעו להתארגנות החקלאית של יהודי המקום בין מלחמות העולם, הקהילה התפתחה ולצד בית המדרש הגדול, קם בית מדרש חדש שני.
רבה האחרון של הקהילה היה רבי שמואל פייגין, שנספה בשואה יחד עם יהודי העיירה. רוב יהודי העיירה נרצחו או הוגלו לגטו וידזה בראשית 1942.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רחל גרוסבאום-פסטרנק, "דוּבִּינוֹבוֹ, נפת ביאליסטוק, מחוז ביאליסטוק", בתוך: שמואל ספקטור וברכה פרוינדליך (עורכים), פנקס הקהילות: (4) פולין, כרך ח: מחוזות וילנה–ביאליסטוק–נובוגרודק, ירושלים: יד ושם, תשס"ו 2005, עמ' 238–239.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דובינובו במילון גאוגרפי של ממלכת פולין (אנ'), כרך XV חלק א, ורשה 1900, עמ' 445