דוד ריאזנוב
 | |
| לידה |
10 במרץ 1870 אודסה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
21 בינואר 1938 (בגיל 67) סראטוב, ברית המועצות |
| שם לידה | דוד-שמחה גולדנדך |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית |
| ענף מדעי |
היסטוריה, מרקסיזם, פעילות פוליטית |
| תפקיד |
חבר פרלמנט באספה המכוננת הרוסית של 1918 |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
דוד ריאזנוב (ברוסית: Давид Борисович Рязанов; 10 במרץ 1870, אודסה – 21 בינואר 1938, סרטוב) היה מהפכן והיסטוריון סובייטי ממוצא יהודי. הוא שינה שם משפחתו בעקבות פעילות פוליטית.
דוד שמחה גולדנדך נולד בשנת 1870 באודסה (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום באוקראינה) למשפחה יהודית בת 13 ילדים. הוא למד בגימנזיה אך בשנת הלימודים החמישית סולק עקב ציונים נמוכים ביוונית.
בגיל 17 ריאזנוב התקרב לפעילות של נרודניה ווליה. בשנת 1899 בנסיעה לפריז הכיר את גאורגי פלחנוב. בחזרה לתחומי האימפריה הרוסית נעצר ונשלח ל-4 שנות מעצר.
בינואר 1900 הוא עזב את המדינה עם אשתו. הוא השתתף בוועידות מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית בהם התנגד לדעות של ולדימיר לנין. בשנת 1905, בעקבות אירועי מהפכת 1905 חזר לאודסה והיה פעיל במערכת איגודים מקצועיים.
בשנת 1907 ריאזנוב גורש מרוסיה. הוא החל לחקור את ההיסטוריה של המרקסיזם. תקופה מסוימת ריאזנוב היה מזכיר של קרל קאוטסקי. בהיותו בווינה הוא כתב מאמרים עבור עיתון "פרבדה" של לב טרוצקי והם הפכו לחברים קרובים.
לאחר מהפכת פברואר בשנת 1917 ריאזנוב חזר לרוסיה. הוא היה בין המהפכנים שהצטרפו לבולשביקים. הוא התנגד לתוכנית של לנין למאבק מזוין ופיזור האספה המכוננת הרוסית. בשנת 1918 הוא עזב שורות המפלגה בעקבות חתימה על הסכם ברסט ליטובסק.
בשנת 1921 ריאזנוב הקים מכון לחקר המרקסיזם והיה מנהלו עד לשנת 1931. בין הפעולות הראשונות שלו בתפקיד החדש הייתה רכישת סיפריות שכללו עשרות אלפי ספרים ומסמכים הקשורים להיסטוריה של מרקסיזם.
ריאזנוב היה יוזם הקמת פלנטריום במוסקבה שנפתח בשנת 1929.
החל משנת 1920 ריאזנוב תמך באנשים שנעצרו מסיבות פוליטיות לרבות חברו טרוצקי. הוא לא הסתיר את עמדתו השלילית לגבי פעילות של יוסיף סטלין שהיה בהנהגת המפלגה והמדינה.
ריאזנוב התקבל לסגל אוניברסיטת מוסקבה ומונה לפרופסור.
בשנת 1928 הוא התקבל לשורות האקדמיה למדעים של ברית המועצות (שאז פעלה בהרכבה הישן).
בשנת 1930 נערכו חגיגות לציון יובל 60 של ריאזנוב. הודפס אוסף מאמרים שלו והוענק לו עיטור הדגל האדום של העמל.
בשנת 1931 ריאזנוב הואשם בקרבה למנשביקים. בפברואר הוא נעצר, סולק משורות המפלגה ומכל תפקידיו. ב-16 באפריל 1931 הוחלט לגרש אותו לסרטוב. זה היה בין המקרים הראשונים שאישיות שרק לפני זמן קצר פעילותה זכתה לשבחים הואשמה בפעילות נגד השלטון.
בשנת 1934 בעזרת סרגיי קירוב ריאזנוב חזר ללנינגרד והחל בפעילות בתחום היסטוריה. לאחר רצח קירוב הוא הוחזר לסרטוב אך קיבל אישור לעבוד בפקולטה להיסטוריה באוניברסיטה מקומית.
ב-23 ביולי 1937 ריאזנוב נעצר וב-21 בינואר 1938 נשפט והוצא להורג. בהתאם לעדויות הוא לא הודה באשמה. בשנת 1958 שמו טוהר מכל אשמה.
בתקופת ברית המועצות פעילותו הייתה נחשבת לשלילית בעיקר עקב ויכוחים עם לנין. אמנם בהמשך הוא קיבל גם ציונים חיוביים ובשנת 1989 קיבל חנינה מהמפלגה.
אשתו של ריאזנוב נעצרה בשנת 1938 והייתה במעצר עד לשנת 1943. היא טוהרה מכל אשמה בשנת 1958. בשנת 1961 היא סירבה להשתתף בוועידת המפלגה הקומוניסטית כי בין חברי הוועידה היו אשמים בטרור פוליטי בתקופת שלטונו של יוסיף סטלין.
