גאורגי פלחנוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גאורגי פלחנוב
Гео́ргий Валенти́нович Плеха́нов
Georgi Plechanow.jpg
לידה 29 בנובמבר 1856 (יוליאני)
גודלובקה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 במאי 1918 (בגיל 61)
טריוקי, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ליטרטורסקיה מוסטקי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 30 במאי 1918 עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה זמליה אי ווליה, Emancipation of Labour, Black Repartition, מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גאורגי ולנטינוביץ' פלחנוב

גאורגי ולנטינוביץ' פְּלֵחַנוֹבכתב רוסי: Георгий Валентинович Плеханов;‏29 בנובמבר[1]30 במאי 1918) היה מהפכן רוסי, תאורטיקן מרקסיסטי וממנהיגי המנשביקים. נחשב לאבי המרקסיזם ברוסיה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלחנוב, יליד גודלובקה, האימפריה הרוסית, היה נרודניק מראשי ארגון "זמליה אי ווליה" ("אדמה וחופש"). לאחר שהיגר מרוסיה בשנת 1880 יצר קשרים עם התנועה הסוציאל-דמוקרטית במערב אירופה, והחל לקרוא את כתבי קרל מרקס ופרידריך אנגלס. בעקבות הקריאה זנח את הנרודניקיות והיה למרקסיסט מושבע. בשנת 1883 ייסד בשווייץ את הקבוצה "האמנציפציה של העבודה", שעסקה בהפצת המרקסיזם בין הגולים הרוסים. לאחר שהקבוצה התפרקה הצטרף ל"מפלגה הסוציאל-דמוקרטית של העבודה ברוסיה", ובמסגרת זו פגש את לנין ושיתף פעולה איתו תקופת מה.

ב-1892 פרסם את המאמר "על מטרות הסוציאליסטים במאבקם נגד הרעב ברוסיה", שבו הטיף להתאגדות בקנה מידה גדול של הפועלים (אגיטציה) על בסיס צורך כלכלי, במקום הגישה שרווחה עד תקופתו, של עבודה בקבוצות קטנות (חוגים).

בשנת 1903, לאחר הפיצול בקונגרס השני של המפלגה, הצטרף פלחנוב לפלג המנשביקים. במהלך מלחמת העולם הראשונה החזיק בדעה שיש להמשיך במלחמה עד לניצחון על גרמניה, והציג בכך עמדה לאומית, מנוגדת לעמדה הקוסמופוליטית של הבולשביקים בהנהגת לנין.

זמן קצר לאחר מהפכת פברואר שב לרוסיה לאחר שעזב אותה 37 שנים קודם לכך. יחד עם ורה זסוליץ' ולב דייטש תמך בשיתוף פעולה עם הממשלה החדשה והמשך השתתפות המדינה במלחמת העולם הראשונה. אך לא היה לו שום תפקיד רשמי.

לאחר מהפכת אוקטובר עזב שוב לנוכח עוינות הבולשביקים. הוא מת ממחלת השחפת בטריוקי[2], אז בפינלנד (כיום זלנוגורסק, סנקט פטרבורג, רוסיה).

כתביו בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג' פלכאנוב, הפרובלימות היסודיות של המרקסיזם; תרגם ש' וויינשטיין; בצירוף מבוא הערות מאת מ' נאדל, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש מרקס אנגלס, תרצ"ג.
  • ג"ו פלכאנוב, על האישיות בהיסטוריה; עברית: י' אבירפי [=יצחק מן], [מרחביה]: ספרית פועלים ('דורון'), 1944.
  • ג' פלכאנוב, האמנות וחיי החברה: מכתבים ללא כתובת; עברית: נ[חמיה] רבן, מרחביה: ספרית פועלים, 1950.
  • ג. וו. פלכאנוב, המאטריאליזם ההיסטורי ומתנגדיו; עברית: דב בר מלכין ונ[חמיה] רבן, מרחביה: ספרית פועלים, 1950.
  • ג. וו. פלכאנוב, כתבים נבחרים: א. עיונים פילוסופיים ב. מסות בספרות ובאמנות; עברית: ח[נה] הוכרברג, י' אבירפי [=יצחק מן], נ[חמיה] רבן, מרחביה: ספרית פועלים ('מענית)', 1953[3].
  • ג"ו פלאכאנוב, אמנות וספרות; תרגם: חיים גולדברג, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גאורגי פלחנוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.