דויטשה מרינה
סמל הדויטשה מרינה  | |
| דגל הצי הגרמני | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | הצי הגרמני |
| מדינה |
 גרמניה |
| שיוך | משרד ההגנה |
| סוג | צי |
| בסיס האם | רוסטוק (משרד הצי) וגלוקסבורג (מפקדת הצי) |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 2 בינואר 1956 – הווה (70 שנה) |
| מלחמות | מבצע חירות מתמשכת |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי | פריגטות, קורבטות, ספינות סיור, סטי"לים, צוללות |
| פיקוד | |
| יחידת אם | בונדסוור |
הדוֹיטְשֶׁה מָרִינֶה (בגרמנית: Deutsche Marine) הוא הצי של גרמניה והוא חלק מהצבא הגרמני, הבונדסוור. הצי הגרמני נקרא במקור בונדסמרינה (הצי הפדרלי) מ-1956 עד 1995. משימתו העיקרית היא הגנת המים הטריטוריאליים והתשתית הימית של גרמניה כמו גם קווי תקשורת ימיים. מלבד זאת, הצי הגרמני משתתף במשימות שמירת שלום ומספק סיוע הומניטרי וסיוע באסונות.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שורשיו של הצי הם בצי האימפריאלי, הרייכספלוטה. הרייכספלוטה היה הצי הגרמני הראשון שהשתמש בדגל גרמניה כדגלו. הרייכספלוטה התקיים משנת 1843 עד שנת 1853. בשנת 1867 הוקם צי הקונפדרציה הצפון-גרמנית, שהתקיים עד איחוד גרמניה בשנת 1871 בידי אוטו פון ביסמרק. משנת 1871 ועד סוף מלחמת העולם הראשונה נקרא הצי הצי הקיסרי.
לאחר סוף מלחמת העולם הראשונה והקמת רפובליקת ויימאר נקרא הצי הגרמני הרייכסמרינה עד שבשנת 1935 שונה שמו של הצי לקריגסמרינה בידי אדולף היטלר. לאחר תבוסת גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה נוצר המנהל הגרמני לשליית מוקשים. ב-1956 הוקם רשמית הבונדסמרינה, הצי הפדרלי, בעוד שבגרמניה המזרחית הוקם הפולקסמרינה. ב-1990 התאחד האחרון לתוך הבונדסמרינה ומאז פועל הצי תחת השם דויטשה מרינה.
בשנת 2014 הוקם מחדש הגדוד הימי, שהוא יחידת נחתים.
פעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצי הגרמני לוקח חלק בנאט"ו.
דויטשה מרינה מוביל את פעילותו הימית של יוניפי"ל, ומפעיל במסגרתו שתי פריגטות, ארבעה כלי שיט קטנים לתקיפה, ושתי ספינות עזר, במטרה למנוע הברחת נשק. ב-26 באוקטובר 2006, אירעה תקרית בין ספינת הביון הגרמנית אלסטר בעת ששייטה מול חופי לבנון כחלק מכוח יוניפי"ל, לבין חיל האוויר הישראלי, במהלכה הוזנקו מטוסים לעבר הספינה ומסוק שהמריא ממנה.[2]
בעשור השלישי של המאה ה-21, הרחיב הצי את היערכותו למשימות אבטחת נתיבי שיט נוספים, וביתר שאת על רקע המערכה הצבאית שניהלו ארצות הברית וישראל נגד איראן במסגרת מבצע שאגת הארי, אשר הובילה למתיחות אזורית סביב נתיבי השיט במיצרי הורמז.[3] במסגרת זו, החל הצי הגרמני במהלך מאי 2026 בקידום כוחות ימיים אל עבר הים התיכון, כהיערכות לאפשרות של משימה בינלאומית להבטחת חופש השיט במצר הורמוז.[3] מהלך זה נועד לקצר את זמני התגובה המבצעיים של גרמניה לקראת הצטרפות פוטנציאלית לקואליציה ימית בינלאומית; בהתאם לכך, יצאה שולת המוקשים "פולדה" (Fulda) מנמל קיל לכיוון הים התיכון, בעוד אוניית האספקה "מוזל" (Mosel), שפעלה אותה עת באזור הים האגאי, הועמדה בכוננות גבוהה.[3]
משרד ההגנה הגרמני הדגיש כי כל מעורבות מבצעית עתידית של הצי במצר הורמוז מותנית בהתקיימותם של מספר תנאי סף מחמירים: הפסקה יציבה של פעולות האיבה באזור, קיומו של בסיס משפטי מוצק על פי הדין הבינלאומי, וקבלת מנדט מפורש מהבונדסטאג.[3] ברלין הבהירה כי הממשלה הפדרלית נכונה לתרום תרומה משמעותית וגלויה במסגרת קואליציה בינלאומית, בהובלת צרפת ובריטניה, במטרה להבטיח את בטיחות השיט במצר הורמוז כנתיב סחר ימי חיוני, וזאת על רקע המתיחות הגבוהה באזור המצר לאחר מבצע שאגת הארי.[3]
אמצעי לחימה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסך הכל יש בצי הגרמני כ-81 ספינות זמינות, בתפוסה של 220,000 טון:
 | |
| זרועות | |
|---|---|
 | |
 | |
|
| |
 | |
 | |
| עיטורים ומבנה פיקודי | |
| קנצלר גרמניה (בעתות חירום) | |
| שר ההגנה הפדרלי (בעתות שלום) | |
| המפקח הכללי של הבונדסוור | |
| מועצת הביטחון הפדרלית | |
| פיקוד המבצעים של הבונדסוור |
- 11 פריגטות (מסדרת ברנדנבורג, סדרת סקסן וסדרת באדן-ויטמברג)
- 5 קורבטות (הקורבטות מסדרת בראונשווייג)
- 2 שולות מוקשים
- 10 ציידי מוקשים
- 6 צוללות (מגדם 212A)
- 11 ספינות אספקה ו-20 ספינות עזר שונות
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דויטשה מרינה (בגרמנית)
דויטשה מרינה, ברשת החברתית X (טוויטר)
