רייכספלוטה
.svg) | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 האימפריה הגרמנית |
| שיוך |
חיל ים  |
| סוג | צי |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1848–1852 (כ־4 שנים) |
  | |
הרייכספלוטה (בגרמנית: הצי הקיסרי) היה הצי הראשון עבור כל גרמניה, שהוקם על ידי האימפריה הגרמנית המהפכנית כדי לספק כוח ימי במלחמת שלזוויג הראשונה נגד דנמרק. ההחלטה התקבלה ב-14 ביוני 1848 על ידי האספה הלאומית של פרנקפורט, שנחשב על ידי הצי הגרמני המודרני כיום הולדתו.
בדצמבר 1849 הוחלפה הממשלה הקיסרית בוועדה פדרלית. בשנת 1851 הוקמה מחדש באופן מלא הקונפדרציה הגרמנית. בין מדינות גרמניה כמו פרוסיה, הנובר ואוסטריה היה מריבה לגבי הספינות והעלויות להחזקת צי. בשנת 1852 החליטה הקונפדרציה לפזר את הצי ולמכור את הספינות. [1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקונפדרציה הגרמנית, שנוסדה ב-1815, לא הייתה זקוקה בתחילה לצי, שכן היא יכלה להסתמך על שלושה חברים שפיקדו על ציים גדולים: הדוכס הגדול של לוקסמבורג (מלך הולנד) כמפקד הצי המלכותי ההולנדי, דוכס הולשטיין כמפקד הצי הדני, ואחרון חביב, מלך הנובר כמפקד הצי המלכותי הבריטי. זה השתנה עד סוף שנות ה-30, כאשר מלכי הולנד ובריטניה הגדולה חדלו להיות חברים בקונפדרציה הגרמנית, ובתחילת 1848 גם דנמרק פנתה נגד גרמניה במלחמת שלזוויג הראשונה. עד מהרה הפסיק הצי הדני את כל הסחר הגרמני בים הצפוני ובים הבלטי.
בראש הממשלה הזמנית שהוקמה עמד יוהאן, ארכידוכס אוסטריה כעוצר (Reichsverweser), כלומר, כראש מדינה זמני, והוא מינה את אוגוסט פון יוכמוס כשר החוץ ושר הצי.
הפרלמנט התכנס לראשונה בפרנקפורט ב-18 במאי 1848, וב-12 ביוני 1848 העבירה הדיאטה של הקונפדרציה הגרמנית את תקציבה לפרלמנט. רק יומיים לאחר מכן, החליט הפרלמנט להוציא שישה מיליון רייכסטאלר על צי שיעמוד בפיקודו של אדלברט, נסיך פרוסיה. כאשר הוא נאלץ להתפטר עקב פקודה של מלך פרוסיה, החליף אותו קונטר-אדמירל קרל רודולף ברומי.
.jpg)
.jpg)
בקרב הלגולנד ב-4 ביוני 1849, הצי תחת ברומי ראה את הקרב הימי היחיד שלו, שנשאר גם הקרב הימי הראשון והיחיד תחת דגל שחור-אדום-זהב של גרמניה. הקרב, שכלל חמישה כלי שיט בסך הכל, לא היה חד משמעי, וללא הפסדים משני הצדדים, אך לאחריו הוחזר המצור הדני.
עד 1852, הצי כלל
- שתי פריגטות מפרש:
- SMS דויטשלנד
- SMS אקרנפרדה (הספינה הדנית שנתפסה SMS גפיון)
- שלוש פריגטות קיטור:
- SMS ברברוסה (לשעבר RMS בריטניה)
- SMS ארצהרצוג יוהאן
- SMS הנזה
- קורבטת מפרש אחת:
- פרנקלין (נתרמה על ידי המבורג, לא התקבלה)
- שש קורבטות קיטור:
- SMS דר קניגליכה ארנסט אוגוסט
- SMS גרוסהרצוג פון אולדנבורג
- SMS פרנקפורט (1848)
- SMS ברמן
- SMS המבורג
- SMS ליבק
- 27 סירות תותחים
- צוללת אחת:
- ברנדטאאוכר
הספינות הפכו לרכוש של הקונפדרציה הגרמנית שהוקמה מחדש, באמצעות ה-Bundeszentralkommission של 1849–1851 שעסקה במשימות של המעצמה המרכזית לשעבר של העוצר הקיסרי. התעורר ויכוח האם הצי הוא 'מוסד אורגני' של הקונפדרציה או פשוט רכוש. רוב הבונדסטאג טען שזה רק רכוש כך שהחלטה לגביו לא צריכה פה אחד. [2]
ב-2 באפריל 1852 פורק הרייכספלוטה. בעוד שרוב הספינות נמכרו, שתיים מפריגטות הקיטור ניתנו לצי הפרוסי, שהתפתח מאוחר יותר לצי הקונפדרציה הצפון-גרמנית (1867–1871) ואז הפך לצי הקיסרי הגרמני (1872–1918).
שמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר שמות שימשו את הצי זה. ההחלטה מ-14 ביוני 1848 פשוט קראה לזה "דויטשה מרינה", בעוד שר הצי ארנולד דאקוויץ דיווח ב-1849 על "דויטשה קריגסמרינה" וכאשר קרל רודולף ברומי הועלה לתפקיד האדמירל הראשון שלו, השם שנעשה בו שימוש היה רייכסמרינה, שהיה בשימוש גם בצי. כדי למנוע בלבול עם גלגולים מאוחרים יותר, היסטוריונים הסתפקו ברייכספלוטה.
נעשה שימוש גם במונח בונדספלוטה (צי פדרלי), אך השם מטעה, שכן הוא לא הופעל על ידי הקונפדרציה הגרמנית בשנותיה הראשונות. בונדספלוטה היה גם שמו של פרויקט ימי אוסטרי-פרוסי ב-1865. הצי הגרמני המודרני מאז 1956 נקרא בונדסמרינה, אך כיום משתמש בשם דויטשה מרינה.
ה-"Verfassung des Deutschen Reichs", סעיף III § 19, קבע:
- [1] כוחות הצי הם עניינו הבלעדי של הרייך. אסור לאף מדינה אחת לתחזק ספינות מלחמה משלה או לשכור פרטיים.
- [2] הצוותים של צי המלחמה הם חלק מכוח ההגנה הגרמני החדש (משתמשים במונח ורמאכט). הם בלתי תלויים בכוחות היבשה.
- [3] גודל הצוותים שיסופקו לצי המלחמה מכל מדינה, אמור להיות מחושב ממספר כוחות היבשה שיוחזקו על ידה. פרטים בעניין זה, כמו גם איזון העלויות בין ממשלת הרייך למדינות הבודדות, ייקבעו בחוק.
- [4] הסמכה של קצינים ופקידים של הכוחות הימיים נמצאים בסמכותו הבלעדית של הרייך.
- [5] הטיפול בהצטיידות, אימון ותחזוקה של צי מלחמה ויצירה, הצטיידות ותחזוקה של נמלים צבאיים וארסנלים נמצאים בסמכותו של הרייך.
- [6] העניינים הנוגעים להקצאות הנחוצות להקמת נמלים צבאיים ומתקנים ימיים, וכן באחריותם של שירותי הרייך המקבילים, ייקבעו בחוקי הרייך.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Walther Hubatsch: Forschungsstand und Ergebnis. In: derselbe (Hrsg.): Die erste deutsche Flotte 1848-1853, E. S. Mittler und Sohn, Herford / Bonn 1981, p. 79-94, here p. 90/91.
- ^ Ernst Rudolf Huber: Deutsche Verfassungsgeschichte seit 1789. Vol. III: Bismarck und das Reich. 3. Auflage, W. Kohlhammer, Stuttgart et al. 1988, p. 138-140.