דורמריה פורשיאן
 | |
| לידה |
6 ביולי 1890 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
11 ביולי 1972 (בגיל 82) ברלין, גרמניה המזרחית |
| תחום יצירה |
ציור |
  | |
דורמריה פורשיאן, (בגרמנית: Doramaria Purschian; 6 ביולי 1890 – 11 ביולי 1972) הייתה גרפיקאית וציירת גרמנייה, שציירה בעיקר דיוקנאות בשמן.[1]
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורשיאן הייתה בתם של המהנדס ארנסט פורשיאן ואשתו גבריאלה. היא למדה בבית הספר המלכותי לאמנות (סמינר למורים לציור) בברלין בין השנים 1907–1909. הדבר הפך אותה לאחת הנשים הראשונות שקיבלו הכשרה באמנויות. האקדמיה הלאומית לאמנות בברלין לא קיבלה נשים כסטודנטיות עד 1919. בשנת 1909 עברה את הבחינה כמורה לציור. עד 1912 המשיכה את הכשרתה כציירת כתלמידתם של פריץ בורגר ולוביס קורינת. תערוכת היחיד הראשונה שלה בשנת 1918 במוזיאון רומר ופליזאוס בהילדסהיים הביאה לה הצלחות ראשונות.[2]
במהלך מלחמת העולם הראשונה היא הייתה אחות של הצלב האדום. לאחר מכן עבדה כציירת פורטרטים עצמאיים עד 1930. אחיה פרנק נפטר בשנת 1939, ופורשיאן לקחה על עצמה את ניהול חברת החימום של אחיה, אותה הוא ניהל מאז מות אביו.
במסמכים של לשכת האומנות היפה ברייך, היא מתוארת כציירת פורטרטים וציירת ילדים. דורמריה פורשיאן שהתה כמה ימים באוטרנדורף בין השנים 1915 ל-1918. אוטרנדורף היא עיירה קטנה בסקסוניה התחתונה השוכנת לפתח האלבה. היא בילתה את הימים עם הציירות הילדגרד פוהל ומרגרט דיקהוף.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הוענקה לה הוקרה בתערוכה השנייה של ציירים אירופאים בארצות הברית בניו יורק בשנת 1969 ומינויה כחברת כבוד באקדמיה לאמנות ברומא.
תערוכות נוספות היו גם בשנים 1947 ו-1981.
משנת 1929/30 עד 1961 הייתה חברה באיגוד הציירים בברלין, מאז 1946 היא השתייכה לאיגוד המקצועי של אמנים חזותיים בברלין.
בשנת 1972 דורמריה פורשיאן נפטרה בברלין.
היא מצאה את מקום המנוחה האחרונה שלה בחלקה הישנה של בית העלמין בפארק ברלין.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
פרנק האח של הציירת -
גבריאלה אמה -
נוף כפרי -
שוק לילי -
אם ובנה -
בית באוטרנדורף -
עצים בסתיו -
זקן
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Du hast nach Purschian gesucht, VdBK1867 (ב־)
- ^ Reichskammer der bildenden Künste - Landesleitung Berlin. Landesarchiv Berlin A Rep. 243–04, p. 306.