דייוויד הראשון, מלך סקוטלנד
 | |||||||
| לידה |
1084 סקוטלנד, הממלכה המאוחדת  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 במאי 1153 (בגיל 69 בערך) קרלייל, הממלכה המאוחדת | ||||||
| מקום קבורה |
מנזר דנפרמליין | ||||||
| בן או בת זוג |
מוד, רוזנת האנטינגדון (1113–?) | ||||||
| שושלת בית דאנקלד | |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
דייוויד הראשון, מלך סקוטלנד (באנגלית: David I of Scotland, בגאלית סקוטית: Dauíd mac Maíl Choluim ; 24 במאי 1084- 1153, מכונה גם "הקדוש" (St. David I of Scotland)) היה מלך סקוטלנד החל מ-1124 ועד למותו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דייוויד היה בנם הצעיר של מלקולם השלישי מלך סקוטלנד ושל אשתו מרגרט. הוא נישא למתילדה, בתו של וולטאוף, רוזן צפון אמבריה, ב-1113, ובכך קיבל חזקה על התואר רוזן האנטינגדון.
עם מותו של המלך אדגר ב-1107, נחלקו השטחים השייכים לממלכה הסקוטית לפי צוואתו בין שני אחיו, אלכסנדר ודייוויד. אלכסנדר קיבל את הכתר ואת החלקים בסקוטלנד מצפון לנהרות פורת' וקלייד. דייוויד קיבל את המחוזות הדרומיים יותר ואת התואר רוזן קאמברלנד. עם מותו של אלכסנדר ב-1124 קיבל דייוויד את הממלכה ואת הכתר, החל ב-27 באפריל באותה השנה.
ב-1127, כברון אנגלי, הוא נשבע נאמנות למתילדה, כיורשת לאביה הנרי הראשון. כאשר נעשה ניסיון להדיחה ממעמדה ב-1135, דייוויד תמך במטרותיה ופלש לממלכת אנגליה. אירוע זה נסתיים בהסכם שלום לאחר שגויס צבא אדיר כדי לבלום אותו, אך הסכם זה לא שרד זמן רב. לאחר שאיים בפלישה ב-1137 דייוויד מימש את איומו ב-1138, אך ספג תבוסה גדולה בביצת קאטון.
הוא חזר לסקוטלנד באותה שנה, והשלום חזר לשרור. מאז הקדיש עצמו דייוויד לענייני ממלכתו שלו: הוא הקים מספר מנזרים ומרכזי דת וקידם את תהליך הפיאודליזם בממלכה (ויורשיו אכן הצליחו לממש אותו). הוא מת בקארליסל, בשנת 1153. הוא מוכר על ידי הכנסייה הקתולית כקדוש, על אף שמעולם לא הוכרז באופן רשמי ככזה.
היו לו שני בנים, מלקולם והנרי, ושתי בנות, קלאריסיה והודיארנה.
ייסד את ארמון הולירוד בעיר אדינבורו בשנת 1128.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- St. David I of Scotland (באנגלית).
- דייוויד הראשון, מלך סקוטלנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דייוויד הראשון, מלך סקוטלנד, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
