דייוויד סלומונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דייוויד סלומונס
David Salomons
David Salomons.jpg
לידה 22 בנובמבר 1797 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביולי 1873 (בגיל 75) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע בנקאי, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד חבר הפרלמנט ה־20 של הממלכה המאוחדת, חבר הפרלמנט ה־19 של הממלכה המאוחדת, חבר הפרלמנט ה־18 של הממלכה המאוחדת, Member of the 17th Parliament of the United Kingdom, חבר הפרלמנט ה־15 של בריטניה, הלורד ראש העיר של לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סר דייוויד סלומונס (Sir David Salomons, 1st Baronet; ‏22 בנובמבר 179718 ביולי 1873) היה בנקאי יהודי בריטי ופעיל בולט במאבק לאמנציפציה ליהודים בבריטניה. הוא היה היהודי הראשון בתפקיד הלורד ראש העיר של לונדון ואחד משני היהודים הראשונים שכיהנו כחברי הפרלמנט של בריטניה.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלומונס, בנם השני של הסוחר לוי סלומונס ומתילדה דה מיץ מליידן, נולד למשפחה פעילה בחיי המסחר והכספים; אביו היה מבטח (underwriter) בלונדון פראנט. נישואיו לאשתו הראשונה ג'נט קישרו אותו למשפחות היהודיות החשובות בבריטניה (דודותיה היו נשואות למשה מונטיפיורי ולנתן מאיר רוטשילד). הוא פיתח קריירה כבנקאי והיה מן היהודים המעטים בבריטניה שעסקו בתקופתו בבנקאות. בשנת 1823 הפך לחבר הבורסה של לונדון, ב-1832 היה שותף בהקמת בנק לונדון וסטמינסטר ובייסודו, ושנתיים אחר כך עסק במקצועו של אביו, והיה למבטח בחברת לוידס. בשנת 1849 היה סלומונס לעורך דין. הוא לא עסק במקצוע בפועל, אך היה לשופט השלום (Magistrate) היהודי הראשון באנגליה.

ב-1835 מונה סלומונס לתפקיד השריף של לונדון (יהודי ראשון גם בתפקיד זה) וב-1839 נתמנה לשריף של קנט. ב-1847 היה לחבר מועצת העיר של לונדון. כדי שיוכל להיכנס לתפקידיו בלונדון שונה החוק כדי לאפשר לו להישבע אמונים שלא כבן הדת הנוצרית. ב-1855 בחרה בו מועצת העיר להיות הלורד ראש העיר והוא כיהן בתפקיד עד 1856.

כהונתו בפרלמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1851 נבחר סלומונס בבחירות הביניים לבית הנבחרים מטעם המפלגה הליברלית במחוז הבחירה של גריניץ', אך הוא נאלץ לפרוש מהתפקיד – לאחר מחאה ומאבק – כיוון שלא הסכים להישבע אמונים על פי נוסח השבועה הנוצרי. לאחר תיקון החוק בנוגע לשבועת האמונים שב ונבחר לפרלמנט מטעם מחוז גריניץ' ב-1859 (היהודי השני שנכנס לתפקידו שם, לאחר ליונל דה רוטשילד) וכיהן בו עד תום חייו. בשנת 1869 הוענק לו תואר אצולה (Baronet).

סלומונס היה פעיל בנושא הסעד ליהודים ובבעיות סוציאליות בכלל ונאבק למתן שיויון זכויות ליהודים בשלטון המקומי ובשלטון הארצי. הוא היה פעיל בוועד שליחי הקהילות ושימש פעמים כממלא מקום נשיא הוועד במקומו של משה מונטיפיורי.

סלומונס, שהתאלמן, נישא שנית בשנה שלפני פטירתו לססיליה. לא היו לו ילדים ועל כן עברו תארו וירושתו לאחר מותו לידי דייוויד ליונל סלומונס, בנו של אחיו פיליפ.

ברומהיל (Broomhill), ביתו הכפרי של סלומונס מדרום-מזרח ללונדון, משמש כיום כמוזיאון אודותיו.[1]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דייוויד סלומונס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ להרחבה ראו כאן.