דייוויד ססיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Lord David Cecil
Lord David Cecil.jpg
לידה 9 באפריל 1902
האטפילד האוס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בינואר 1986 (בגיל 83)
דורסט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה איטון קולג'
תקופת הפעילות ? – 1 בינואר 1986 עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק ודהאם קולג', ניו קולג', גרשאם קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג רייצ'ל מקארת'י (13 באוקטובר 1932–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס לזכר ג'יימס טיט בלק
  • עמית כבוד
  • פרס הות'ורנדן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לורד אדוארד כריסטיאן דייוויד גאסקוין־ססיל, CH (9 באפריל 19021 בינואר 1986) היה ביוגרף והיסטוריון בריטי. הוא מכונה "לורד" כבן הצעיר של מרקיז.

נעורים ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד ססיל היה הצעיר מארבעת ילדי ג'יימס גאסקוין־ססיל, המרקיז הרביעי מסולסברי, ושל ליידי סיסלי גוֹר (בתו השנייה של ארתור גור, הרוזן החמישי מאראן). אחיו היו ליידי ביאטריס אדית מילדרד ססיל (לימים הברונית הארלך), רוברט גאסקוין־ססיל, המרקיז החמישי מסולסברי (1893–1972) וליידי מרי אליס ססיל (לימים מרי קוונדיש, הדוכסית מדבונשייר). ססיל היה ילד עדין, שסבל מבלוטה שחפתית בצווארו בגיל 8, ולאחר ניתוח בילה זמן רב במיטה, שם פיתח את אהבתו לקריאה.

בשל בריאותו הרופפת שלחו אותו הוריו לבית הספר איטון מאוחר יותר מאשר בנים אחרים, ושם הוא נאלץ לבלות יום אחד בשבוע במיטה. לאחר התיכון המשיך לכרייסט צ'רץ', אוקספורד, כסטודנט לתואר ראשון.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ססיל למד היסטוריה מודרנית באוקספורד ובשנת 1924 סיים בהצטיינות בדרגה ראשונה. משנת 1924 עד 1930 נמנה עם הסגל בקולג' וודהאם, אוקספורד. פרסומו הראשון, "הצבי הנקטל" (1929), מחקר אוהד על המשורר ויליאם קאופר, הקנה לו באופן מיידי מעמד כהיסטוריון ספרותי. הוא המשיך ופרסם מחקרים על וולטר סקוט, על סופרים ויקטוריאניים מוקדמים, ועל ג'יין אוסטן.

בשנת 1939 החל ללמד בניו קולג', אוקספורד, שם היה עמית עד 1969, ואז הפך לעמית כבוד.[1]

בשנת 1947 התמנה למשך שנה לפרופסור לרטוריקה במכללת גרשם, בלונדון; ב־1948 חזר לאוניברסיטת אוקספורד והמשיך לכהן שם כפרופסור לספרות אנגלית עד 1970. תקופת מה היה ססיל מקורב לקבוצה הספרותית הידועה בשם "אינקלינגס", שכללה מחברים בולטים כמו ג'. ר. ר. טולקין, ק.ס. לואיס ואוון ברפילד. על תלמידיו בניו קולג' נמנים קינגסלי אמיס, בידהו בהוסאן דאס, ר.ק. סינהא, ג'ון ביילי, דניס ברדן (חוקר ג'ון מילטון), ולודוביק קנדי. כך מתאר ניל פאוול את מערכת היחסים של איימיס עם ססיל:

המנחה שהוקצה ל[אמיס] היה לורד דייוויד ססיל, שנראה שלא נטה להנחות שום דבר; לאחר שחלף סמסטר וחצי ללא כל קשר ביניהם, החליט קינגסלי ללכת לחפש אותו בניו קולג'. הדבר גרם לשעשוע רב בבית השרתים, כאילו ביקש את השאה הפרסי: "הו לא, אדוני. לורד דייוויד? אה, תצטרך לקום מוקדם מאוד בבוקר כדי לתפוס אותו. נו נו... לורד דייוויד בַּקולג', איפה נשמע כדבר הזה?"

במהלך הקריירה האקדמית שלו פרסם ססיל מחקרים על תומאס הרדי, ויליאם שייקספיר, תומאס גריי, וולטר פייטר, ודורות'י אוסבורן. בנוסף למחקרי הספרות שלו, פרסם ססיל גם ביוגרפיה היסטורית בשני כרכים על לורד מלברן (שהיה קרוב רחוק שלו) וכן ביקורות על אמנים חזותיים – אוגוסטוס ג'ון, מקס בארבוהם, סמואל פאלמר ואדוארד ברן-ג'ונס.

בגמלאות פרסם מחקרים ספרותיים וביוגרפיים נוספים על וולטר דה לה מר, ג'יין אוסטן, צ'ארלס לם ודזמונד מקארתי, וכן היסטוריה של משפחתו שלו, The Cecils of Hatfield House, ותיאור של Some Dorset Country Houses. בשנת 1975 פרסם [(אנתולוגיה)] של סופרים שהסבו לו עונג מיוחד, בשם Library Looking Glass.

חיי משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 נשא ססיל לאישה את רייצ'ל מקארתי, בתו של העיתונאי הספרותי סר דזמונד מקארתי. נולדו להם שלושה ילדים, ביניהם השחקן ג'ונתן ססיל.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1929 - The Stricken Deer or The Life of Cowper
  • 1933 - Sir Walter Scott: The Raven Miscellany
  • 1934 - Early Victorian Novelists : essays in revaluation
  • 1936 - Jane Austen
  • 1939 - The Young Melbourne and the Story of his Marriage with Caroline Lamb (reprinted 1948 and 1954)
  • 1941 - The English Poets
  • 1941 - The Oxford Book of Christian Verse (עורך)
  • 1942 - Men of the R.A.F.
  • 1942 - Hardy the Novelist: an Essay in Criticism (Clark Lectures)
  • 1944 - Antony and Cleopatra
  • 1945 - Poetry of Thomas Gray (Warton Lecture)
  • 1948 - Two Quiet Lives
  • 1949 - Poets & Story-tellers (מסות)
  • 1949 - Reading as One of the Fine Arts
  • 1954 - Lord M, or the Later Life of Lord Melbourne
  • 1955 - Walter Pater--the Scholar Artist Rede Lecture
  • 1957 - Augustus John: Fifty-two Drawings
  • 1957 - The Fine Art of Reading and Other Literary Studies
  • 1958 - Modern Verse in English 1900-1950
  • 1964 - Max
  • 1969 - Visionary and Dreamer: Two poetic painters, Samuel Palmer & Edward Burne-Jones (from the A.W. Mellon Lectures)
  • 1970 - The Bodley Head Beerbohm (עורך)
  • 1970 - Max Beerbohm: Selected Prose (עורך)
  • 1971 - A Choice of Tennyson's Verse (עורך)
  • 1973 - The Cecils of Hatfield House: a Portrait of an English Ruling Family
  • 1973 - Walter de la Mare [English Association leaflet]
  • 1975 - A Victorian Album: Julia Margaret Cameron and her Circle (with Graham Ovenden)
  • 1975 - Library Looking-Glass (אנתולוגיה)
  • 1976 - Lady Ottoline's Album
  • 1978 - A Portrait of Jane Austen
  • 1983 - A Portrait of Charles Lamb
  • 1984 - Desmond MacCarthy, the Man and His Writings (עורך)
  • 1985 - Some Dorset Country Houses
  • 1987 - A Choice of Bridges's Verse (עורך)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Glyer, Diana (2007) The Company They Keep: C. S. Lewis and J. R. R. Tolkien as Writers in Community. מסת"ב 978-0-87338-890-0
  • David Cecil – A Portrait by his Friends Collected And Introduced By Hannah Cranborne (Dovecote Press, 1990)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Cecil". Who Was Who. Oxford University Press. בדצמבר 2007. נבדק ב-5 בפברואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)