דייוויד סקוט

דייוויד סקוט
	דייוויד סקוט, 1971
לידה	6 ביוני 1932 (בן 90); סן אנטוניו, טקסס
מידע כללי
בשירות	אסטרונאוט בשירות נאס"א
לאום	אמריקאי
השכלה	אוניברסיטת מישיגן; בית הספר לטייסי ניסוי של חיל האוויר האמריקני; המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; האקדמיה הצבאית של ארצות הברית ;
עיסוק בעבר	טייס ניסוי
תקופת השירות	1963–1977 (כ־14 שנים)
דרגה	קולונול בחיל האוויר האמריקאי
זמן שהייה בחלל	22 יום, 18 שעות ו-53 דקות ; שהייה על הירח: יומיים, 18 שעות, 54 דקות ו-53 שניות
מספר פעילות חוץ-רכבית	5: 1 עמידה בחלל (אפולו 9) ; 4 במהלך אפולו 15 ( אחת מחוץ לרכב הנחיתה הירחי ו-3 על פני הירח)
זמן שהייה בפעילות חוץ-רכבית	כ-20 שעות ו-24 דקות ; משך פעילות חוץ רכבית על פני הירח: 18 שעות ו-34 דקות
ביוגרפיה בנאס"א	דייוויד סקוט
משימות
	ג'מיני 8, אפולו 9, אפולו 15
עיטורים

דייוויד רנדולף "דייב" סקוט (באנגלית: David Randolph Scott; נולד ב-6 ביוני 1932) הוא אסטרונאוט אמריקני לשעבר בתוכנית ג'מיני ובתוכנית אפולו שהיה השביעי ללכת על הירח. נולד בסן אנטוניו, טקסס. באפולו 9 היה טייס מודול הפיקוד, ומפקד המשימה באפולו 15.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד הוא בוגר במדעים מהאקדמיה הצבאית של ארצות הברית, מוסמך במדעים ומהנדס באווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. בוגר בית הספר לטייסי ניסוי של חיל האוויר האמריקאי ובית הספר לטייסי מחקר אירוספייס.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיים את המכללה הצבאית ווסט פוינט בהצטיינות ובחר בשירות בחיל האוויר. סיים קורס טיס בבסיס חיל האוויר ווב (Web), טקסס, ב-1955, והמשיך ללימודי תותחנות בבסיס חיל האוויר לאפלין (Laughlin), גם הוא בטקסס, ובבסיס לוק (Luke) באריזונה.

הוצב בטייסת הקרב הטקטית ה-32 בהולנד, מ-1956 עד 1960. לאחר מכן חזר לארצות הברית ללימודים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.

הוא פרש מחיל האוויר במרץ 1975, בדרגת קולונל (אלוף-משנה).

שירות בנאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמנה עם הקבוצה השלישית של אסטרונאוטים, שגויסה לנאס"א באוקטובר 1963.

ג'מיני 8[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ג'מיני 8

ב-16 במרץ 1966 שוגר עם ניל ארמסטרונג למשימת ג'מיני 8, שהייתה המשימה הראשונה בה התחברו שני כלי רכב חלליים במסלול.

אפולו 9[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אפולו 9

היה מפקד תא הפיקוד במשימת אפולו 9, ששוגרה ב-3 במרץ 1969. במהלך הטיסה נעמד מחוץ לחללית למשך שעה ו-17 דקות.^[1]

לאחר מכן, היה מפקד הגיבוי של אפולו 12.

אפולו 15[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אפולו 15

טיסת החלל השלישית שלו הייתה במשימת אפולו 15, ששוגרה ב-26 ביולי 1971. במסגרת משימה זו נחת על פני הירח יחד עם ג'יימס אירווין, והיה האדם השביעי ללכת על פני הירח. בין הפעילויות שביצע במשימה זו, הוא הפיל מידיו במקביל פטיש ונוצה, כדי להראות את תקפות חוק הכבידה של גלילאו גליליי. בהיעדר התנגדות אוויר, שני העצמים הגיעו לקרקע באותו זמן למרות הפרשי המשקלים ביניהם.

במהלך השהות על הירח ביצע 4 פעילויות חוץ רכביות: הראשונה למשך 33 דקות, במהלכה נעמד מחוץ לרכב הנחיתה הירחי. הליכת הירח הראשונה החלה כ-12 וחצי שעות לאחר הנחיתה. לאחר שהוציאו ניסויים מרכב הנחיתה, הורידו את רכב הנדידה הירחי והשתמשו בו לנסיעה אל מכתש אלבו, שם אספו ותיעדו דגימות. לאחר שאספו עוד דגימות וצילומים ליד מכתש סנט ג'ורג', שבו אל הנחתת. בסך הכול נסעו בפעילות זו 10.3 ק"מ. הפעילות החוץ רכבית הראשונה ארכה כ-6 שעות ו-33 דקות. לאחר שהיית 16 שעות בנחתת הירח, יצאו האסטרונאוטים להליכת הירח השנייה. פעילות זו החלה בבדיקת רכב הירח, ולאחריה יצאו לדרך בת 12.5 ק"מ. הפעילות החוץ רכבית השנייה ארכה כ-7 שעות ו-12 דקות. השניים שבו לנחתת לשהיית 14 שעות לערך. הליכת הירח השלישית החלה מעט מאוחר מהמתוכנן, על־מנת לאפשר להם מנוחה נוספת. במהלך הפעילות השלישית, נסעו האסטרונאוטים כ-5.1 ק"מ, במשך 4 שעות ו-50 דקות. סך הכול נסע הרכב כ-27.9 ק"מ, ונאספו דגימות קרקע במשקל כולל של 77 ק"ג. משך כל הפעילויות על פני הירח היה 18 שעות ו-34 דקות.^[1] סך הכול השהות על הירח הייתה יומיים, 18 שעות, 54 דקות ו-53 שניות.

משימה זו הייתה כרוכה בשערורייה שגרמה למבוכה רבה לנאס"א. הורסט אירמן, נציג של קבלן שהועסק על ידי נאס"א בכף קנברל, ביקש מסקוט לקחת איתו לחלל 398 מעטפות דואר (Postal covers), בתמורה לקרן נאמנות על סך 7,000$ דולר על שם ילדיו של סקוט, וקרן דומה עבור ילדיהם של שותפיו למשימה, אירווין ואלפרד וורדן. מאוחר יותר חלק מן המעטפות נמכרו בגרמניה תמורת 1,500$ האחת. כאשר נאס"א גילתה את הדבר, סקוט וחבריו ננזפו רשמית ואולצו להחזיר את הכספים. למרות שנשאר בתוכנית החלל, הוא לא טס יותר מאז.^[2]

לאחר אפולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1972 מונה לעוזר מיוחד לפעולות משימה של מיזם המבחן של אפולו-סויוז. באפריל 1975 מונה למנהל מרכז מחקר הטיסה על שם דריידן של נאס"א. הוא התפטר מנאס"א ב-30 באוקטובר 1977.