טייס חלל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אסטרונאוט)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורי גגארין, טייס החלל הראשון
אילן רמון, טייס החלל הישראלי היחיד. שימש מומחה מטען בצוות מעבורת החלל קולומביה במסגרת משימה STS-107. ב־1 בפברואר 2003 נספה יחד עם צוות המעבורת, שהתפרקה עם חזרתה לאטמוספירה של כדור הארץ.

טייס חלל הוא אדם שטס לחלל, או שהקריירה שלו היא טיסה לחלל. ברחבי העולם נועדו שמות תואר שונים לטייסי חלל ממדינות שונות. כך מתייחסים לטייסי חלל רוסיים בתואר קוסמונאוטרוסית: Космона́вт); לאמריקאים אסטרונאוט; לסינים טייקונאוט; ואילו לצרפתים בתואר ספאסיונאוט.

הקריטריון לקבוע מי שהה בתחום החלל משתנה. בארצות הברית, מי שטס בגובה של מעל 80 קילומטרים מעל האדמה, נחשב לאסטרונאוט, בעוד הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה מחשיבה רק טיסה מעל לגובה של 100 קילומטרים.

נכון לנובמבר 2016, 558 אנשים שהו בחלל, בשהות מצטברת של למעלה מ-134.1 שנות אדם (על פי ההגדרה של ארצות הברית), כולל ימים של הליכה בחלל. לפי ההגדרה המחמירה של ה-FAI רק 552 אנשים שהו בחלל, כשמתוכם 549 הגיעו למסלול לווייני נמוך או מעבר לו[1]. סה"כ טסו לחלל אנשים מ-38 מדינות שונות (ובהן ישראל).

טרמינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפות שונות טסי החלל מכונים מנווטי כוכבים או יקום, ועושים שימוש בסיומת היוונית "נאוט" (ναύτης - נאוטיס, "מלח"). למילה האנגלית Astronaut, שעושה שימוש גם בעברית, התחילית היוונית "אסטרון" (ἄστρον, "כוכב"). ברוסית: למילה "קוסמונאוט" (Космона́вт, "קוסמונאבט" או "קוסמונאפט") התחילית היוונית "קוסמו", כלומר קוסמוס(κόσμος, "יקום").בסינית: "טייקונאוט" נגזר מהמילה 太空 (טייקונג) שפירושה "החלל החיצון". מונח זה משמש למעשה באמצעי התיקשורת באנגלית. בטקסטים סינים רשמיים, טייס חלל סיני נקרא "האנגטיאן יואן"(航天员) - "כח-אדם לניווט בחלל". בצרפתית: המילה "ספאסיונאוט" נגזרת מ-Espace (אספאס)-חלל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיגור אנשים לחלל החל בתקופת המלחמה הקרה וסיבותיו היו מלחמת יוקרה בין המעצמות יותר מאשר צורך מדעי טהור. שיגור אנשים לחלל תרם בעיקר בפיתוח הטכנולוגיות הנלוות הדרושות למסע שכזה.

מאז משוגרים אנשים לחלל על מנת לבצע ניסויים ביולוגיים ופיזיקליים בתנאים של אפס כבידה (חוסר משקל) כמו גם חקר כדור הארץ, האקלים והשפעות הסביבה של האדם ועוד מחקרים רבים התורמים רבות למדע. בארצות הברית השתמשו במעבורות חלל רב-פעמיות ואחרי לא מעט אסונות ועלות גבוהה הוחלט לעצור את שיגור המעבורות. ברוסיה משתמשים בחלליות הסויוז הישנות והחד־פעמיות. בטיחות, יעילות ואמינות יחסית תורמת להמשך השימוש בהן עד היום. טייסי חלל אמריקאים החלו לטוס בהן מאז 14 במרץ 1995 כאשר נורמן תגאר נחשב לקוסמונאוט האמריקאי הראשון שטס לחלל בסויוז וכך היום ממשיכים טייסי חלל אמריקאים להשתמש בסויוז וטסים לתחנת החלל הבינלאומית יחד עם קוסמונאוטים רוסים ואחרים.

שיגור אנשים לחלל היה תמיד תחום מסוכן, וגם היום אין ערבויות שאנשי צוות החלל ששוגרו יחזרו בשלום.

הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית ובברית המועצות, נטו טייסי החלל הראשונים להיות בעלי רקע של טייסי ניסוי (טייסי קרב מצטיינים) בצבא. לפני הטיסה לחלל עוברים טייסי החלל הכשרה ממושכת, הנמשכת למעלה משנתיים.

בתנאים של חוסר כבידה נזקקים הטייסים למזון שהוכן במיוחד.

מות טייסי חלל בעת מילוי תפקידם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לאוגוסט 2017, 18 טייסי חלל נהרגו במהלך משימות בחלל (לפי הפירוט הזה:1 בהתרסקות סויוז 1 בשנת 1967, 3 כששסתום האוויר של סויוז 11 נפתח בטרם עת בשנת 1971, 7 בהתפוצצות מעבורת החלל צ'לנג'ר בשנת 1986,, 7 כאשר מעבורת החלל קולומביה התפרקהבכניסה לאטמוספירה בשנת 2003), בהם הטייס הישראלי אילן רמון. בנוסף, עשרה נוספים נהרגו במהלך אימונים בכדור הארץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]