רכב הנחיתה הירחי
 | |||||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||||
| רכב הנחיתה הירחי במשימת אפולו 16 ("אוריון") | |||||||||||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ייעוד | נחתת ירחית | ||||||||||||||||||
| יצרן | גראמן | ||||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||||||||
| צוות | 2 | ||||||||||||||||||
| היסטוריית פעילות | |||||||||||||||||||
| סטטוס | יצא משימוש | ||||||||||||||||||
| מפעיל |
נאס"א  | ||||||||||||||||||
| משגר | סטורן 5 | ||||||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 12 | ||||||||||||||||||
| טיסה ראשונה | 9 בנובמבר 1967 | ||||||||||||||||||
| טיסה אחרונה | 6 בדצמבר 1972 | ||||||||||||||||||
| ביצועים | |||||||||||||||||||
| טווח פעולה | נחיתה על הירח | ||||||||||||||||||
| עמידות | 75 שעות (כ-3 ימים) | ||||||||||||||||||
| תרשים | |||||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||
רכב הנחיתה הירחי (Lunar Module - LM) היה רכב חלל שנבנה במסגרת תוכנית אפולו לשם הנחתת אסטרונאוטים על פני הירח והחזרתם משם.
הרכב נבנה באופן שישוגר מפני כדור הארץ מקופל בתוך אחד ממכלולי הטיל סטורן 5, ויישלף ממנו על ידי ה-CSM לאחר שיגיע למסלול TLI. ה-LM היה למעשה החללית הראשונה שתוכננה לטוס אך ורק בתנאי ריק - בשל כך לא היה בו צורך למבנה אווירודינמי והוא לא צויד במגיני חום.
הרכב תוכנן כך שישא שני אסטרונאוטים ממסלול סביב הירח אל פני הירח וחזרה למסלול סביבו. הוא הורכב משני שלבים - שלב נחיתה ושלב המראה. שלב הנחיתה כלל את מנוע הנחיתה ואת מערכות קיום החיים שנדרשו במשך השהייה על הירח. כמו כן הכיל תאי אחסון בהם אוחסנו כלי עבודה, מערכות מדעיות שהוצבו על הירח וכן את רכב הנדידה הירחי בשלוש משימות הירח האחרונות. שלב ההמראה היה בעצם תא הצוות של רכב הנחיתה והכיל את כל מערכות הבקרה והשליטה, מנוע ראשי להמראה, מנועים קטנים לתמרון ומערכות קיום חיים ששימשו רק בעת ההמראה מהירח אל חללית האם (תא הפיקוד/שירות). לאחר ההמראה מן הירח וההתחברות אל תא הפיקוד היה רכב הנחיתה "מושלך" ומתרסק על הירח.
בחוזה לבניית רכב הנחיתה זכתה חברת גראמן. עיכובים בתוכנית הניסוי של רכב הנחיתה הובילו לכך שהוא הפך לגורם שעלול היה לעכב את תוכנית אפולו כולה.[1] רכב הנחיתה המאויש הראשון לא היה מוכן למשימת הניסוי סביב כדור הארץ שתוכננה לדצמבר 1968, אך התוכנית נמשכה כמתוכנן על ידי ביטול טיסת המבחן המאוישת השנייה של רכב הנחיתה.
במהלך משימת אפולו 13 שימש רכב הנחיתה כ"סירת הצלה" לאחר שהתפוצצות ארעה בתא השירות והוציאה את רובו מכלל שימוש. הצוות, שעבר אל רכב הנחיתה, השתמש במערכות קיום החיים שלו כדי לשרוד, ובמנוע שלו כדי להשיב את החללית למסלול מהיר אל כדור הארץ. במשימה זו הושלך תא השירות לפני שהושלך רכב הנחיתה.
רכב הנחיתה במשימת אפולו 11 כונה בקשר "עיט" על שם הציפור עיטם לבן-ראש [2]. שם זה הפך להיות מזוהה בציבור הרחב עם רכבי הנחיתה, למרות שלכל רכב נחיתה ניתן שם שונה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרטון אנימציה בתלת מימד הממחיש את מבנה רכב הנחיתה הירחי, ביוטיוב (באנגלית)
- הוראות ההפעלה של רכב הנחיתה הירחי (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| חלליות מאוישות | ||
|---|---|---|
| פעיל | ארצות הברית (דרגון 2 • ניו שפרד • ספייס שיפ 2) • סין (שנג'ואו) • רוסיה (סויוז) | |
| בפיתוח | ארצות הברית (אוריון • סטארליינר • סטארשיפ) • הודו (גאגאניאן) • סין (הדור הבא) • רוסיה (אוריול) | |
| הוצא משירות | ארצות הברית (מרקורי • X-15 • ג'מיני • אפולו ((תאי הפיקוד/שירות • רכב הנחיתה הירחי)) • מעבורות החלל • ספייס שיפ 1) • ברית המועצות (ווסטוק • ווסחוד) | |