דינופלגלטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןדינופלגלטים
מיון מדעי
ממלכה: Chromista
מערכה: דינופלגלטים
שם מדעי
Dinoflagellata
Bütschli, 1885
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דינופלגלטים (שם מדעי: Dinoflagellata) הם מערכה של חד-תאיים איקריוטים. הדינופלגלטים התפתחו אבולוציונית מאב קדום אחד – קבוצה מונופילטית. הם נחשבים לרוב לפרוטיסטים. רוב מיני הדינופלגלטים הם פלנקטון ימי, אבל הם גם נפוצים בבתי גידול של מים מתוקים. האוכלוסיות שלהם משתנות עם טמפרטורת פני הים, מליחות ועומק.[1] דינופלגלטים רבים עושים פוטוסינתזה, אבל חלק גדול מהם הם למעשה יצורים מיקסוטרופים (אנ'), שמשלבים פוטוסינתזה עם בליעה של טרף (פגוטרופיה[2] ומיזוציטוזיס (אנ')). דינופלגלטים הם קבוצת אצות מובחנת.[3]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "דינופלגלט" הוא הלחם של המילה היוונית δῖνος (דינוס), שמשמעותה "מסתובב", והמילה הלטינית flagellum, שמשמעותה "שוט". השם ניתן בעקבות צורת התנועה הייחודית של הדינופלגלטים והשוטון שלהם.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת מספר המינים, דינופלגלטים הם אחת הקבוצות הגדולות ביותר של איקריוטים ימיים, אם כי גודלה קטן משמעותית מגודל קבוצת הצורניות. כמה מיני דינופלגלטים הם אנדוסימביוטיים שמתקיימים בתוך בעלי חיים ימיים, והם מהווים חלק חשוב בביולוגיה של שוניות אלמוגים. דינופלגלטים אחרים הם טורפים של מיני פרוטוזואה אחרים, וכמה צורות של דינופלגלטים, כגון Oodinium ו-Pfiesteria, הם טפיליים. כחלק ממחזור חייהם, דינופלגלטים מסוימים מייצרים ציסטות דינופלגלטיות[4] (הנקראות גם דינוציסטים).

דינופלגלטים הם חלק מהקלייד והעל-מערכה Alveolata (אנ').[5] נכון ל-2023, אינדקס מיני הדינופלגלטים הידועים העדכני ביותר נכתב על ידי פרננדו גומז בשנת 2012, והוא כולל לפחות 2,294 מינים של דינופלגלטים.[6]

סביבות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר של גומז משנת 2005 תיאר כ-1,555 מינים דינופלגלטים ימיים החיים במים חופשיים כחלק מהפלנקטון.[7] הערכה של טיילור ואחרים משנת 2008 הציעה כ-2,000 מינים חיים, מתוכם כ-1,700 מינים ימיים (החיים כחלק מהפלנקטון וגם על קרקעית הים). המחקר של גומז מ-2012 תיאר 2,294 מיני דינופלגלטים חיים, או 2,377 מינים של דינפלגלטים "במובן הרחב".[6] הכוללים דינופלגלטים ימיים, מים מתוקים ודינופלגלטים טפיליים. במחקר של מרטנס מ-2102 הוערך שיש כ-350 מיני דינופלגלטים שחיים במים מתוקים.[8]

צבע והארה ביולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצטברות מהירה של דינופלגלטים מסוימים[9] יכולה לגרום לתופעה שמכונה "גאות אדומה"[10] (פריחת אצות מזיקה[11]), דבר שיכול לגרום להרעלה כאשר בני אדם אוכלים רכיכות שניזונו מדינופלגלטים. יש דינופלגלטים שיוצרים הארה ביולוגית – הם פולטים בעיקר אור כחול-ירוק וגורמים להארה של חלקים מהאוקיינוסים בצבע זה.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דינופלגלטים בוויקישיתוף
  • דינופלגלטים, באתר ITIS (באנגלית)
  • דינופלגלטים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
  • דינופלגלטים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ חברת החשמל לישראל, ניטור הסביבה הימית, 2022
    2. ^ Phagotrophy, Biology Articles, Tutorials & Dictionary Online, ‏2019-10-07 (באנגלית אמריקאית)
    3. ^ סורב ביו, אצות תחת המקרוסקופ, באתר אצות תחת מיקרוסקופ, ‏אוגוסט
    4. ^ Karin A. F. Zonneveld, Hendrik Grotheer, Gerard J. M. Versteegh, Dinoflagellate cysts production, excystment and transport in the upwelling off Cape Blanc (NW Africa), Frontiers in Marine Science 9, 2022 doi: 10.3389/fmars.2022.915755/full
    5. ^ Dinoflagellata - Wikispecies, species.wikimedia.org (באנגלית)
    6. ^ 1 2 F. Gómez, A checklist and classification of living dinoflagellates (Dinoflagellata, Alveolata), CICIMAR Oceánides 27, 2012-06-04, עמ' 65–140 doi: 10.37543/oceanides.v27i1.111
    7. ^ F. Gómez, A list of free-living dinoflagellate species in the world’s oceans, Acta Botanica Croatica 64, 2005-05-31, עמ' 129–212
    8. ^ Mertens et al., "A review of recent freshwater dinoflagellate cysts: taxonomy, phylogeny, ecology and palaeocology, Phycologia 51(6) (2012)
    9. ^ אסף סוקניק, הפריחה האביבית של פרידיניום בכנרת –השונות הרב-שנתית והמרחבית בפריחה והשפעתה על יציבות המערכת האקולוגית באגם, רשות המים, 2012, עמ' 4
    10. ^ ד"ר מאור כהן, מי שמע על 'גאות אדומה', באתר ECOnomarks, ‏2018-11-06
    11. ^ נגה סטמבלר, עדי לוי, גד וייס, גידי לוי, דן-רובין מילר, טל קדוש, תומר בורובסקי, אלה אלסטר, פריחות של מיקרו-אצות וחיידקים כחולים בסביבה המימית והסיכונים מהן, אקולוגיה וסביבה 9, 30 באפריל, 2018
    12. ^ ורד שפירא, להאיר באור גדול, במדור "מדע במבט-על" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 6 בדצמבר 2018