דיני ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרכים של כתב העת "דיני ישראל" בספריית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

דיני ישראלאנגלית: Diné Israel) הוא אחד מכתבי העת של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, המתמקד בחקר המשפט העברי ותחומים הגובלים בו. כתב העת נוסד בשנת 1969. הוא יוצא לאור פעם בשנה בהוצאה משותפת של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובית הספר למשפטים ע"ש בנג'מין קרדוזו בישיבה יוניברסיטי שבניו יורק, וכולל חלק עברי וחלק אנגלי.

עורכי כתב העת הנוכחיים הם פרופסור אריה אדרעי וד"ר שי ווזנר מאוניברסיטת תל אביב ופרופסור סוזן לאסט סטון מישיבה יוניברסיטי (המשמשת גם כמרצה אורחת בפקולטה למשפטים בתל אביב).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב העת נוסד בשנת 1969 על ידי פרופסור זאב פלק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ויצא לאור מטעם הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1970, הצטרף לעריכה פרופסור אהרן קירשנבאום, שערך יחד עם פלק את כתב העת במשך שבע שנים. בשנים אלו, כתב העת עסק גם בתחום דיני המשפחה והיווה במה אקדמית מרכזית לדיון הלכתי ונורמטיבי בדין האישי השולט בישראל.

בשנת 1977 קירשנבאום החל לערוך את כתב העת בעצמו – תפקיד שאותו מילא עד לשנת 1998, במקביל לעשייה נמרצת שהקדיש לפיתוח חקר המשפט העברי באקדמיה. עם פרישתו לגמלאות של קירשנבאום, התמנה בשנת 2001 מחליפו, אריה אדרעי. בשנת 2006 הצטרפה לתפקיד העורכות ראש המרכז לחקר המשפט העברי בישיבה יוניברסיטי, פרופסור סוזן לאסט סטון וב-2016 הצטרף ד"ר שי ווזנר.

לעתים, כתב העת נוהג להקדיש את כרכיו לעיון במשנתם של משפטנים בכירים המתמחים במשפט העברי או מוציא לאור כרכים נושאיים. כך, למשל, ראו אור כרכים המוקדשים לאישים פרופסור אהרן קירשנבאום, פרופסור מרדכי עקיבא פרידמן, פרופסור יוחנן סילמן, וכן כרכים נושאיים שעסקו בבתי הדין הרבניים בישראל, הלכה וכלכלה ודיני ממונות ועוד.

כיום, דיני ישראל נחשב לאחד מכתבי העת המובילים בתחום המשפט העברי בישראל. מאמרים המתפרסמים בו מצוטטים תדיר בספרות המשפטית ובפסיקת בתי המשפט בישראל ובפרט בפסיקת בית המשפט העליון.

מתחרו של "דיני ישראל" הוא "שנתון המשפט העברי", שנוסד בשנת 1973 בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית על ידי שופטי בית המשפט העליון מנחם אלון וחיים כהן.

מעמד כתב העת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שכתב העת "דיני ישראל" עוסק בתחום צר וספציפי מבחינה משפטית ומחקרית, הוא זוכה להערכה אקדמית גבוהה בישראל ומוכר ככתב עת מסוגה "עלית" ברשימות ובדירוגים אקדמיים שונים.

בשנת 2012 דורג כתב העת בקטגוריה B של "מדד ירושלים לסיווג כתבי עת במשפטים", שהוכן על ידי וועדה בראשות פרופ' איל זמיר.[1] המדד משוקלל ומכיל כתבי עת זרים וישראליים יחדיו. רק כתבי עת זרים, של מוסדות המשתייכים ברובם לליגת הקיסוס בארצות הברית, נכללו תחת קטגוריה A ("כתבי העת המעולים ביותר בתחום"). לקטגוריה B ("כתבי העת הטובים ביותר ברוב תת-התחומים של הדיסציפלינה") נכללו 4 כתבי עת ישראליים, ובהם "דיני ישראל", שנכלל יחד עם מתחרו "שנתון המשפט העברי". כתבי העת הנוספים הם "עיוני משפט" ו"משפטים" - כתבי העת הכלליים המובילים בשפה העברית.

בשנת 2016 זכה כתב העת להישג דומה במדד אחר: הוא דורג בקטגוריה א' של "מדד בר-אילן לבחינת דרוג כתבי עת במשפטים", שהוכן על ידי וועדה בראשות פרופ' אורן פרז.[2] קטגוריה א' מגלמת את מרכזיותם ואיכותם של כתבי עת משפטיים בשפה העברית בישראל. הקטגוריה מכילה 7 כתבי עת בשפה העברית. 5 מבין כתבי העת הם כלליים ואילו "דיני ישראל" הוא היחיד, יחד עם מתחרהו "שנתון המשפט העברי", הנחשב לכתב עת נושאי, שהצליח להתברג לצמרת. לעומתם, כתבי עת נושאיים אחרים דורגו בקטגוריות ב' או ג'.

מבנה מערכת כתב העת[עריכת קוד מקור | עריכה]

למערכת "דיני ישראל" יש מבנה ייחודי ביחס למערכות כתבי עת משפטיים אחרים. בראש המערכת מכהנים שלושה עורכים ראשיים: שניים מאוניברסיטת תל אביב ואחד מטעם ישיבה יוניברסיטי.

תחת העורכים הראשיים פועלים שני הרכבים של חברי מערכת:

  • חברי מערכת בכירים קבועים – מרצים וחוקרים ישראלים ואמריקניים שתחומי מומחיותם הם משפט עברי, הלכה ומדעי היהדות.
  • סגן העורכים הראשיים וחברי מערכת סטודנטים – מערכת הפועלת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנותיו הראשונות של כתב העת, כיהן בתפקיד סגן העורכים הרב שמחה מירון. אולם, מאז שנת 1986 החל לבצע את התפקיד סטודנט לתואר מתקדם. תפקידו הוא לנהל את עבודת המערכת ולבצע עבודת עריכה. משנת 2015, הסגן גם החל להיות אמון על חברי מערכת סטודנטים – תלמידי תואר ראשון מצטיינים. תפקידם הוא לערוך המאמרים עריכה טכנית ומהותית כאחד, לאחר שאלו עברו שיפוט אקדמי חיצוני (Peer Review) – בדומה למתכונת הנהוגה בכתבי העת "עיוני משפט", "משפטים", "משפט חברה ותרבות" ונוספים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]