מרדכי עקיבא פרידמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרדכי עקיבא פרידמן (נולד ב-20 ביוני 1941) הוא פרופסור מן המניין לתלמוד באוניברסיטת תל אביב, מופקד הקתדרה לתרבות היהודים בארצות האסלאם ולחקר הגניזה ע"ש יוסף וסיל מייזר וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

מרדכי עקיבא פרידמן

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידמן נולד בפילדלפיה שבארצות הברית, סיים תואר הראשון מאוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה, ולמד בבית המדרש לרבנים באמריקה שבעיר ניו יורק, שם התמחה בתלמוד מפיו של הרב פרופסור שאול ליברמן, גדול חוקרי התלמוד בני התקופה, וקיבל תואר מוסמך למדעי היהדות והסמכה 6. לאחר מכן עשה דוקטורט באוניברסיטת פנסילבניה תחת הדרכתו של פרופסור שלמה דב גויטיין, וסיים בשנת 1969. נושא הדוקטורט היה חקר הכתובות לפי מנהג ארץ ישראל מן הגניזה.

פרידמן כיהן כראש המחלקה לתלמוד באוניברסיטת תל אביב, והיה עמית מחקר במרכז ללימודי היהדות באוניברסיטת הרווארד ובמכון מחקר אננברג שבפילדלפיה. הוא חבר בוועד הפועל של עמותת 'מקיצי נרדמים'.

הוא זכה בפרס יצחק בן-צבי על ספרו Jewish Marriage in Palestine, פרס העיר חולון לחכמת ישראל על ספרו 'ריבוי נשים בישראל' ופרס גולדשטיין-גורן למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, על ספרו 'הרמב"ם, המשיח בתימן והשמד'.

פרידמן נשוי למרים למשפחת שור ולהם ארבעה ילדים וארבעה -עשר נכדים. אחיו, שמא פרידמן, הוא פרופסור במחלקה לתלמוד ותורה שבעל פה באוניברסיטת בר-אילן.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוקד מחקרו של מרדכי עקיבא פרידמן הוא בחקר גניזת קהיר. הוא עוסק בחומר הקשור להלכה ותולדות היהודים בארצות האסלאם מתוך כתבי הגניזה, מן התקופה שלאחר התלמוד ובעיקר מן המאה ה-11 עד המאה ה-13.

Jewish Marriage in Palestine: a Cairo Geniza Study[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר התפרסם בשני כרכים[1] ובו הוא מנתח שישים ושבע כתובות מן המאות ה-10 וה-11. פרידמן גילה מחדש את נוסח הכתובה לפי מנהג ארץ ישראל על פי קטעי הגניזה. זהו נוסח שונה ממה שנועד מאז תקופת הגאונים על-פי שאר עדות ישראל, שהוא על פי מנהג בבל. בקטעים הללו של הגניזה יש מנהג שונה העשוי על פי התלמוד הירושלמי ומנהגי ארץ ישראל. הדבר בא לידי ביטוי בכמה עניינים:

לנוסח הכתובה אופי של חוזה הדדי בין החתן והכלה ולא רק שטר התחייבות חד צדדי של החתן כלפי הכלה, כפי שהיה נהוג על פי מנהג בבל. בהרבה כתובות נכתבו 'תנאי בית-הדין' התלמודיים, לרבות תנאי שלם העוסק בזכויות האישה לדרוש גירושין מבעלה שלא בטובתו אם שנאה אותו, ובתנאי הזה הנישואים נקראים 'שותפות'. בדורות ההם נכתבה הכתובה על פי הסכמה בין החתן והכלה ומשפחותיהם, וללא אחידות לגבי הנוסח. בין הדברים המשתנים מכתובה לכתובה הייתה רשימת כל הנדוניה, מכיוון שהאישה הייתה מביאה את כל החפצים להם נזקקה ואלו נרשמו פריט אחר פריט וערכו. הללו כללו בגדים וכלי מטבח.

בין התנאים הייתה התחייבות הבעל לפדות את אשתו אם נשבתה. הדבר מבוסס על התנאי הידוע מן המשנה, אבל כאן היו פיתוחים ולשונות נוספים, כגון החיוב לפדות אותה מכספו של הבעל ולא מכספה של האישה וכן לקחת אותה בחזרה לאישה גם אחרי השבי, אף-על-פי שאולי נאנסה בשבי.

La Ketouba de Cologne: Un contrat de mariage juif à Antinoopolis[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדובר בהשלמה לספרו הקודם של פרידמן[2], והיא כוללת מהדורה של כתובה שנכתבה באינדיאנופוליס, מצרים, בשנת 417 לספירת הנוצרים, הידועה בשם 'הכתובה מקלן'. פרידמן הוציא אותה לאור ביחד עם מחברים נוספים, והיה אחראי לשיחזור ולפיענוח של חלק מן הכתובה ולביאור נוסח הטופס.

ריבוי נשים בישראל: מקורות חדשים מגניזת קהיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה[3] של פרידמן עוסק בחקר הפוליגמיה בחברה היהודית בארצות האסלאם בימי הביניים על פי תעודות הגניזה. קודם לכן היה מקובל לחשוב שאף על פי שהפוליגמיה הייתה מותרת במזרח, כיוון שלא חל שם חרם דרבנו גרשום, הלכה למעשה איש לא לקח יותר מאישה אחת, כלומר שהחברה הייתה מונוגאמית. פרידמן גילה וההדיר עשרות תעודות שחושפות את המשפחה הפוליגאמית של היהודים בארצות האסלאם במאות ה-11 עד ה-13 בעיקר. התעודות האלה כתובות כמעט כולן בערבית יהודית.

מחקר זה גילה שאומנם רוב החברה חיה בנישואים מונוגאמיים, אולם זה מה שמקובל ברוב החברות הפוליגאמיות ואדם לקח אישה שנייה או יותר כאשר הראשונה לא ילדה ילדים, או אם חי בשתי ערים או בנסיבות אחרות מיוחדות כמו ייבום שאחיו מת והיה צריך לשאת את אשת אחיו. היו תנאים מיוחדים ששמרו על זכויות האישה במשפחה פוליגאמית, כמו דירה מיוחדת לכל אישה או זמן שווה עם הבעל.

בתוך זה התקיימו מסורות שונות והיה קיים הבדל בין ארץ ישראל לבבל. ההלכה על פי התלמוד הבבלי וגאוני בבל הקנתה זכות מלאה לאיש לשאת כמה נשים שרצה, אם יכול היה לפרנס אותן. אבל ההלכה הארצישראלית והמנהג על פיה היו שהאישה הראשונה הייתה זכאית לסרב לחיות במשפחה פוליגאמית ויכולה לדרוש שבעלה יגרש אותה, והוא היה חייב לשלם לה את מלוא כסף כתובתה. ספר זה תיאר את המציאות החברתית הזו, מסורת ההלכה וזכויות הנשים בחברה הפוליגמיות היהודית המסורתית.

הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידמן הרבה לעסוק בחקר הגניזה גם בחקר הרמב"ם ובנו ר' אברהם. בנושא זה הוא חקר ופרסם מחקרים רבים שבהם כתבי יד לא ידועים שכתב או חיבר הרמב"ם, לרבות שאלות ותשובות שכתב במו ידו, שלא היו ידועים מקודם ומכתבים מאת הרמב"ם.[4] פרידמן פרסם מחקר על הרמב"ם כראש היהודים במצרים[5], מחקר על הרמב"ם כמורה על פי רשימות שכתבו תלמידיו בשיעורים שלו שגילה פרידמן בגניזה[6]. פרידמן אף הרבה לחקור את רבינו אברהם בן הרמב"ם על פי תעודות הגניזה. במחקר הזה עלתה תמונה של רבנו אברהם כרפורמטור, מתקן תקנות בענייני תפילה ודברים נוספים במצרים.[7] למשל רבינו אברהם תיקן נוסח תפילה אחיד לעדות השונות במצרים ולמעשה ביטל מנהגים ארצישראלים קדומים כמו קריאת התורה לפי המחזור התלת שנתי (בבבל היה מקובל לקרוא את התורה בשנה אחת). בקשר לכך גם כתב פרידמן את הספר הרמב"ם המשיח בתימן והשמד.

הרמב"ם המשיח בתימן והשמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר זה[8] עוסק פרידמן בשלושה מוקדים הקשורים זה בזה: האחד, הרמב"ם כאיש הלכה ומנהיג הציבור. השני, המשיחיות בתקופה שלו. השלישי, השמד היינו, גזרות שנגזרו על היהודים להמיר את דתם מאונס או המרת הדת מרצון. שלושה מוקדים אלו היו קשורים זה בזה שהרי כתוצאה מגזרות השמד גברה הציפייה לביאת המשיח והיו משיחי שקר ברבות הימים ואחד המפורסמים שבהם היה טוען למשיחות אלמוני בתימן. מנהיגי יהודי תימן פנו לרמב"ם ושאלו אותו שאלה בענייני השמד שנגזר עליהם, כלומר, יהודים שחויבו למות או להמיר דתם. לגבי משיח השקר בתימן היו ליהודים ספקות שמא הוא משיח אמת. הרמב"ם הגיב לכך ב'איגרת תימן'. הוא הוכיח שלא ייתכן שאותו אדם משיח אמת, אבל כדי שלא יתייאשו היהודים שם גילה להם סוד משפחתי ולפיו הנבואה הייתה צריכה לחזור לעם ישראל בשנת 1216-1215, וזו תהיה אחד הסימנים לביאת המשיח. פרידמן מצא בגניזה איגרות-שאלה ששלח חכם מבני תימן לר' אברהם בן הרמב"ם בשנת אתקכ"ז לשטרות (1215/6 לספירת הנוצרים), המתארות מחלוקת גדולה שנפלה בין יהודי תימן לרגל ציפייתם שבשנה ההיא תתממש ההבטחה שבבשורת הרמב"ם. לפי מסורות ידועות נכפה על הרמב"ם לקבל את האסלאם כלפי חוץ בצעירותו בעת שהותו בספרד. פרידמן ניתח מסורות אלו ולדעתו אין טעם לפסול אותן וייתכן שיש בהן אמת.

פרויקט "ספר הודו"[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת עבודתו של פרידמן על הפרויקט הייתה בשנת 1962, עת שימש עוזר הוראה לשלמה דב גויטיין.[9] גויטיין עצמו התחיל את מחקר הגניזה, לה הקדיש את מרבית חייו, באיסוף ופענוח תעודות בקשר ליהודים שעסקו בסחר בהודו. בסיסם של יהודים אלה היה בארצות הים התיכון והם באו בעיקר מצפון אפריקה וממצרים, נסעו דרך תימן להודו ועסקו במסחר שהיה אחד מיסודות כלכלת ימי הביניים בארצות האסלאם ובאירופה. הם ייבאו מהודו תבלינים וסחורות יקרות כמו פלפל, מתכות ובדים יקרים שהיו מצויים רק במזרח והיה להם ביקוש גדול בארצות האסלאם ובאירופה. גם גדולי ישראל של אותה עת לא משכו ידם ממסחר ועסקו בסחר הודו. כך למשל אחיו של הרמב"ם, דוד בן מימון, נסע להודו ומת כשטבעה ספינתו באוקיינוס ההודי.

על מסחר זה היה ידוע מאז ומתמיד, אבל תעודות שכתבו הסוחרים שרדו רק מתקופת המאה ה-15 בה עסקו הפורטוגזים במסחר ימי זה. התמונה השתנתה כשגויטיין גילה יותר מ-400 תעודות מן הגניזה מסוף המאה ה-11, עד המחצית השנייה של המאה ה-12. רוב התעודות היו כתובות בערבית יהודית, אותן כתבו יהודים שנסעו מצפון אפריקה להודו ועסקו במסחר זה. התעודות עוסקות גם בהם וגם בצאצאים שלהם. גויטיין לא השלים מחקר זה, לאחר שהבין כי בטרם יפרסם את התעודות על סוחרי הודו נדרש תחילה תיאור מקיף על חיי היהודים בחברה המוסלמית בארצות הים התיכון. לפיכך החליט לזנוח את מחקרו על סחר הודו ולעסוק בחקר חיי היהודים. ממצאיו התפרסמו בששת כרכיו על חברה ים תיכונית A Mediteranean Society. גויטיין שב וחזר לעסוק בנושא,[10] אולם רק שנים רבות לאחר מותו, יצא לאור מחקרו על סחר הודו. ממצאים אלה טופלו על ידי פרידמן, שהמשיך במחקר וערך והשלים אותו לקראת פרסומו.

בשנת 1973 פרסם גויטיין חלק מממצאיו בספרו האנגלי: Letters of Medieval Traders וכן במספר של מאמרים בכתבי עת מדעיים[11]. בכרכים בהם שותף פרידמן לכתיבה ולעריכה ניתן למצוא מסמכים ותעודות המגלים כיצד התנהל הסחר וכיצד חיו הסוחרים, בני משפחותיהם, הקשרים ביניהם ובין שאר בני הקהילות היהודיות, בעיקר באזור הים התיכון. מרבית התעודות קשורות לשלושה סוחרים גדולים ובני משפחותיהם: הסוחר הראשון הוא יוסף לבדי, שמוצא משפחתו מלבדה בטריפולי, צפון אפריקה; השני הוא מצ'מון, נגיד היהודים בארץ תימן; והשלישי הוא אברהם אבן יג'ו מתוניסיה, אשר עשה כ-17 שנה בהודו, עסק ביבוא ויצוא והיה בעל בית מלאכה לכלי נחושת. הוא קנה שפחה הודית ושחרר אותה, והיא הייתה ככל הנראה אשתו ואם ילדיו. צאצאיו היו תלמידי חכמים, שעסקו גם הם בסחר הודו והתחתנו עם משפחות חשובות במצרים, ובין היתר עם משפחת הרמב"ם.

הממצאים והתעודות על שלושת הסוחרים הנ"ל יצאו לאור במהדורה אנגלית, בת 918 עמודים, בשנת 2008.[12] המהדורה העברית איננה זהה לחלוטין למהדורה האנגלית[13], היא בת שלושה כרכים[14] והיא יצאה לאור בין השנים 2009 - 2010. שני כרכים נוספים יצאו לאור בשנת 2013, בקשר לסוחר המצרי הגדול חלפון הלוי, חייו, מסעותיו ומערכת היחסים שהייתה לו עם ידידו הקרוב, המשורר רבי יהודה הלוי (ספר הודו ד', חלקים א׳ - ב׳).[15] כמו כן מתוכננים לצאת לאור כרך על הסוחר אבו זכרי כהן סגלמאסי, איש סגלמאסה (ספר הודו ה'); כרך נוסף על סוחרים אחרים (ספר הודו ו'); וכן כרך הכולל תעודות בעלות עניין כללי לסחר הודו (ספר הודו ז').[16]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד מחקרים על החברה היהודית בארצות האסלאם[17], פרסם פרידמן מחקרים רבים בתולדות ההלכה על-פי תעודות הגניזה, לרבות ההלכה הארץ-ישראלית ושאלות ותשובות מן הגאונים והראשונים[18] מוקד אחר במחקריו של פרידמן הוא ספרות חז"ל והספרות המדרשית. המחקרים הללו נעשים על-פי ניתוח פילולוגי של המקורות ומתוך תשומת לב להתפתחות מושגים ומוסדות, אמונות ודעות וההשוואה לסביבה הלא-יהודית[19] . גם תחומים אחרים במדעי היהדות, כגון חקר המקרא, באים לידי ביטוי בכמה מאמרים[20].

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jewish Marriage in Palestine: A Cairo Geniza Study. Vol. I: The Ketubba Traditions of Eretz-Israel. Tel-Aviv and New York (Tel-Aviv University and The Jewish Theological Seminary of America) 1980.
  • Jewish Marriage in Palestine: A Cairo Geniza Study. Vol. II: The Ketubba Texts. Tel-Aviv and New York (TAU & JTS), 1981.
  • ריבוי נשים בישראל ― מקורות חדשים מגניזת קהיר, ירושלים תשמ"ו (מוסד ביאליק ואוניברסיטת תל אביב תשמ"ו).
  • C. Sirat, P. Cauderlier, M. Dukan and M. A. Friedman. La Ketouba de Cologne: Un contrat de mariage juif à Antinoopolis (Papyrologica Coloniensia XII), Opladen, Germany (Westdeucher Verlag) 1986.
  • הרמב"ם המשיח בתימן והשמד, ירושלים תשס"ב (מכון בן צבי).
  • S.D. Goitein and Mordechai A. Friedman, India Traders of the Middle Ages: Documents from the Cairo Geniza ("India Book"), Ben Zvi Institute, Jerusalem and Brill, Leiden & Boston, 2008, Etudes sur le Judaïsme Médiéval, tome XXXI, 918 pp. (paperback edition, 2 vol. set, 2011).
  • יוסף אללבדי סוחר הודו הגדול, תעודות מגניזת קהיר (ספר הודו א'), שלמה דב גויטיין ומרדכי עקיבא פרידמן, ירושלים, מכון בן צבי וקרן הרב דוד ועמליה רוזן, תשס"ט-2009.
  • מצ’מון נגיד ארץ תימן וסחר הודו, תעודות מגניזת קהיר (ספר הודו ב') שלמה דב גויטיין ומרדכי עקיבא פרידמן, ירושלים, מכון בן צבי וקרן הרב דוד ועמליה רוזן, תש"ע-2010.
  • אברהם בן יגו סוחר ויצרן בהודו, תעודות מגניזת קהיר (ספר הודו ג'), שלמה דב גויטיין ומרדכי עקיבא פרידמן, ירושלים, מכון בן צבי וקרן הרב דוד ועמליה רוזן, תש"ע-2010.[21]
  • חלפון ויהודה הלוי - לקורותיהם של סוחר משכיל ומשורר דגול, תעודות מגניזת קהיר (ספר הודו ד׳, חלק א׳) מרדכי עקיבא פרידמן, ירושלים, מכון בן צבי וקרן הרב דוד משה ועמליה רוזן, תשע״ג-2013.
  • חלפון הסוחר המשכיל והנוסע הגדול, תעודות מגניזת קהיר (ספר הודו ד׳, חלק ב׳), שלמה דב גויטיין ומרדכי עקיבא פרידמן בסיועו של אמיר אשור, ירושלים, מכון בן צבי וקרן הרב דוד משה ועמליה רוזן, תשע״ג-2013.[22]

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • M. A. Friedman, Perspectives in Jewish Learning, IV, Chicago (Spertus College of Judaica) 1972.
  • M. A. Friedman, Geniza Studies in Jewish Marriage Law. Tel Aviv University (Mifal ha-Shichpul), 1974.
  • מ"ע פרידמן, תעודה א ― חקרי גניזת קהיר. תל אביב תש"ם.
  • א. دراسات فى جنيزا القاهرة, القاهرة ۲۰۰۱(תרגום לערבית של מס' 3).
  • מ"ע פרידמן, א' טל וג' ברין, תעודה ג – מחקרים בספרות התלמוד, לשון חז"ל ופרשנות המקרא, תל אביב תשמ"ג.
  • מ"ע פרידמן ומשה גיל, תעודה ד – מחקרים במדעי היהדות תשמ"ו.
  • מ"ע פרידמן, מ' גיל וי' הופמן, תעודה ז – מחקרים במדעי היהדות, תשנ"א.
  • מ"ע פרידמן, תעודה י – מחקרים במדעי היהדות, תשנ"ו.
  • מ"ב לרנר ומ"ע פרידמן, תעודה יא – מחקרים במדרשי האגדה (תשנ"ו).
  • מ"ע פרידמן, תעודה יג – אישות בהלכה ובמחשבת ישראל, תשנ"ז.
  • יהושע בלאו, חגי בן-שמאי, מ"ע פרידמן וי' קרמר, תעודה יד – מפגשים בתרבות הערבית-היהודית של ימי הביניים, תשנ"ח.
  • ע' פליישר, מ"ע פרידמן וי' קרמר, משאת משה – מחקרים בתרבות ישראל וערב מוגשים למשה גיל, ירושלים תשנ"ח.
  • מ"ע פרידמן, תעודה טו – חקר הגניזה לאחר מאה שנה, תשנ"ט.
  • מ"ע פרידמן, תרבות היהודים בארצות האסלאם וחקר הגניזה – מחקרי הקתדרה ע"ש יוסף וסיל מייזר, א – ד"י לסקר, הקראוּת וחקר היהדות, תל אביב תש"ס.
  • מ"ע פרידמן, תרבות היהודים בארצות האסלאם וחקר הגניזה – מחקרי הקתדרה ע"ש יוסף וסיל מייזר, ב – שרה סטרומזה, סעדיה גאון הוגה יהודי בחברה ים-תיכונית, תל אביב תשס"ב.
  • מ"ע פרידמן, תרבות היהודים בארצות האסלאם וחקר הגניזה – מחקרי הקתדרה ע"ש יוסף וסיל מייזר, ג – י' ברודי, פירקוי בן באבוי ותולדות הפולמוס הפנים-יהודי, תל אביב תשס"ג.
  • מ"ע פרידמן, תרבות היהודים בארצות האסלאם וחקר הגניזה – מחקרי הקתדרה ע"ש יוסף וסיל מייזר, ד – י' טובי, השירה, הספרות הערבית-היהודית והגניזה, תל אביב תשס"ו.
  • ד' גולינקין, מ' בנוביץ, מ"ע פרידמן, מ' שמלצר וד' שפרבר, תורה לשמה – מחקרים במדעי היהדות לכבוד פרופסור שמא יהודה פרידמן, ירושלים תשס"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (Jewish Marriage in Palestine: a Cairo Geniza Study/ Volume I: The Kettuba Traditions, Volume II: The Kettuba Texts; Tel Aviv: Tel Aviv University & Jewish Theological Seminary of America1980-1981)
  2. ^ La Ketouba de Cologne: Un contrat de mariage juif à Antinoopolis / C. Sirat, P. Cauderlier, M. Dukan and M. A. Friedman ((Papyrologica Coloniensia XII), Opladen, Germany (Westdeucher Verlag) 1986.
  3. ^ ריבוי נשים בישראל: מקורות חדשים מגניזת קהיר (מוסד ביאליק, אוניברסיטת תל אביב, ירושלים, תשמ"ו)
  4. ^ (ראה למשל, מ"ע פרידמן, 'קטעים חדשים של שאלות ותשובות הרמב"ם', מחקרי עדות וגניזה (ספר היובל לכבוד ש"ד גויטיין), ירושלים תשמ"א, עמ' 109–120; 'מקורות חדשים מן הגניזה לתקופת הצלבנים ולבית הרמב"ם', קתדרה, 40 (תשמ"ו), עמ' 63–82; 'הרחקת הנידה והמינות אצל הגאונים, הרמב"ם ובנו ר' אברהם על-פי כתבי גניזת קהיר' Maimonidean Studies, I (1990),, עמ' 1–21 (בחלק העברי(;'קטעים חדשים מן הגניזה משו"ת הרמב"ם (עם מילואים לשו"ת הנדפסות)', חקרי עבר וערב מוגשים ליהושע בלאו, תל אביב - ירושלים תשנ"ג, עמ' 443–462; 'רשימות תלמיד בבית מדרש הרמב"ם באמונות ודעות ובהלכה', תרביץ, סב (תשנ"ג), עמ' 523-585; 'שני כתבים מימוניים — מכתב מאת הרמב"ם אל ר' שמואל החכם ואיגרת ברכה אל הרמב"ם לרגל נישואיו', בתוך: מאה שערים ― עיונים בעולמם הרוחני של ישראל בימי הביניים לזכר יצחק טברסקי (ערכו: ע' פליישר, י' בלידשטיין, כ' הורוביץ, ד' ספטימוס), ירושלים תשס"א, עמ' 191-221; 'הרמב"ם, זוטא והמוקדמים – סיפורם של שלושה חרמות', ציון, ע (תשס"ה), עמ' 473–527.)
  5. ^ 'הרמב"ם "רייס אליהוד" (ראש היהודים) במצרים', ספר יובל ליעקב בלידשטיין.
  6. ^ 'רשימות תלמיד בבית מדרש הרמב"ם באמונות ודעות ובהלכה', תרביץ, סב (תשנ"ג), עמ' 523–585.
  7. ^ 'מחלוקת לשם שמים – עיונים בפולמוס התפילה של ר' אברהם בן הרמב"ם ובני דורו', תעודה, י (תשנ"ו), עמ' 245–298; 'משא ומתן בין חכם מתימן לר' אברהם בן הרמב"ם על כסף הכתוּבּה ועל סמכות המסורת', תעודה יד (תשנ"ח), עמ' 139–190; 'על שו"ת הראב"ם ובני דורו שמן הגניזה', בר-אילן, כו-כז [מוגש לכבוד פרופ' יצחק דב גילת] (תשנ"ה), עמ' 259–276; 'התנגדות לתפילה ולמנהגי תפילה ארץ-ישראליים בשאלות ותשובות שמן הגניזה (מתשובותיו של ר' יוסף ראש הסדר)', כנסת עזרא – ספרות וחיים בבית הכנסת, אסופת מאמרים מוגשת לעזרא פליישר, ירושלים תשנ"ה, עמ' 96–201 ; Responsa of R. Abraham Maimonides from the Cairo Geniza: A Preliminary Review", PAAJR, LVI (1990), 29-49; זעקת שבר על ביטול אמירת הפיוטים – בקשה לפנות לסולטאן, פעמים 78 (תשנ"ט), עמ' 128–147.
  8. ^ הרמב"ם המשיח בתימן והשמד (יד יצחק בן צבי, ירושלים תשס"ב)
  9. ^ ספר הודו א', עמ' ט"ו.
  10. ^ ספר הודו א', עמ' י"ב - י"ד.
  11. ^ לפרטים נוספים ראו בערך: שלמה דב גויטיין, פרק משנה: על סוחרי הודו.
  12. ^ הדפסה שנייה של המהדורה האנגלית, יצאה לאור, בשני כרכים ובכריכה רכה, בשנת 2011.
  13. ^ בספר הודו א', עמ' י"ז, כותב פרידמן: "מסיבות שונות הכתוב בזה אינו בהכרח בצלמו ובדמותו של הכתוב בזה והוא עשוי גם להשלים או להאיר את הדברים בגון אחר".
  14. ^ לכל סוחר הוקדש כרך נפרד, ראו פירוט בפרק: ספרים שכתב.
  15. ^ ספר הודו ד׳, חלק א׳, נכתב על ידי פרידמן בלבד. ספר הודו ד׳, חלק ב׳, נכתב על ידי גויטיין, פרידמן ובסיועו של אמיר אשור.
  16. ^ ספר הודו א', עמ' 11 - 12.
  17. ^ למשל, ההלכה כעדות לחיי המין אצל היהודים שבארצות האסלאם בימי הביניים: כיסוי הפנים ונישואי 'מתעה', פעמים 45 (תשנ"א), עמ' 89-107; Developments in Jewish Marriage and Family Law as Reflected in the Cairo Geniza Documents," in: N. Golb (ed.), Judaeo-Arabic Studies, Amsterdam 1997, 123–133; ‘On Marital Age, Violence and Mutuality as Reflected in the Genizah Documents,’ in: The Cambridge Genizah Collections: Their Contents and Significance (S. C. Reif [ed.]), Cambridge 2002, pp. 160–177
  18. ^ למשל, 'התערבות השלטון בקירואן בגירושי ארוסה – קטע חדש מקובץ גדול של שו"ת הגאונים (והערות לקטעים אחרים)', מיכאל, ה (תשל"ח), עמ' רטו–רמב; 'הלכות אישות בעקבות מעשים לבני ארץ-ישראל', תרביץ נ (תשמ"א), עמ' 209–242; 'שני קטעים מספר המעשים לבני ארץ-ישראל', סיני, עד (תשל"ד), עמ' יד–לו; ' "מעשה גדול" – קטע חדש מן המעשים לבני ארץ-ישראל', תרביץ, נא (תשמ"ב), עמ' 193–205; 'משו"ת רב האיי גאון — קטעים חדשים מן הגניזה', תעודה, ג (תשמ"ג), עמ' 71–82; 'ירושת מי שהיו לו שתי נשים - שתי תשובות מן הגניזה', דיני ישראל, יג-יד (תשמ"ו-ח), עמ' רלט-רסב; 'תשובה בענייני תפילה מזמנו של רס"ג', סיני, קט (תשנ"ב), עמ' קכה-קמד; 'תשובת ר' יחיאל בר' אליקים, המתירה את ה"רשות" ', משאת משה –מחקרים בתרבות ישראל וערב מוגשים למשה גיל, ירושלים תשנ"ח, עמ' 328–367; 'על תרומת הגניזה לחקר ההלכה', מדעי היהדות, 38 (תשנ"ח), עמ' 277–301; 'מתשובות הגאונים מן הגניזה בהלכות ריבית', עטרה לחיים — מחקרים בספרות הלתמודית והרבנית לכבוד פרופסור חיים זלמן דימיטרובסקי (ערכו: ד' בויארין, מ' הירשמן, ש"י פרידמן, מ' שמלצר וי"מ תא-שמע), ירושלים תש"ס, עמ' 460–474; 'תשובת "הרב" ר' יהודה בן יוסף הכהן על יתומה קטנה שהשיאוה ונאפה', עיוני הלכה ומשפט לכבוד פרופסור אהרן קירשנבאום, תל אביב תשס"א (= דיני ישראל כ-כא [תש"ס-תשס"א]), עמ' 329–351.
  19. ^ למשל, 'אישות ומשפחה, פרק לדוגמה — ממוהר לכתובה', בתוך: א"א אורבך (עורך), יד לתלמוד — פרקים לדוגמה, גבעתיים תשמ"ג, עמ' 59–63, 91; 'עיונים במדרשו של ר' מאיר', תעודה, ד (תשמ"ו), עמ' 79–92; 'כתובת אשה מדברי תורה או מדברי סופרים - על הכתובה בצפון-אפריקה ויחסה למנהגי בבל וארץ-ישראל', שנתון המשפט העברי, יא-יב (תשמ"ד-תשמ"ו), עמ' 91–97; ' "כיר יד" וחתימת הלוחות השניים בתוספתא ובמדרש', תעודה, ז (תשנ"א), עמ' 161–189; 'המחזיר גרושתו משנישאת וטומאת הסוטה והאנוסה', ספר הזיכרון לרבי שאול ליברמן, בעריכת ש"י פרידמן, ניו יורק וירושלים תשנ"ג, עמ' 189–232; 'הערות למילון של הארמית היהודית של ארץ-ישראל', לשוננו, נז (תשנ"ג), עמ' 67–94; 'ה"איפטיה" (המניין המלכותי) בשטרות ובמדרש — מציאות של העולם הקדמון בלבוש ספרותי', תעודה, יא (תשנ"ו), עמ' 205–229; 'עכשיו אמרו מצוות חליצה קודמת למצוות הייבום', תעודה יג (תשנ"ז), עמ' 35–66; 'עיונים בפרק המדיר את אשתו מליהנות לו (כתובות ז א-ב)', בתוך: נטיעות לדוד – ספר היובל לדוד הלבני, ירושלים תשס"ה, עמ' קפג–קצג; “Contracts: Rabbinic Literature and Ancient Jewish Documents,” in: S. Safrai, Z. Safrai, J. Schwartz, P. J. Tomson (eds), The Literature of the Sages, Second Part: Midrash and Targum; Liturgy, Poetry, Mysticism; Contracts, Inscriptions, Ancient Science; and the Languages of Rabbinic Literature, Assen 2006, pp. 423–460; 'רגל רדופין וכלה רדופה להגיד שבחה בבית אביה', בתוך: תורה לשמה – מחקרים במדעי היהדות לכבוד פרופסור שמא יהודה פרידמן, ירושלים תשס"ח, עמ' 303–343
  20. ^ למשל, "Israel's Response in Hosea 2:17b: `You are my husband,'" Journal of Biblical Literature, 9 (1980), 199–204 ; Tamar, A Symbol of Life: The 'Killer Wife' Superstition in the Bible and Jewish Tradition," AJS Review, XV (1990), 23–61
  21. ^ ספר הודו ג' יצא לאור לפני ספר הודו ב'.
  22. ^ כאמור מתוכננים לצאת לאור שלושה כרכים נוספים: כרך על הסוחר אבו זכרי כהן סגלמאסי, איש סגלמאסה (ספר הודו ה'); כרך נוסף על סוחרים אחרים (ספר הודו ו'); וכן כרך הכולל תעודות בעלות עניין כללי לסחר הודו (ספר הודו ז'). המידע על ספר הודו ה׳ וספר הודו ו׳ לפי ספר הודו א', עמ' 11 - 12.