דיר יאסין – סוף המיתוס
מידע כללי | |
---|---|
מאת | פרופסור אליעזר טאובר |
שפת המקור | עברית |
סוגה | עיון |
הוצאה | |
הוצאה | הוצאת כנרת זמורה ביתן |
תאריך הוצאה | 2017 |
מספר עמודים | 379 |
עורך | יובל אלעזרי |
קישורים חיצוניים | |
מסת"ב | מסת"ב 9789655664898 |
הספרייה הלאומית | 990040864190205171 |
דיר יאסין - סוף המיתוס הוא ספר מאת פרופסור אליעזר טאובר, העוסק בפרשת דיר יאסין ומהווה סיכום של חמש שנות מחקר. כותרת הספר רומזת לכוונת הכותב להכריע בכל המחלוקות הנוגעות לפרשה. הספר ראה אור בעברית בשנת 2017, בהוצאת כנרת זמורה ביתן.
הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר מהווה מחקר מקיף על פרשת דיר יאסין והוא מבוסס על עדויות לוחמי האצ"ל והלח"י היהודים מחד, ועדויות תושבי דיר יאסין מאידך לצד מסמכים ארכיוניים. הספר הוא פרי מחקר מקיף שהוצע לפרסום תחילה בשפה האנגלית, אך נדחה על ידי הוצאות שונות בצפון אמריקה (לדברי טאובר, "הם כתבו לי במפורש שזה נושא שהם חוששים להיכנס אליו"[1]) ובעקבות כך החליט לתרגם את ספרו לעברית. ב-2021 הספר ראה אור בשפה האנגלית בהוצאת האגודה ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, תחת הכותרת ״The Massacre That Never Was: The Myth of Deir Yassin and the Creation of the Palestinian Refugee Problem״.
בספר מראה טאובר כי לעומת דיווחים על ידי גורמים מארגון "ההגנה" או להבדיל ההנהגה הפלסטינית, שלא היו עדים לאירוע, ניתן למצוא דמיון רב בין העדויות האישיות, הן בצד היהודי והן בצד הערבי-פלסטיני. טאובר עוסק גם בניתוח האינטרסים שהובילו כל אחד מהצדדים לנהוג בדרך בה נהג.
הספר פורש בפני הקורא פירוט מלא של מהלך הקרב - כולל הנסיבות שהובילו למותו של כל אחד מהחללים. מסקנתו היא שאין מדובר ב"טבח".
טאובר אף בוחן את התעמולה בעקבות האירוע עד ימינו.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר זכה לשבח בשל איסוף הנתונים הקפדני וההסתמכות על מגוון המקורות, אך חלק מהמבקרים טענו כי מבחינה מתודולוגית לא הצליח המחבר להוכיח קשר בין הנתונים ובין המסקנה המוצגת בכותרת הספר.
איתמר רדאי טוען למספר שגיאות עובדתיות בספר,[2] ואף טען כי טאובר לא הגדיר את המושג "טבח" ולכן לא יכל לפסוק בעניין.[3]
אברהם סלע טען שעל אף מגמתו המוצהרת של המחבר וגם היותו מחקר מרשים ומרענן בספרות המחקר על המלחמה, חסרונו העיקרי של הספר היא שיטת ההפנייה למקורות, שלא מאפשרת בדיקת תקפותו של כל מקור ביחס לטענה עמה הוא משויך.[4]
גדי חיטמן ציין אף הוא לשבח את גישתו המתודולוגית של טאובר, אך טוען כי קריאת הספר יצרה אצלו את הרושם שלא רק שטאובר מעוניין לשים קץ למיתוס סביב פרשת דיר יאסין, הוא מבקש להציג אמת היסטורית על בסיס המחקר ומגוון המקורות שאסף תוך המעטה מחשיבותם של הפרסומים שקדמו לו.[5]
עודה בשאראת שיבח אף הוא את איסוף הנתונים הקפדני של טאובר, אבל דחה את מסקנתו שיש להבין את האירוע כ"טרגדיה של חישובים מוטעים מצד התוקפים ואי הבנה בסיסית של האירוע מצד המגינים".[6]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הפרק הראשון באתר "עברית"
- איתמר רדאי, "בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה: המחקר ההיסטורי על הפלסטינים במלחמת 1948 בפרספקטיבה של שבעים שנה", המזרח החדש נ"ח (2019), עמ' 128–129.
- גדי חיטמן, על טבח ומחקר היסטורי המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת אריאל
- עודה בשאראת, "דיר יאסין: סוף המיתוס": ספר המעלה חשד שבן-גוריון אחראי לטבח ב-1948, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2017
- יוסי ברנע, על דעת הלוחמים והתושבים: לא היה טבח, השילוח, 8, פברואר 2018
- אליעזר טאובר, סוף המיתוס של טבח דיר יאסין, באתר ישראל היום, 21 באפריל 2018
- ידין רומן, המיתוס שאין לו סוף, "ארץ וטבע", 28 באפריל 2019
- נורית גרץ, נורית, אני לא זוכר ב-1948 אם הדלתות היו פתוחות או נעולות, באתר הארץ, 11 בינואר 2018
- גדעון דוקוב, דיר יאסין, גרסת העובדות, באתר ערוץ 7, 20 ביולי 2017
- פרופ אליעזר טאובר על סוף המיתוס של דיר יאסין, סרטון באתר יוטיוב - הרצאה מיום 13.9.2019 במסגרת סמינר "אבות ומייסדים" בנושא: אירועים ביטחוניים מכוננים -מס 5
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ | ערוץ 7, באתר ערוץ 7
- ^ איתמר רדאי, בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה, עמ' 128
- ^ איתמר רדאי, בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה: המחקר ההיסטורי על הפלסטינים במלחמת 1948 בפרספקטיבה של שבעים שנה, המזרח החדש, 2019, עמ' 119-132
- ^ אברהם סלע, היסטוריה אחרת והיסטוריוגרפיה של מלחמת תש"ח, קתדרה 173, יד יצחק בן-צבי, 2019, עמ' 133-158
- ^ גדי חיטמן, ביקורת ספר: על טבח ומחקר היסטורי, על ‘דיר יאסין: סוף המיתוס’, מאת אליעזר טאובר”, כתב העת הבינתחומי ללימודי המזרח התיכון 1, 2017, עמ' 55-57 doi: https://doi.org/10.26351/10
- ^ עודה בשאראת, "דיר יאסין: סוף המיתוס": ספר המעלה חשד שבן-גוריון אחראי לטבח ב-1948, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2017