אברהם סלע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אברהם סלע (נולד ב-14 בספטמבר 1945) הוא היסטוריון ישראלי.

סלע נולד בעיראק ועלה לישראל עם משפחתו ב-1950.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג ללימודי המזרח התיכון ובחוג ליחסים בינלאומיים והשלים בה את לימודיו לתואר הראשון, השני והשלישי. לאחר סיום לימודיו יצא להשתלמות באוניברסיטת פרינסטון ובשנים שלאחר מכן לימד באוניברסיטאות בארצות-הברית בסן דייגו, טלסה (אוקלהומה), קולגייט (ניו יורק) וקרלטון (מינסוטה), וכן באוניברסיטת ווטרלו (אונטריו, קנדה), האוניברסיטה הטכנית של המזרח התיכון (אנקרה, טורקיה) וכן שימש עמית אורח באוניברסיטת אוקספורד. משמש מופקד הקתדרה על שם אפרים ושירלי דיאמונד ליחסים בינלאומיים החל מ-2003. מונה לפרופסור חבר ב-2008.

לפני שהחל בקריירה אקדמית שירת בצה"ל במשך 16 שנה (1986-1970) כקצין מודיעין באמ"ן/מחקר ובמסגרת זו ליווה את המשא-ומתן הישראלי-מצרי עד חתימת הסכם השלום במרץ 1979. כמו כן היה חבר משלחת צה"ל לשיחות בנאקורה עם נציגי צבא לבנון (1985-1984) שכשלונם הוביל ליציאת צה"ל מלבנון למעט רצועת הביטחון.

אברהם סלע מלמד במחלקה ליחב"ל ועמית מחקר במכון טרומן שבאוניברסיטה העברית בירושלים מאז 1988. תחומי המחקר שלו הם פוליטיקה וחברה של המזרח התיכון בהקשר האזורי והבינלאומי ובכלל זה יחסי התנועה הציונית ומדינת ישראל עם העולם הערבי; מלחמת 1948 בפרספקטיבה מקומית ואזורית, יחסים בינערביים; וחברה ופוליטיקה פלסטינית.

בשנים 2000-1997 היה פעיל בתנועת "ארבע אמהות" שקראה ליציאה חד-צדדית של צה"ל מרצועת הביטחון ולהיערכות לאורך הגבול הבינ"ל. התנועה מילאה תפקיד חשוב ביצירת דעת קהל שתמכה ביציאה חד-צדדית מלבנון, מהלך שהושלם במאי 2000, בעת כהונתו של אהוד ברק כראש ממשלה ושר ביטחון.

אודות ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחדות בתוך פירוד: ועידות הפסגה הערביות 1982-1964[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מוקדש לדיונים וההחלטות של 12 ועידות הפסגה הערביות שהתקיימו בשנים 1982-1964, בממוצע אחת לשנה, בחסות הליגה הערבית, הארגון האזורי של מדינות ערב שנוסד בשנת 1945 ומקיף 23 מדינות. המבוא דן בדינמיקה וכללי המשחק במערכת האזורית של המדינות הערביות למן התהוותה ומדגיש את מקומו של הסכסוך הארץ-ישראלי ("בעיית פלסטין") כציר מרכזי בהתפתחות היחסים הבינערביים עוד מלפני הקמת מדינת ישראל. כל אחד מפרקי הספר הבאים מסביר את הרקע המדיני, האזורי, והבינלאומית שהביא לכינוסה של כל אחת מהועידות וכן תרגום מדויק לעברית של מסמכי ההחלטות הרשמיות והודעת הסיכום שנוסחו בסיומן. מוסד ועידת הפסגה הערבית לא זכה למחקר מעמיק ועל-פי-רוב נחשב בעיני פרשנים ואף מומחים אזוריים כחסר חשיבות מעשית בשל מגבלות יכולת הפעולה של הליגה הערבית בכל הקשור לאכיפת ביצוען של החלטות הארגון, וכן בשל הפיצול, התחרות, והמתחים הרווחים באורח היסטורי בין משטרים ערביים. הספר עומד על חשיבותו של מוסד זה, שבו מיוצגים ראשי המדינות הערביות, כמעצב של נורמות קיבוציות וכללי התנהגות אזוריים בשני תחומים השלובים זה בזה: הסכסוך הישראלי-ערבי והיחסים הבינערביים.

הבעת' הפלסטיני: מפלגת הבעת' הערבית הסוציאליסטית בגדה המערבית תחת השלטון הירדני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר בוחן את תולדות מפלגת הבעת' הערבית הסוציאליסטית שפעלה בממלכת ירדן בתקופה שבין מלחמת 1948 ומלחמת 1967. אף שהמפלגה פעלה ברחבי הממלכה כולה, חברי ומנהיגי המפלגה היו באורח בולט פלסטינים, בעיקר מהגדה המערבית. הספר מתבסס על מקורות מגוונים ובהם מסמכי שירותי המודיעין והביטחון הירדניים שנתפסו על ידי ישראל עם כיבוש הגדה המערבית, העיתונות הערבית, וכן ספרי זכרונות ומחקר. פרקי הספר הראשונים עוסקים בהתפתחותה של המפלגה, ביחסיה עם המשטר, ובתפקיד שמילאה במישור היחסים הבינערבי, בעיקר בשנים התוססות של מאבקים על הגמוניה אידאולוגית ופוליטית מאמצע שנות ה-50 עד מלחמת 1967. פרקים אחרים דנים במצע הרעיוני של המפלגה, ביחסיה עם מפלגות אחרות ועם הקצונה בצבא, דבר שהתבטא בנוכחות רבה יחסית של קצינים בעת'יים בניסיונות קשר נגד המשטר. תרומתו העיקרית של הספר היא במחקר ששילב מידע מפורט על פעילי המפלגה במסמכי המודיעין הירדניים עם מחקר שדה שכלל ראיונות עומק עם פעילים בכירים של המפלגה בגדה המערבית במטרה להתחקות אחר הרקע החברתי-פוליטי שלהם ומניעי הצטרפותם למפלגה זו.

ממגעים למשא ומתן: היחסים בין הסוכנות היהודית ומדינת ישראל לבין המלך עבדאללה, 1950-1946[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור מהווה הרחבה של הרצאה שנישאה במרכז דיין, באוניברסיטת תל אביב ב-1985 לזכרו של ראובן שילוח, אחד מהאישים שהיו מעורבים בדיפלומטיה הציונית-האשמית לפני קום המדינה ואחריה. החיבור בוחן את הרקע ההיסטורי של הקשרים בין המוסד הציוני לבין האמיר, ואחר כך המלך, ההאשמי בעבר הירדן, במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה. המגעים בין שני הצדדים התהדקו במיוחד עם החרפת המתח סביב עתיד שאלת ארץ-ישראל, התכונה האזורית סביב סיום המנדט הבריטי על הארץ ולקראת מלחמת 1948. למרות המלחמה הקשה בין צבא הלגיון הערבי לבין צה"ל, הצדדים חידשו את המגעים ביניהם בשלהי המלחמה, חתמו על הסכם שביתת נשק ואף ניסו להתקדם לקראת הסכם שלום, דבר שלא עלה יפה בשל התנגדות חריפה לכך בקרב האליטה הירדנית-פלסטינית שסבבה את המלך, וכן בשל לחצים ערביים כבדים להימנע מכך.

כיבוש לוד, יולי 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר בוחן מחדש את הקרב על לוד במלחמת 1948, תוך הצגת מקומה של העיר וייחודה הגאוגרפי, הכלכלי והחברתי, ומקומה בתוך המרקם האזורי—החקלאי בעיקרו—שבו נועד לה תפקיד מפתח כלכלי וצבאי. הספר מתבסס על מקורות ראשוניים ומשניים מגוונים שלא נעשה בהם שימוש קודם לכן, ובכלל זה מסמכים ערביים מקוריים של הוועדה הלאומית של העיר לוד, וכן מקורות ארכיוניים ישראליים, חוברות זיכרון והנצחה, ועוד. המחקר מפריך את הטענות של חוקרים ישראליים אחרים בדבר טבח מכוון שבוצע כביכול על ידי הכוח הישראלי שכבש את העיר בתושבים שמצאו מקלט באחד המסגדים בעיר, וכן גירוש מכוון של הרוב המכריע של התושבים הערביים מן העיר. המחקר מסביר את היווצרות המספר הגדול של הרוגים מקרב התושבים כחלק ממהלך הקרב ואת הגירוש כתולדה של מצב צבאי שנוצר בעקבות ההשתלטות הראשונית על העיר.[1]

The PLO and Israel: From Armed Struggle to Political Settlement[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו קובץ מאמרים של מחברים ישראלים ופלסטינים שהשתתפו בכנס בינלאומי שהתקיים מטעם מכון טרומן לקידום השלום שבאוניברסיטה העברית מיד לאחר חתימת הסכם קהיר בין ישראל לאש"ף, שהביא ליציאת כוחות צה"ל ממרבית שטח רצועת עזה ומיריחו ולהקמת הרשות הפלסטינית בהנהגת יאסר ערפאת. המאמרים בוחנים את התהליך ההיסטורי שהביא את שני הצדדים לעבור ממסלול ממושך של עימות למשא ומתן ולהסכם על תהליך שנועד להסתיים בהסדר קבע בין הצדדים. הספר עוסק בהיבטים פוליטיים, חברתיים ופסיכולוגיים שעמדו ועומדים ביסוד היחסים בין שני הצדדים, בצד מאמרים המנתחים את עמדות מקבלי ההחלטות הישראליים והפלסטינים.

The Decline of the Arab-Israeli Conflict: Middle East Politics and the Quest for Regional Order[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עוסק ביחסים הבינערביים וזיקתם לסכסוך עם ישראל מהקמתה ועד שלהי שנות ה-90. בניגוד לדעה הרווחת בישראל, הספר מראה כיצד מדינות ערב, בהנהגת מצרים של נאצר וסאדאת, פעלו באמצעות ועידות הפסגה הערביות כדי לגבש עמדות קיבוציות שעל פי רוב ביקשו לצמצם את סכנת העימות עם ישראל, מתוך סיבות מעשיות וחרף האידאולוגיה הפאן-ערבית ששללה את הלגיטימיות של ישראל מעיקרה. תחילתו של התהליך בשנים שקדמו למלחמת 1967, במאמץ להימנע ממלחמה, עבור במתן 'הכשר' למשא ומתן מדיני עם ישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים, וכלה באישורן של שתי תוכניות שלום ערביות עם ישראל, ב-1982 וב-2002.

זמן חמאס: חזון, אלימות ופשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מנתח את דרכה של תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) בתחום האידאולוגי-אסלאמי, החברתי, הצבאי והמדיני, כדי לעמוד על טיבה ולהסביר את יחסי הגומלין שבין הדוגמה הדתית שלה להתנהגותה המעשית כתנועה חברתית-פוליטית.

ההתחקות אחר התנהגות התנועה ונימוקיה בתחומים אלה מציגה תנועה הקשובה קשב רב להלכי הרוח הציבוריים ומעצבת את המסרים שלה ואף את התנהגותה הטקטית בהתאם לכך. הספר מבליט את ההתמודדות של התנועה בשני מישורים מקבילים: מול ישראל, שנגדה מנהלת חמאס ג'יהאד בעל אופי של שחרור לאומי, ומול פת"ח, הזרם הפוליטי המרכזי באש"ף, שהחל משנת 1994 גם עמד בראש הרשות הפלסטינית שהוקמה בעקבות הסכם אוסלו. מסקנות המחקר הן שמדובר בתנועה בעלת יכולת ארגונית גבוהה שעברה תהליך של התמסדות ארגונית ופוליטית והפגינה גמישות ומעשיות פוליטית חרף המשך הדבקות בדוגמה הדתית. דוגמה בולטת לכך היא הנכונות להסכים לשביתת-נשק בלתי-מוגבלת בזמן (הודנה) עם ישראל, ולהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967, כולל מזרח-ירושלים והחזרת הפליטים, עמדות שאינן רחוקות מאלה של אש"ף שעימו מקיימת ישראל משא-ומתן זה קרוב לשני עשורים. לאחר האינתיפאדה השנייה, בשיא התמיכה העממית שלא זכתה, החליטה התנועה, בניגוד להחלטתה בשנת 1996, להשתתף בבחירות הכלליות למועצה המחוקקת הפלסטינית בראשית 2006, בחירות שבהן זכתה ברוב המושבים במועצה והרכיבה את ממשלת הרשות הפלסטינית. המהדורה השנייה של הספר מסבירה את הצלחתה של חמאס בבחירות לרשויות המקומיות והעירוניות (2005-2004), שקדמה לבחירות למועצה המחוקקת ועומדת על עומק היריבות בינה לבין פת"ח, המיוצג על ידי הרשות הפלסטינית, בטרם הידרדרו לתהום עם השתלטות חמאס על רצועת עזה ביוני 2007.

The Continuum Political Encyclopedia of the Middle East[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הוא מהדורה מורחבת ומתוקנת של הספר (שפורסם על ידי אותה הוצאת ספרים ועל ידי אותו עורך בשנת 1999). האנציקלופדיה מקיפה כמה קבוצות של ערכים שהעיקריים שבהם הם: א. ערכים העוסקים בסוגיות מזרח-תיכוניות חוצות לאום כגון: הסכסוך הישראלי-ערבי (הערך הארוך ביותר), תהליך השלום במזרח התיכון, עדות דתיות, אסלאם רדיקלי, מים, נפט, המעצמות הגדולות והמזרח התיכון, טרור, נשים, הליגה הערבית, ועוד. ב. מדינות (כולל כל המדינות הערביות, טורקיה, איראן, ישראל ואפגניסטן). ג. אישים בולטים בעבר ובהווה, בעיקר בתחום המדיני.

ספרים ומונוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחדות בתוך פירוד: ועידות הפסגה הערביות 1982-1964 (ירושלים: הוצאת מגנס, 1983), 272 עמ'.
  • הבעת' הפלסטיני: מפלגת הבעת' הערבית הסוציאליסטית בגדה המערבית תחת השלטון הירדני (1948-1967), (ירושלים: הוצאת מגנס, 1984), 164 עמ'.
  • ממגעים למשא ומתן: היחסים בין הסוכנות היהודית ומדינת ישראל לבין המלך עבדאללה, 1950-1946 (תל אביב: מרכז דיין, אוניברסיטת תל אביב, 1985), 51 עמ'.
  • אלון קדיש, אברהם סלע וארנון גולן, כיבוש לוד, יולי 1948 (תל אביב: משרד הביטחון, 2000), 155 עמ'.
  • Avraham Sela & Moshe Ma'oz (eds.), The PLO and Israel: From Armed Struggle to Political Settlement (New York: St. Martin's Press, 1997), 310p.
  • The Decline of the Arab-Israeli Conflict: Middle East Politics and the Quest for Regional Order (Albany: SUNY Press, 1998), 423p.

With Shaul Mishal, The Palestinian Hamas: Vision, Violence and Coexistence, Second Edition (New York: Columbia University Press, 2006), with a new Preface (xiii-xxx), 244p.

  • The Continuum Political Encyclopedia of the Middle East (New York: Continuum, 2002), 944 p.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים של אברהם סלע

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סקירה על הספר: מרדכי בר און, ‏בחזרה אל לוד ורמלה, קתדרה 99, ניסן תשס"א, מרץ 2001