דניאל-הנרי כהנוויילר
 | |
| לידה |
25 ביוני 1884 מנהיים, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בינואר 1979 (בגיל 94) הרובע השישי של פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת, גרמניה |
| בן או בת זוג |
Lucie Kahnweiler |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
דניאל-הנרי כהנווילר (25 ביוני 1884 – 11 בינואר 1979) היה אספן אמנות יהודי יליד גרמניה, ואחד מאוצרי האמנות הצרפתיים הבולטים במאה ה-20. החזיק בגלריית אמנות בולטת בפריז משנת 1907, והיה בין התומכים הראשונים של פבלו פיקאסו, ז'ורז' בראק והתנועה הקוביסטית באמנות.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חייו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהנווילר נולד בשנת 1884 במנהיים, באדן למשפחה יהודית משגשגת של אנשי עסקים.[2] הוא גדל בשטוטגרט ולמד לימודי הכנה להשכלה בתחומי הכלכלה והפילוסופיה.[2] חינוכו והשכלתו בגימנסיום גרמני הכינו תשתית ראויה לקראת עיסוקו כמומחה לאמנות וכאיש עסקים.
למשפחתו היה עסק לסחר בניירות ערך בגרמניה ובפריז. בתחילת שנות העשרים לחייו עבד בעסק זה, אך בהמשך פנה לאיסוף אמנות. ב-1907 בעודו רק בן 23, כהנווילר פתח גלריית אומנות קטנה בפריז, ברחוב ויניון 28, אשר גודלה היה 4 על 4 מטרים.[2] כהנווילר לא היה היחיד ממשפחתו אשר פנה לעסקי האומנות. דודו ניהל בית תיווך מפורסם בלונדון, היה אספן אמנות ורהיטים אנגליים מסורתיים.[1]
פעילותו כסוחר אומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאהנוויילר נחשב לאחד מתומכיה הגדולים של תנועת האמנות הקוביסטית. תמיכה זו התבטאה באמצעות פעילות מסחר וקידום יחסי ציבור של אומנים. הוא היה בין האנשים הראשונים שזיהו את החשיבות והיופי של יצירתו של פיקאסו העלמות מאביניון, כמו גם שאר יצירותיו. פיקאסו כתב על קאהנוויילר, "איפה היינו, אילולי היה קהנוויילר בעל חוש עסקי?" הערכתו של קאהנוויילר לכישרונותיו של פיקאסו הייתה חשובה במיוחד לשגשוגו, מאחר שפיקאסו היה חסר אמצעים ולא מוכר במיוחד, בתקופה שבה נוצרו רבות מיצירותיו המפורסמות ביותר.[1]
קאהנוויילר תמך ברבים מהאמנים הגדולים של זמנו, אשר לא הוכרו דיו על ידי אוצרים ואספני אומנות אחרים. רכישותיו הראשונות כללו יצירות של קייס ואן דונגן, אנדרה מסון, אנדרה דרן, פרנאן לז'ה, ז'ורז' בראק, מוריס ולאמנק, חואן גריס ועוד. קאהנוויילר העיד על עצמו כי רצה "להגן" על אמנים שהיה משוכנע בכשרונותיהם, ושלא היו להם סוחרי אומנות גדולים או אוצרים אשר זיהו את כישרונם, זאת במקום להציג יצירות מושכות של אמנים מבוססים מהעבר וההווה. בכך, קאהנוויילר תמך בעיקר באמנים מתפתחים, שהגיעו באותה תקופה לעבוד במונפרנאס ובמונמארטר.[1]
יחד עם אחרים כמו אלפרד פלכטהיים, פאול קסירר, דניאל וילדנשטיין, לאונס רוזנברג ופול רוזנברג, נהיה קהאנווילר לאחד ממומחי האמנות המשפיעים של המאה ה-20. כאיש עסקים, קאהנוויילר פיתח שיטות התקשרות חדשות לעבודה עם אמנים ולעיסוק באמנות, שיטות אשר עם הזמן הפכו לשיטות מבוססות היטב בתעשייה.
בשנת 1907, כשבפריז היו רק חצי תריסר גלריות, הוא חתם עם אומנים חוזה לרכישת כל עבודותיהם, ובכך הם שוחררו מדאגה כלכלית והתרכזו ביצירה. הוא נפגש איתם מדי יום כדי לדון בעבודותיהם, צילם כל יצירה שלהם, ערך תערוכות וקידם את עבודתם בעולם. הוא ראה בעצמו מעבר למעסיק של האומנים גם חבר שלהם.
כחלק מפעילותו בקידום אמנים בתחילת דרכם, קהנוויילר נתן חסות לתערוכה הראשונה של עבודתו של ז'ורז' בראק. הוא עודד את הוצאת Beaux Livres (ספרים יפים), שבהם אמן עכשווי היה מאייר יצירה של סופר בן זמננו. בתצוגותיו הוא כינס ביחד אמנים, סופרים ומשוררים על מנת לעודד הפקת יצירות משותפות. פרויקט אשר הוביל ליצירת יותר מ-40 ספרים. פיקאסו, למשל, אייר את יצירותיו של מקס ז'אקוב.
כמוציא לאור של אמנות עם יצירות ספרותיות, לא היה לו אח ורע, והיה הראשון שנתן חסות לפרסומים של מקס ג'ייקוב, גיום אפולינר, אנדרה מסון, גרטרוד שטיין, פבלו פיקאסו ורבים אחרים. בכך הוא הניע גם קריירות ספרותיות רבות.
פעילותו העסקית הייתה מוצלחת. בשנות החמישים של המאה ה-20 הייתה גלריית האמנות שלו בין 100 החברות הצרפתיות המובילות במונחים של נתוני ייצוא.
היסטוריה של האמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שהתמיכה הכספית באמנים הייתה תרומה חשובה לתולדות האמנות, הוא גם היה דמות משמעותית בעבודתו כהיסטוריון אמנות בשעת הופעתו של הקוביזם בין השנים 1907–1914. כשעבד בפריז, זמנו הפנוי הוקדש לקריאה וללימוד של ההיסטוריה של האמנות ושל האסתטיקה. זאת לצד ביקורים במוזיאונים ובגלריות של העיר. הגלריה שלו נשאה ערך אומנותי בפני עצמה כאשר האופן שבו הוא עיצב ופיתח אותה, הפך אותה לקוביסטית, לצד הציורים של פיקאסו ושאר הציירים הקוביסטים. במהלך השנים 1907–1914 הגלריה שלו הייתה מקום מרכזי לפיתוח הקוביזם, לא רק להצגת העבודות, אלא גם מקום למפגש אמנים.
מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 לא רק קרע את התפתחות הקוביסזם באמנות, אלא גם אילץ את קאהנוויילר לחיות בגלות בשווייץ; בשל אזרחותו הגרמנית, הוא נחשב זר לפי החוק הצרפתי. באותה תקופה רכושם של אזרחים גרמנים רבים שחיו בצרפת הוחרם על ידי המדינה הצרפתית. באופן דומה, גם האוסף של קאהנוויילר הוחרם על ידי רשויות צרפת בשנת 1914, ובהמשך נמכר על ידי הממשלה בסדרה של מכירות פומביות במלון דרואו בין 1921 ל-1923.[3][4][3]
במהלך גלותו בשווייץ, אשר נמשכה עד שנת 1920, קהנוויילר למד וכתב יצירות כמו "Der Weg zum Kubismus" ו-"Confessions esthétiques". הכתיבה הפכה עבורו לתשוקה, כך שבמהלך חייו הוא חיבר מאות ספרים ומאמרים. התקופה השנייה של כתיבה כפויה הגיעה במלחמת העולם השנייה. בתקופה זו, כדי לברוח מהצורר הנאצי הוא היגר לפריז. הוא נשאר בצרפת, במחבוא. "מתחת לענני תאי הגזים", כפי שניסח זאת בעבודתו על חואן גריס.
שלהי חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאהנוויילר היה פורה מאוד כסופר, אך מעולם לא הפיק אוטוביוגרפיה מלאה. עם זאת, סדרת ראיונות על חייו שודרה בטלוויזיה הצרפתית, ולאחר מכן פורסמה ותורגמה כספר תחת הכותרת "Mes galleries et mes peintres" ("הגלריות שלי והציירים שלי"). לרגל יום הולדתו ה-80, פורסם ספר יובל עם תרומות של פילוסופים, היסטוריוני אמנות ואמנים מהמובילים בעולם, כולם הדגישו את החשיבות של תרומתו הייחודית לתולדות האמנות – חשיבות שעדיין לא מוערכת במלואה, כנראה בשל העובדה שהוא נתפס בעיקר כסוחר אמנות ולא כהיסטוריון אמנות. תפיסה שגויה זו הוחמרה בשל חוסר נגישות של כתיביו. כמה מיצירותיו העיקריות בנושא אסתטיקה מעולם לא תורגמו לאנגלית, או תורגמו בצורה לא מדויקת. בשנת 1988 פרסם פייר אסולין ביוגרפיה על חייו.
קהאנווילר נפטר בשנת 1979 בפריז, בן 94.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- John Richardson, A Life of Picasso: The Prodigy, 1881–1906, Publ. Alfred A. Knopf, 1991, ISBN 978-0-307-26666-8
- John Richardson, A Life of Picasso: The Cubist Rebel, 1907-1916, Publ. Alfred A. Knopf, 1991, ISBN 978-0-307-26665-1
- Malcolm Gee, Dealers, critics, and collectors of modern painting: aspects of the Parisian art market between 1910 and 1930, London, Garland, 1981.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Richardson, John (1991). A Life Of Picasso, The Cubist Rebel, 1907-1916. Alfred A. Knopf. p. 36. ISBN 978-0-307-26665-1.
- ^ 1 2 3 DANIEL-HENRY KAHNWEILER –. (21 September 2017). PATRONS. https://patrons.org.es/kahnweiler-daniel-henry/
- ^ 1 2 Kahnweiler collection: Catalogue des tableaux, aquarelles, gouaches et dessins. Part II, Hôtel Drouot, Paris, November 17-18, 1921
- ^ Malcolm Gee, Dealers, Critics and Collectors of Modern Painting; Aspects of the Parisian Art Market Between 1910 and 1930, Courtauld PhD Dissertation 1977, p. 25