דני פפן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דֶּנִי פָּפֶּן
Denis Papin
1647 –‏ 1712 לערך
Denis Papin.jpg
תרומות עיקריות
דוד פפן, מנוע קיטור אטמוספירי
תרשים של מנוע הקיטור האטמוספירי של פפן, 1690

דֶּנִי פָּפֶּןצרפתית: Denis Papin)‏ (22 באוגוסט 1647 - 1712) היה פיזיקאי, מתמטיקאי וממציא צרפתי. הוא ידוע בעיקר כממציא של דוד למיצוי שומן מעצמות באמצעות קיטור (steam digester), עליו מבוסס סיר הלחץ של ימינו, ושל מנוע קיטור אטמוספירי.

חייו בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפן נולד בשִׁיטְנֵה, לוּאַר-אַ-שֶׁר (Chitenay, Loir-et-Cher) שבצרפת. הוא למד בבית הספר הישועי במקום מגוריו, וב־1661 החל בלימודי רפואה באוניברסיטת אנז'ה, אותם סיים ב־1669. ב־1673, במהלך עבודתו עם כריסטיאן הויגנס וגוטפריד לייבניץ בפריז החל מתעניין בניצול תופעת התת לחץ להנעת מכונות.

ביקורו הראשון בלונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפן נסע לראשונה ללונדון ב־1675. הוא עבד עם רוברט בויל מ־1676 עד 1679, ופרסם סיכום של מחקריו בתוך חיבורו של דויל: "Continuation of New Experiments"‏, 1680. בתקופת שהותו בלונדון המציא פפן דוד למיצוי שומן מעצמות באמצעות קיטור (steam digester), מין סיר לחץ בעל שסתום ביטחון, אותו הציג בפני חברי האגודה המלכותית ב־1679. ב־1687 קיבל משרה אקדמית בגרמניה ועזב את אנגליה.

גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפן, שהיה הוגנוטי באמונתו הדתית, נפגע מן האיסורים הרבים שהטיל לואי ה-14 מלך צרפת על הפרוטסטנטים ומביטולו את האדיקט של נאנט ב־1685. הוא קיבל משרת פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת מרבורג שבגרמניה, שם יכול היה לחיות בחברתם של הוגנוטים צרפתיים שגלו מצרפת כמוהו.

ב־1689 הציע פפן להשתמש במשאבת מפוח לאספקת אוויר טרי ובלחץ הדרוש לפעמון צלילה. (ג'ון סמיטון עשה שימוש בהצעתו ב־1789).

ב־1690, במהלך שהותו במרבורג, הבחין פפן כי ניתן להפיק עבודה מכנית מן הלחץ האטמוספירי שפעל על "סיר המיצוי" שלו, ובעקבות כך בנה דגם של מנוע קיטור בוכנאי, הראשון מסוגו.

לואי פוגייה מצטט בשלמותו בספרו המונומנטלי "נפלאות הטבע" את החיבור שפרסם פפן ב־1690 ב-Acta eruditorum בלייפציג וכותרתו: "Nova methodus ad vires motrices validissimas levi pret" (בצרפתית: Nouvelle méthode pour obtenir à bas prix des forces considérables) – "שיטה חדשנית ליצירת כוחות גדולים בדרך זולה". המנוע שהגה פפן היה מורכב מצילינדר ניצב, בתוכו נעה בוכנה המצוידת במוט בוכנה. תחילה הכניסו כמות מדודה של מים לתוך הצילינדר, ואז הניחו לבוכנה לרדת עד מפלס המים תוך כדי ניקוז האוויר הכלוא מתחתיה. אחר כך הבעירו אש מתחת לצילינדר והרתיחו את המים. הקיטור דחף מעלה את הבוכנה, וכשהיא הגיעה לקצה העליון של מהלכה, אחז תֶּפֶס במוט הבוכנה והיא נותרה במצב זה. קירור הצילינדר גרם להתעבות הקיטור ולהיווצרות תת-לחץ, והלחץ האטמוספירי הגדול יותר דחף את הבוכנה מטה. אל קצה מוט הבוכנה חובר מיתר שעבר דרך שתי גלגילות ולקצהו נקשרה משקולת. את העבודה ביצעה המכונה תוך כדי התעבות הקיטור, במהלך ירידת הבוכנה. פפן בנה דגם ניסיוני של המצאתו אך לא הוסיף ופיתח אותו למרות שכתב בחיבורו על הפוטנציאל הגלום בקיטור להנעת ספינות.

שובו ללונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפן שב ללונדון ב־1707, כשהוא מותיר את אשתו בגרמניה. אחדים מחיבוריו הוצגו בפני האגודה המלכותית בין השנים 1707 ו־1712 ללא ידיעתו ומבלי שיקבל גמול כספי, והדבר עורר בו כעס וטרוניה גדולים. העדות האחרונה על קורותיו של פפן מצויה במכתב שכתב ונושא את התאריך 23 בינואר 1712. הוא נותר חסר כל, וככל הנראה מת באותה שנה ונקבר בקבר עניים לא מסומן. בשנה זו, 1712, השלים תומאס ניוקומן את בניית מנוע הקיטור האטמוספירי שלו, המבוסס על המצאתו של פפן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]