דרכא אחרינא

דרכא אחרינא (בעברית: "דרך אחרת") הוא ביטוי תלמודי בארמית שפירושו יש דרך אחרת, הביטוי בא לשימוש בעיקר כאמירה הלכתית שהכניסה למקומות מסוכנים מבחינה רוחנית איננה הכרחית וכי יש גם דרך אחרת.

מקור

בתלמוד במסכת בבא בתרא נאמר:

ועוצם עיניו מראות ברע" א"ר חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, היכי דמי אי דאיכא דרכא אחרינא רשע הוא, אי דליכא דרכא אחרינא אנוס הוא, לעולם דליכא דרכא אחרינא ואפ"ה מיבעי ליה למינס נפשיה.

ועל גמרא זו כותב הרשב"ם: "רשע הוא - ואף על פי שעוצם עיניו שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה דקיימא לן חולין (דף מד:) הרחק מן הכיעור". הפוסקים לומדים מכך שאפילו כאשר אדם יכול לשמור על עצמו שלא להיכשל, אם יש לו דרך שלא מביאה אותו לידי ניסיון, הוא מחויב ללכת בדרך זו אף אם פחות נוחה לו או כרוכה בהוצאות.

פסיקת ההלכה

על סמך הגמרא, כתבו הפוסקים בהלכות צניעות ושמירת העיניים שבמצב בו עומדות לפני האדם שתי דרכים, באחת ישנן נשים לא צנועות ובשנייה אין, אסור לו ללכת בדרך שיש בה חוסר צניעות אף אם יעצום עיניו ולא יגיע להרהר באיסור. כן נראה שנקטו הרי"ף והרא"ש, וכן הביאו להלכה הרב ישראל מאיר הכהן מראדין והרב ניסים קרליץ.

לכן לדוגמה כאשר אדם הולך לחנות וישנה אפשרות לבחור בין חנות שבה יש חוסר צניעות לבין חנות שאין בה חוסר צניעות, צריך לבחור בחנות הצנועה. ואין היתר ללכת לחנות הלא צנועה. אולם אם הדרך לחנות הצנועה ארוך יותר, וכל שכן אם אין כלל חנות צנועה, נחשב הדבר כ"ליכא דרכא אחרינא" כלומר אין דרך אחרת, ואזי מותר ללכת לחנות הלא צנועה בתנאי שיישמר מלהסתכל הסתכלות אסורה ומלהרהר.

דרכא אחרינא במקרה של טירחה

כפי שהתבאר כאשר קיימת אפשרות להימנע מלעבור במקום לא צנוע, חובה לעשות כן. אמנם התוספות כתבו: "אי דאיכא דרכא אחרינא, פירוש קצר כזה, דאי בעינא למימר אפילו ארוך יותר, אם כן אין לדבר סוף" וכן פסק השולחן ערוך בדיני הרחקה מעבודה זרה. (הרב ניסים קרליץ בספר חוט השני השווה בין הדינים של עבודה זרה וצניעות). כלומר החיוב להימנע מלעבור במקום לא צנוע הוא רק כאשר הדרך השנייה הצנועה איננה מטריחה את האדם יותר מהדרך הראשונה. עוד התבאר בספר גן נעול שאם הפער בטרחה לטובת הדרך הלא צנועה הוא זעיר ולא רגילים להקפיד עליו אזי כן חייב ללכת בדרך הצנועה.

הליכה לחופי רחצה

רחצה מעורבת בחופי רחצה ובבריכות שחייה אסורה משום איסור הסתכלות בערווה. וכן פסקו רוב הפוסקים. אולם הרב משה פיינשטיין חידש וחילק בין הסתכלות (התבוננות מעמיקה) שאסורה, לבין ראייה בעלמא שלא נאסרה בהלכה, והתיר בשעת הדחק בחו"ל לאדם חולה ללכת לשם בריאותו לבריכה מעורבת (שאין בה הפרדה מגדרית), במקום שאין בריכות נפרדות וליכא דרכא אחרינא, וזאת בתנאי שבטוח שלא יבוא לידי הרהור. אך הרב עובדיה יוסף הקשה על דבריו ודחה את האפשרות להתיר משום דליכא דרכא אחרינא וכתב שהדבר אינו אפשרי במציאות שלא יבוא לאיסור הסתכלות והרהור ובין השאר כתב "ללכת ולהתרחץ בים מעורב שכל פינות שהוא פונה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב ואי אפשר להימנע מלהסתכל ולבוא לידי הרהורי עבירה במשך זמן שהותו שם... וכי אפשר אש בנעורת ולא תהבהב?!... לפיכך יש להימנע מרחיצה ביום מעורב שאין בו הפרדה בין אנשים לנשים, בכל אופן, אף לצורך רפואה" . ויש מהפוסקים שהעלו סברא שאולי הנשים בחופים בזמנו ומקומו של הרב משה פיינשטיין היו לבושות בחלוקים אף בים. ועל כל פנים להלכה למעשה כתבו הפוסקים שקשה להסתמך בזמננו על היתרו של הרב פיינשטיין.

ראו גם

• איסור הסתכלות בערווה
• הרהורים רעים
• הפרדה מגדרית ביהדות

קישורים חיצוניים

• שאלות מעשיות בדיני דרכא אחרינא באתר פורום לתורה
• שיעור הלכתי בנושא דרכא אחרינא של הרב קליין באתר בינינו
• שאלות הלכתיות בדיני דרכא אחרינא באתר דין