משה פיינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב משה פיינשטיין
הרב משה פיינשטיין
לידה מרץ 1895
ז' באדר ה'תרנ"ה
אוזדה, רוסיהרוסיה  רוסיה
פטירה 24 במרץ 1986 (בגיל 91)
י"ג באדר ב' ה'תשמ"ו
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
כינוי האגרות משה
מקום קבורה חלקת הרבנים בהר המנוחות ירושלים
מקום פעילות רוסיה וניו יורק
השתייכות חרדי ליטאי
תחומי עיסוק הוראת התלמוד, פסיקת הלכה
תפקידים נוספים נשיא מועצת גדולי התורה בארצות הברית
רבותיו הרב איסר זלמן מלצר, הרב פסח פרומקין
חיבוריו אגרות משה ט' חלקים - בהלכה
דברות משה י' חלקים - בסוגיות הש"ס
דרש משה - דרשות

הרב משה פיינשטיין (ז' באדר ה'תרנ"ה, 3 במרץ 1895י"ג באדר ב' ה'תשמ"ו, 24 במרץ 1986) היה מגדולי פוסקי ההלכה החרדים לאחר השואה, יושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית וראש מתיבתא תפארת ירושלים בניו יורק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של הרב משה פיינשטיין בהר המנוחות

נולד בעיירה אוזדה שבאימפריה הרוסית, לרב דוד - רבה של קהילת החסידים בעיירה, מצאצאי הגר"א, ופייא גיטל, שהייתה בת הרב יצחק יחיאל דוידוביץ אב"ד קרליץ, מצאצאי השל"ה. נולד ביום הולדתו ופטירתו, של משה רבנו - ז' באדר, ונקרא על-שמו.

מסופר שבגיל 10 היה בקיא במסכתות בבא קמא בבא מציעא ובבא בתרא. עוד בטרם מלאו לו 13 שנים נשלח ללמוד בישיבת "עץ החיים" אצל הרב איסר זלמן מלצר. לאחר מכן נשלח עם כמה מחבריו לייסד את "ישיבת קוברין" שבראשה עמד הרב פסח פרוסקין שראה בו כרבו המובהק.[1] נסמך לרבנות על ידי אביו והרב פרוסקין. לאחר פטירת אביו, התמנה לרבה של עיירת הולדתו אודזה. בשנת תרפ"א התמנה לרב ואב בית הדין של העיר לובאן.

בשנת תרפ"ב נישא לסימה קוסטנוביץ שהייתה ביתו של יעקב משה קסטונוביץ, ראש הקהילה המקומית (נפטרה בחשוון ה'תשנ"ד, 1993).

בחודש שבט תרצ"ג היגר לארצות הברית (בעקבות גזרות הקומוניסטים), שם היה ראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו יורק 49 שנה עד פטירתו[2] בנוסף כיהן כנשיא אגודת הרבנים של ארצות הברית וקנדה, וכנשיא ארגון עזרת תורה. קיבל אליו פניות בענייני הלכה מרבנים בעולם. רבים ראו בו גדול הדור.[3]

הרב פיינשטיין נפטר בניו-יורק בשנת תשמ"ו (1986), לאחר מחלה קשה. בהלוויתו שהתקיימה בשושן פורים בירושלים השתתפו מאות אלפים. נקבר בהר המנוחות בחלקת הרבנים. על מצבתו נכתב בין היתר: "עמוד ההוראה גדול הדור אב לחכמים ראש המדברים לכל דבר שבקדושה, נשא משא הדור בחכמה ותבונה באומץ וגבורה ובסבלנות אין קץ, בכל אשר פעל ועשה, הדריך הנהיג הורה ולימד, מסר נפשו להעמדת האמת שעלתה לו מעמלו כל ימיו אצר אוצרות של תורה בספריו אגרות משה ודברות משה והעלה אור חדש בלמוד התורה ובהבנתה. מקור ההלכה לכל המבקש תורת חיים משענת ומבטח להם בעבודת השי"ת השפיל והמציא עצמו לכל נזקק ונדכא לשמוע לצרכיהם להשתתף בצערם ולסעדם ונקש על דלתי רחמים בתפילתו לישועתם אמיץ לב בגבורים להציל כל עשוק. קדוש וטהור חכם ועניו אהוב למעלה ואהוב למטה ומקובל לכל".

ביחד עם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא בביקור הרבנים הראשים בארצות הברית

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב משה פיינשטיין באירוע התרמה

הרב פיינשטיין היה מוכר כפוסק החרדי הבולט והמשפיע ביותר בארצות הברית. אלפי תשובותיו בהלכה הופצו בעולם היהודי כולו ורוכזו בסדרת הספרים אגרות משה. בין היתר הוא דן בתשובותיו בבעיות טכנולוגיות מודרניות, רפואה והלכה, ואף בעיקרי היהדות.

כמו כן היה פעיל בענייני ציבור וחינוך בקהילה היהודית. התנגד בחריפות לתנועה הרפורמית ולקונסרבטיבית, אך מדבר זה יצאה קולא, שכן לא החשיב לעניין ממזרות נישואים שנערכו בטקס רפורמי או קונסרבטיבי ונישואים אזרחיים. בפסיקה הסתמך על עומק סברתו בתלמוד ובראשונים, יותר מאשר על פסיקות האחרונים. כפי שהוא מסביר בהקדמת הספר. עם זאת, הוא הביע התנגדות חריפה לפסק דין האח והאחות ולהתנהלותו של הרב שלמה גורן בנושא זה.

בפסיקות רבות נחשב למקל:

  • התיר במקרים מסוימים הפריה מלאכותית של אישה מזרע של גבר לא יהודי,[4] דבר שאחרים ראו בו ניאוף לכל דבר והתקיפוהו על כך.[5]
  • התיר לצרף מחלל שבת למניין בתנאים מסוימים, כאשר הוא מביא ראיה מהמרגלים.[6]
  • בניגוד לאיסור המקובל על חלב נוכרי, התיר חלב נוכרי (בארצות הברית בלבד) בשל הפיקוח הקפדני של הממשלה על חלב.[7]

מדבריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"והצערעמאניע (ceremony, טקס) של בת מצווה הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא ואין שום מקום להתיר לעשות זה בבית הכנסת … ואי איישר חילי (לו היה לי הכוח) הייתי מבטל במדינתנו גם סדר בר המצווה של הבנים".[8]
"בין לתוספות, בין להרמב"ם ואף לרש"י … איסור רציחה מ"לא תרצח" גם על עובר … ואסור להורגו אף לפיקוח נפש … ורק להצלת אמו שלא תמות בלידתו הוא ההיתר …"[9]
טען שאין בידינו להועיל להומוסקסואלים המבקשים לעצמם היתר. את דברי חז"ל (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ"א, עמוד ב') על כינוי התורה "תועבה" ("תועה אתה בה"), פירש הרב: "במשכב זכר אין כלל תאווה מצד הטבע, וכל המתאווה לזה הוא רק תועה מהטבע..."[10]
"מלכות של חסד שכל מטרתה הוא להטיב לכל תושבי המדינה" (בתשובה בה הוא מזהיר למנהלי מוסדות תורה לא לנסות לקבל תמיכה יותר ממה שקבעה הממשלה)[11]
(בהתייחסות לעניין תליית דגל ישראל בבית הכנסת) "ולכן אף שודאי לא מן הראוי הוא להכניס בבית הכנסת שהוא מקום קדושה, וכל שכן שאין להניחו שם בקביעות וכל-שכן לא אצל ארון הקודש, אבל איסור ממש לא שייך לומר על זה אלא שהוא עניין הבל ושטות, ואם אפשר באופן של שלום לסלקם מביהכ"נ היה זה דבר טוב אבל לעשות מחלוקת בשביל זה אסור. ואם היה כח בלא מחלוקת לעקור עניין הדגל כדי שלא יהיה זיכרון למעשה הרשעים היה ג"כ אולי נכון לעשות, אבל חס-ושלום לעשות מחלוקת בזה."[12] אמנם, הוכח שבמשך הזמן, גישתו כלפי מדינת ישראל נעשתה יותר חיובית.[13]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו המפורסם ביותר הוא שו"ת "אגרות משה" המכיל מכתבי תשובות הלכתיות שמהוות אבן דרך בפסיקה הלכתית, ובהתייחסות ההלכתית לבעיות החדשות. שבעה כרכים מסדרה זו הדפיס בחייו. הכרך השמיני והתשיעי יצאו לאור לאחר פטירתו, על ידי חתנו, הרב משה דוד טנדלר, וחתנו של הרב טנדלר, הרב שבתי רפפורט. יש שטענו כי כרכים אלו כוללים דברים שלא רצה להדפיס והיו בגדר הוראת שעה.[14] כרך נוסף הקרוי "יד משה" מכיל מפתחות לכל סדרת השו"ת.

כמו כן הוציא לאור ספר בשם "דרש משה" בענייני דרוש ואגדה, וכמה כרכים של "דברות משה" הכוללים שיעורים על המסכתות הישיבתיות בתלמוד. דברי מוסר וחידושים שלו על התורה והמועדים יצאו בסדרה קול רם, שלושה כרכים, ניו יורק תש"ל-תשל"ט.

ספרי ליקוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שלום מאיר ולך הוציא הגדה של פסח בשם "ויגד משה", ובה ליקוט מדברי תורתו על הגדה של פסח.

בנוסף יצא ספר בשם שו"ת יד משה על ידי ישראל תנחום דרדק, תשובות ופסקי הלכה של הרב פיינשטיין לאביו הרב יעקב דרדק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב שבתי רפפורט, זכרו תורת משה עבדי - לדרכו של הגר"מ פיינשטיין בפסיקה בשאלות זמננו, בתוך: "ממלכת כהנים וגוי קדוש", עמ' 366–384, ירושלים תשמ"ט.
  • דניאל אידנסון, יד משה - מפתח לכל חלקי האגרות משה, ירושלים תש"ס.
  • יואב שורק, הרב משה פיינשטין: חלב גוי, הוצאת ראובן מס, תשס"ז.
  • הראל גורדין, הרב משה פיינשטיין: הנהגה הלכתית בעולם משתנה, הוצאת מכללת הרצוג - תבונות, תשע"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 10 דברים על הגאון רבי משה פיינשטיין • 30 שנה לפטירתו. באתר רדיו קול חי.
  2. ^ הרב שלמה יוסף זוין, מן הספרות התלמודית, הצופה, 1 בדצמבר 1939
  3. ^ אלמנה צעירה שוחררה מחובת חליצה והוכרה כ"בתולה שלא נישאה", מעריב, 5 בינואר 1967
  4. ^ שו"ת אגרות משה, אבן העזר, א, עא.
  5. ^ כתב העת האמריקאי "המאור" פרסם מספר מאמרים על גישתו המקלה; מ' אמסעל, "עוד פרטים נחוצים באיסור ההזרעה המלאכותית", המאור, שנה טז (1965), עמ' 147.
  6. ^ שו"ת אגרות משה, אורח חיים, ב, יט.
  7. ^ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, א, מז.
  8. ^ שו"ת "אגרות משה", אורח חים, א, קד.
  9. ^ שו"ת "אגרות משה", חושן משפט, ב, סט.
  10. ^ שו"ת "אגרות משה", אורח חיים, ד, קטו.
  11. ^ שו"ת "אגרות משה", חושן משפט, ד, רמד.
  12. ^ שו"ת אגרות משה חלק אורח חיים תשובה מו. הובא בספר "A Threat from Within: A Century of Jewish Opposition to Zionism" מאת יעקב מ. רבקין (2006), עמ' 166 ב-Google Books.
  13. ^ א' שבט, "דגל ישראל במקורות היהדות", אורשת א (תש"ע), עמ' 313- 315
  14. ^ ראו הדיון בפורום ספרים וסופרים של אתר בחדרי חרדים ובפורום מטפחת ספרים ועיטור סופרים של אוצר החכמה.