האבן השחורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור של הנחת האבן השחורה בכעבה, מתחילת המאה ה-14. מוחמד מניח את האבן על שטיח המוחזק בכנפותיו על ידי נציגים מארבעת השבטים המקורבים לנביא.
עולי רגל מנסים לנשק את האבן השחורה
האבן השחורה, מוקפת בחגורת כסף.

האבן השחורה (ערבית: الحجر الأسود; תעתיק מדויק: אַלְחִגְ'ר (א)לְאַסְוַד) היא אבן הנמצאת בפינה המזרחית של מבנה הכעבה הממוקם במרכז המסגד הגדול שבמכה, בירת ערב הסעודית. המוסלמים מתייחסים אליו כאל שריד מקודש אסלאמי, כאשר לפי המסורת המוסלמית, היה קיים עוד בזמנם של אדם וחוה.[1]

לאבן יוחסה קדושה כבר בתקופה הפגאנית הפרה-אסלאמית. לפי המסורת המוסלמית, היא הוצבה בשלמותה בקיר הכעבה בידי הנביא מוחמד בשנת 605 לספירה, חמש שנים טרם ההתגלות הראשונה שלו. מאז היא נשברה למספר רסיסים שחוברו יחדיו לתוך מסגרת כסף בצד הכעבה. המראה הפיזי של האבן מתואר ככהה ומבריק. לפי המסורת המוסלמית, האבן נפלה מהשמיים כדי לכוון את אדם וחוה לבנות מזבח. ישנה השערה שהאבן היא למעשה מטאוריט, אך אין לכך כיום ביסוס מדעי.[2]

עולי רגל מוסלמים מקיפים את הכעבה כחלק מפולחן הטוואף במהלך החג' ורבים מהם מנסים לעצרו ולנשק את האבן. לפי המסורת המוסלמית, המקור למנהג זה הוא הנשיקה שהנביא מוחמד העניק לאבן.[3][4]

תיאור פיזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבן השחורה מורכבת ממספר שברים המוחזקים יחדיו במסגרת כסף, המהודקת באמצעות מסמרי כסף לכעבה. הרסיסים הקטנים יותר חוברו יחדיו כדי ליצור את שבעת או שמונת השברים הגדולים של האבן הנראים לעין כיום. ממדי הפאה החשופה של האבן הם 20 סנטימטרים על 16 סנטימטרים. גודלה המקורי של האבן אינו ידוע והמידות המתועדות של האבן השתנו באופן ניכר לאורך הזמן, שכן האבן עוצבה מחדש במהלך מספר אירועים.[2]

במאה העשירית, צופה תיאר את האבן באורך אמה אחת. בתחילת המאה ה-17, תועדו ממדיה כ-1.5 יארדים (1.4 מטרים) על 1.33 יארדים (1.22 מטרים). לפי עלי ביי בן המאה ה-18, אורך האבן היה 42 אינצ'ים (1.1 מטרים) ואילו מוחמד עלי פאשה דיווח כי ממדי האבן 2.5 רגל (0.76 מטרים) לאורך ו-1.5 רגל (0.46 מטרים) לרוחב.[2]

האבן תוארה לראשונה בספרות המערבית במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 על ידי תיירים אירופאים לחצי האי ערב, שביקרו בכעבה בהסוואה לעולי רגל. המטייל שווייצרי יוהאן לודוויג בורקהרדט בעיקר במכה בשנת 1814 וכתב תיאור מפורט בספרו "טיולים בחצי הערב" שיצא לאור בשנת 1829:

זהו אובל לא שגרתי, בערך בקוטר 7 אינצ'ים, עם משטח גלי, הבנוי מכתריסר אבנים קטנות בגדלים וצורות שונים, המאוחות היטב עם כמות קטנה של צמנט וחלקות באופן מושלם; זה נראה כאילו שהאבן השלמה נשברה להרבה חתיכות על ידי חבטה אלימה, ואז אוחדה שוב. קשה מאוד לקבוע בוודאות את האיכות של האבן הזאת, שנבלתה לצורתה בהווה על ידי מילוני הנגיעות והנשיקות שהיא קיבלה. היא נראית לי כמו לבה, המכילה מספר חלקיקים חיצוניים קטנים של חומר לבנבן וצהוב. צבעה הנוכחי הוא חום אדמדם, מתקרב לשחור. היא מוקפת בכל צדדיה בגבול המורכב מחומר, שחשבתי שהוא צמנט של זפת וחצץ בצבע דומה, אם כי לא זהה, של גוון חום. גבול זה משמש כדי לתמוך בחתיכות המנותקות; רוחבו בין שניים לשלושה אינצ'ים, והוא מתרומם מעט מעל פני השטח של האבן. גם הגבול וגם האבן עצמה מוקפים בפס כסוף, רחב יותר בחלקו התחתון ובשני הצדדים מאשר העליון, עם נפיחות ניכרת בתחתית, כאילו חלק מהאבן כוסה תחתיו. החלק התחתון של הגבול מקובע עם מסמרי כסף.[5]

תיאור נוסף של האבן פורסם על ידי ריצ'רד פרנסיס בורטון, לאחר ביקורו בכעבה בשנת 1853.

ריצ'ראד פון לאורין, הקונסול הכללי האוסטרי במצרים, צפה ברסיס של האבן שהוסרה מהכעבה בשנת 1817 על ידי שליט מצרים דאז, מוחמד עלי, ודיווח כי היה לה שכבה חיצונית שחרוה כזפת ושכבה פנימית כסופה-אפורה בעלת סיבים עדינים (Fine-grained) ששזורות בהם קוביות זעירות של חומר בצבע ירוק-בקבוק.

האבן נשברה לרסיסים בזמן שנשדדה, יחד עם אוצרות נוספים שהיו שמורים בכעבה, בזמן העלייה לרגל של שנת 317 להיג'רה (930 לספירה). אחד ממנהיגי עדת הקרמטים (القرامطة) תקף את עולי הרגל המוסלמים, הרג רבים מהם ושדד את אוצרות הכעבה, בגלל התנגדותם של הקרמטים לפולחן העלייה לרגל. האבן השחורה הוחזרה למקומה 22 שנים לאחר מכן.

מוצאה של האבן השחורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של חלקי האבן השחורה, 1956.

המוסלמים מאמינים שהאבן נמצאה בידי אברהם ובנו ישמעאל, בזמן שחיפשו אבנים לבניית הכעבה.

היסטוריונים משערים שהאבן היא מטאוריט שנפל בתקופה שקדמה להופעת האסלאם. אין דרך לאשש את ההשערה הזו, אלא אם כן תוצא האבן ממקומה ותיבדק, דבר בלתי אפשרי עקב החשיבות הדתית המיוחסת לה.

דעות באסלאם לגבי מהות האבן השחורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב המוסלמים קיים מגוון של דעות לגבי חשיבותה של האבן השחורה.

מוסלמים רבים מתייחסים לאבן כחפץ בעל ייחוד ותו לא. הם מכבדים את האבן, כפי שנהג עמר בן אל-ח'טאבח'ליף השני), מתוך נאמנות למוחמד, אך הם לא מייחסים חשיבות מיסטית לאבן עצמה.

אחרים מאמינים כי לאבן עצמה יש כוחות על-טבעיים. הם מאמינים שהיא נפלה מהשמיים בתקופתם של אדם וחווה, ושיש לה הכוח לטהר את המתפללים מחטאיהם, על ידי ספיגת החטאים לתוכה. אלה טוענים שהאבן השחורה הייתה פעם לבנה, אך הפכה לשחורה עקב כל החטאים שהצטברו בה במשך השנים.

ישנם גם כאלה המאמינים שהאבן יכולה לטהר מתפללים רק מחטאים קטנים. ביום הדין האבן תעיד בפני אללה לטובת אלו שנישקו אותה. אמונה זו נחשבת "אמונה עממית", ואינה מקובלת על כל המוסלמים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sheikh Safi-ur-Rehman al-Mubarkpuri (15 ביולי 2002). Ar-Raheeq Al-Makhtum (The Sealed Nectar): Biography of the Prophet. Dar-us-Salam Publications. ISBN 1-59144-071-8. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Burke, John G. (15 ביולי 1991). Cosmic Debris: Meteorites in History. University of California Press. עמ' 221–223. ISBN 978-0-520-07396-8. 
  3. ^ Elliott, Jeri (15 ביולי 1992). Your Door to Arabia. Lower Hutt, N.Z.: R. Eberhardt. ISBN 0-473-01546-3. 
  4. ^ Mohamed, Mamdouh N. (15 ביולי 1996). Hajj to Umrah: From A to Z. Amana Publications. ISBN 0-915957-54-X. 
  5. ^ Quoted in Thomas Patrick Hughes, A Dictionary of Islam, p. 154. W. H. Allen & Co, 1885