מוחמד עלי (שליט מצרים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוחמד עלי באשא
4 במרץ 1769; קוואלה, האימפריה העות'מאנית - 2 באוגוסט 1849; קהיר (בגיל 80)
ModernEgypt, Muhammad Ali by Auguste Couder, BAP 17996.jpg
שם בשפת המקור محمد علي باشا
מדינה מצרים
מקום קבורה מסגד מוחמד עלי, קהיר
ואלי ומאוחר יותר ח'דיו מצרים ה-1
תקופת כהונה 18051848 (כ־43 שנים)
הקודם בתפקיד חורשיט אהמט פאשה
הבא בתפקיד איברהים פאשה

מוחמד עלי באשאערבית: محمد علي باشا; בטורקית עות'מאנית מבוטא כמהמט עלי פאשה; 4 במרץ 1769 - 2 באוגוסט 1849) היה המשנה למלך מצרים ונחשב למייסד מצרים המודרנית.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד עלי נולד בקוואלה (בימינו ביוון)[1], למשפחה מוסלמית ממוצא אלבני. אביו היה סוחר טבק בשם איברהים אגא, שנפטר כאשר מוחמד היה נער מתבגר. דודו (אח אימו) האע'א חוסיין שהיה הקורבאצ'י (אנ') של קוואלה נטל אותו תחת חסותו, העניק לו דרגת בולוק-באשי (אנ') ומינה אותו כגובה מסים בשטח שהיה תחת שלטונו של הדוד.

מינויו כשליט מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הצלחתו בתפקיד גובה המס, הועלה בדרגה וצורף לכוח הצבא העות'מאני שנשלח למצרים לשם הכנעת שארית צבאו של נפוליאון. המשלחת הצבאית נחתה באבו קיר(אנ') באביב של 1801. בין היתר היה מעורב במאבק שהתנהל בשנים 1805-1801 בין הממלוכים לבין העות'מאנים על השליטה במצרים.

מוחמד עלי זכה בתמיכה פוליטיקאים מצרים והעולמא בשאיפתו להחליף את חורשיט אהמט פאשה כמושל מצרים. אחרי קרב בו הופגזה העיר קהיר, הגיע האדמירל העות'מאני, קבודן פאשה, עם פירמן של הסולטאן שמינה את מוחמד עלי כמושל (ואלי) העות'מאני של מצרים בשנת 1805.

בהמשך, מונה לח'דיו של מצרים ובמסגרת השתלטותו על המדינה הזמין ב-1 במרץ 1811 מנהיגים ממלוכים למצודת קהיר, בתואנה כי הוא מקיים מסיבת פרידה מבנו, טוסון פאשה(אנ'), שעמד לצאת בראש הכוח הצבאי לחצי האי ערב. כאשר התכנסו המנהיגים הממלוכים במצודה, אנשי מוחמד עלי הרגו אותם.

רפורמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתו של מוחמד עלי הייתה להקים מדינה חזקה בסגנון אירופאי. לשם כך, היה עליו לארגן מחדש את החברה המצרית, לייעל את הכלכלה, להכשיר ביורוקרטיה מקצועית ולבנות צבא מודרני.

לשם מימוש מטרותיו מוחמד עלי ביצע רפורמות מקיפות במדינה. בשנות ה-20 של המאה ה-19 מצרים שתחת שלטונו הפכה למדינה חזקה, מתועשת ולמעצמה אזורית. לשם ייעול השליטה חילק את המדינה ל-10 פרובינציות. הוא השקיע בתשתית ובנה תעלות ודרכים. במידה רבה היה אחראי להפיכתה של מצרים לאחת המובילות ביצור הכותנה. הוא הביא לרפורמות סוציאליות משמעותיות, בהן יצירת מוסדות לימוד מודרניים וכן שלח צעירים ללמוד בארצות אירופה מתוך תקווה שכשיחזרו יוכלו לתרום מידיעותיהם. אולם את עיקר מאמציו הפנה לחיזוק הכוחות המזוינים. מוחמד עלי הקים צבא שהתבסס על גיוס חובה של האיכרים, שבו השתמש כדי להרחיב את גבולות מצרים, רכש באיטליה ספינות עליהן ביסס צי מודרני, הקים מספנה באלכסנדריה, בתי חרושת לייצור נשק ותחמושת וניסה להקים תעשיית טקסטיל.

אולם, מצרים נקלעה למשבר כלכלי שנבע מהגדלת ההוצאות והקטנת ההכנסות.

הסולטאן קבע כי טבק יגודל רק בבקעת הלבנון ובכך הפסידה מצרים ענף חקלאי רווחי. מחיר הכותנה בשוקי העולם ירד בגלל גידול היצע מהודו ומדרום ארצות הברית (בעיקר ממדינות אלבמה ומיסיסיפי).

הייתה בריחת איכרים בהיקף גדול, בגלל חובת גיוס לצבא ומיסוי גבוה. חלק מהפלאחים הללו הגיעו לארץ ישראל.

במקביל, קיום הרפורמות, קיום הצבא ורכישת הצי דרשו סכומים גבוהים. כמו כן הייתה מצרים זקוקה לעץ לצורך בניית ותחזוקת הצי, עץ שלא היה במצרים אבל היה בארץ ישראל.

מסעותיו הצבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלכה היה מוחמד עלי וסאל של האימפריה העות'מאנית, אך למעשה פעל באופן עצמאי. בתחילה סייע לסולטאן העות'מאני במלחמת העצמאות היוונית ובדיכוי המרד הוהאבי בחצי האי ערב, אולם לאחר מכן דרכיהם נפרדו, עד כדי מלחמה ביניהם בשנת 1831.

מלחמה בבית סעוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית סעוד השתלט על חצי האי ערב, הקים את האמירות של דיריה (אנ') (המדינה הסעודית הראשונה) והפיץ וריאציה קיצונית ופוריטאנית של האסלאם, הווהאביזם. כחלק מהמלחמה הווהאבית-עות'מאנית (אנ'), ביקש הסולטאן מוסטפא הרביעי ממוחמד עלי לצאת למסע צבאי נגד בית סעוד.

רק ב-1811 היה צבאו של מוחמד עלי מוכן לצאת לקרב, בפיקודו של טוסון, בנו הבכור של מוחמד עלי. צבאו של מוחמד עלי נחל הצלחה חלקית אולם לא הצליח להכניע את בית סעוד, ואלו נסוגו לנג'ד(אנ') והתיישבו בריאד וסביבתה ומשם המשיכו להטריד את הכוחות העות'מאנים (כולל הצבא המצרי). מוחמד עלי שלח כוח צבאי נוסף, בפיקודו של בנו השני, איברהים פאשה. צבא זה נחל הצלחה, שבה את מנהיג המשפחה, עבדאללה בן סעוד, שנשלח לאיסטנבול, שם הוא הוצא להורג.

מלחמה בסודאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1820 מוחמד עלי שיגר לסודאן צבא של 5,000 חיילים בפיקודם של בנו השלישי, איסמעיל, ושל המצביא אבדין (عابدين بك) שהיה מושל מיניה (אנ') במצרים העליונה, הצבא המצרי הצליח להתגבר על התנגדותם של השבטים המקומיים וכבש את השטח.

מלחמה ביוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העצמאות היוונית התפרצה בתחילת 1821. הסולטאן מהמוט השני ביקש ממוחמד עלי עזרה בדיכוי המרד ובתמורה הבטיח לו את כרתים. מוחמד עלי ארגן כוח צבאי בן 16,000 לוחמים שנשלח בפיקודו של אברהים פאשה.

ב-20 באוקטובר 1827, בקרב נאווארינו הוטבע רוב הצי המצרי. ללא תמיכת הצי לא הייתה לכוח הצבאי אפשרות לחימה ואברהים פאשה הסיג את הכוחות חזרה למצרים.

כפיצוי על אבדן הצי וכתמורה על הסיוע, מוחמד עלי ביקש מהשער הנשגב את סוריה וארץ ישראל והבין שיש נכונות להיענות לבקשתו.

כיבוש ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1831 הקים מוחמד עלי צי חדש, גייס ואימן צבא חדש ושלח את בנו, איברהים פאשה, להוביל את צבא היבשה לכיבוש ארץ ישראל וסוריה בתמיכת הצי בפיקודו של איברהים יקאן, ובכך פתח את המלחמה המצרית-עות'מאנית הראשונה (אנ').

לדעתו של מוחמד עלי, הנסיבות היו לטובת מהלך זה. הצבא העות'מאני היה חלש בגלל פירוק צבא היניצ'רים ב-1826 על ידי הסולטאן מהמוט השני בגלל מעורבתם במרידות נגד המשטר. במקביל הוואלי של דמשק היה נטול כוח מעשי ומוחמד עלי קנה את תמיכת משפחות האליטה בהרי שכם ובירושלים.

לטענתו של מוחמד עלי, ארץ ישראל הובטחה לו על ידי הסולטאן כתמורה על עזרתו בדיכוי המרד היווני ולפיכך כיבושה היה מימוש זכותו. בנוסף, שליט עכו עבדאללה פאשה, לווה ממנו סכום כסף משמעותי והתחמק מלהחזיר את ההלוואה ואף לא הסכים להחזיר למצרים כמה אלפי פלאחים שנמלטו מעול המסים והגיוס לצבא אל ארץ ישראל.

כיבוש ארץ ישראל נועד ליצור חיץ בעל עומק אסטרטגי כהגנה מפני הצבא העות'מאני ובמקביל לאפשר למוחמד עלי לגבות מסים מתושבי הארץ ולנצל את אוצרות הטבע שלה. ארץ ישראל וסוריה היו גם יעד מסחרי, כשוק לרכישת סחורות מצריות וכמקור למצרכים נדרשים (ובעיקר עץ).

מוחמד עלי הכין את המסע על ידי כך שתרם כסף למבנים על הר הבית, שלח שליחים שהבטיחו למנהיגי הקהילות כי מצבם יוטב תחת שלטונו וכינס קונסולים של המעצמות באלכסנדריה, שם הבטיח להם כי תחת שלטונו מצבם של נתיני המעצמות יהיה טוב יותר וביקש מהם כי יפנו אל שליטיהם ויבקשו מהם לא להתערב.

ב-29 באוקטובר 1831 התחיל המסע הצבאי. הצי המצרי הגיע ליפו והכניע אותה, אברהים פאשה בראש 30,000 חיילים הכניע את צבאו של עבדאללה פאשה והמשיך צפונה. על עכו הוטל מצור שנמשך כ-7 חודשים והיא נכנעה בסוף מאי 1832.

בשנת 1834 פרץ מרד הפלאחים בארץ ישראל לאור התמרמרות האוכלוסייה הערבית על חובת הגיוס לצבא המצרי שהחיל מוחמד עלי. המורדים הצליחו להשתלט תחילה על שטחים ניכרים בארץ, אך לאחר זמן קצר דוכא המרד על ידי צבאו של מוחמד עלי.

כיבוש אסיה הקטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבאו של מוחמד עלי, בהנהגת איברהים פאשה הגיע עד למרחק של כמה ימי הליכה מאיסטנבול. התערבות רוסית הובילה למשא ומתן שהסתיים בהסכם בשנת 1833, לפיו מוחמד עלי השאיר תחת שלטונו את סוריה וארץ ישראל.

בשנת 1839 חידש הסולטאן מהמוט השני את הלחימה, אך הובס על ידי איברהים פאשה בנציבין ונפטר זמן קצר לאחר מכן. שוב הגיעו הכוחות המצרים לסביבות קונסטנטינופול אך נעצרו בשל התערבות אירופית בינלאומית (דרך הסכם לונדון), שבסופו של דבר דרשה ממוחמד עלי ואיברהים לוותר על סוריה (שכללה את שטחי ארץ ישראל) וכרתים בשנת 1841.

סוף חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד עלי נאלץ לותר על כסאו ביולי 1848 בשל תשישות נפש וסניליות, ונפטר באוגוסט בשנה שלאחר מכן. שלטונו הועבר לבנו איברהים פאשה, אך הלה נפטר ממחלה בנובמבר 1848. את מקומו תפס נכדו של מוחמד עלי, עבאס הראשון, שהיה שליט חלש וביטל רבים מחידושי סבו. תחת שלטונו התגברה השפעתה של אירופה על מצרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש עוד מספר יישובים הטוענים כי נולד בם