האחיות פוינטר
 | |
| בוני, אניטה ורות פוינטר ב-1974 | |
| מקום הקמה |
אוקלנד  |
|---|---|
| מוקד פעילות | אוקלנד, קליפורניה, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | מ-1970 |
| סוגה | R&B, נשמה, פופ, EDM, ג'אז, גוספל, פוסט-דיסקו |
| חברת תקליטים |
ABC רקורדס, Planet Records, RCA רקורדס, מוטאון, אטלנטיק רקורדס, Blue Thumb Records, SBK רקורדס |
| פרסים והוקרה |
|
| www.thepointersisters.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
רות פוינטר איסה פוינטר סאדאקו פוינטר | |
| חברים לשעבר | |
|
בוני פוינטר ג'ון פוינטר אניטה פוינטר | |
  | |
האחיות פוינטר (באנגלית: The Pointer Sisters) הן קבוצת שירה אמריקאית של R&B מאוקלנד, קליפורניה, שהייתה בשיא הצלחתה במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. הרפרטואר שלהן, המשתרע על פני ארבעה עשורים, כלל ז'אנרים מגוונים כמו פופ, דיסקו, ג'אז, מוזיקה אלקטרונית, בי בופ, בלוז, מוזיקת נשמה, פאנק, דאנס, קאונטרי ורוק. האחיות פוינטר זכו בשלושה פרסי גראמי, וקיבלו כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ב-1994. בין השנים 1973–1985 היו לקבוצה 13 להיטים שנכנסו לרשימת 20 הלהיטים הגדולים במצעד הבילבורד הוט 100.
הקבוצה החלה את דרכה כאשר האחיות ג'וּן ובוני פוינטר החלו להופיע במועדונים בשנת 1969 בשם "פוינטרס, צמד" ("Pointers, a Pair"). הן הפכו מצמד לשלישייה כשהאחות אניטה פוינטר הצטרפה אליהן. הם חתמו על עסקת הקלטה עם אטלנטיק רקורדס והוציאו לאור מספר סינגלים שלא נחלו הצלחה. השלישייה גדלה לרביעייה כאשר האחות רות הצטרפה בדצמבר 1972. לאחר מכן הן חתמו על עסקה עם ה-Blue Thumb Records והקליטו את אלבום הבכורה שלהן, והתחילו לראות הצלחה רבה יותר, ואף זכו בפרס גראמי בשנת 1975 ל"ביצוע הקאנטרי הווקאלי בצמד או בקבוצה הטוב ביותר" על ביצוע השיר "Fairytale" (1974). בוני עזבה את הקבוצה ב-1978 כדי להתחיל קריירת סולו שנחלה הצלחה צנועה בלבד.
הקבוצה השיגה את הצלחתה המסחרית הגדולה ביותר בעת היותה שלישייה במהלך שנות ה-80, בהרכב שכלל את ג'ון, רות ואניטה, שזכו בשני פרסי גראמי נוספים עבור השירים: "(For My Love) Jump" (1984) ו-"Automatic" (1984) שהגיעו לרשימת הטופ 10 הלהיטים. השירים הנוספים של הקבוצה שזכו להיכנס לרשימת הטופ 10 הלהיטים הם: "Fire" (1979), "He's So Shy" (1980), "Slow Hand" (1981), גרסת הרמיקס של "I'm So Excited" (1984) ו-"Neutron Dance" (1985). ג'ון פוינטר, שעזבה את הקבוצה ב-2004, נפטרה מסרטן בשנת 2006. היא הוחלפה על ידי ביתה של רות, איסה פוינטר. לשלישייה זו היה להיט שהגיע להיות מספר 2 בבלגיה בשנת 2005, בשם "Sisters Are Doin' It For Themselves" עם הזמרת הבלגית נטליה. מאז 2009 מורכבת הקבוצה מרות, מאיסה, ומנכדתה של רות, סאדאקו פוינטר. בעוד כל ארבע הנשים נשארות בקבוצה, הן לרוב מופיעות בשלישייה תוך כדי שהן משנות את ההרכב לפי הצורך.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
האחיות פוינטר גדלו במערב העיר אוקלנד בקליפורניה. רות הבכורה, ילידת 1946, אניטה, ילידת 1948, בוני, ילידת 1950, וג'ון (June), ילידת 1953. בהיותן ילדות, עודדו הוריהן של האחיות פוינטר לשמוע ולשיר מוזיקת גוספל. עם זאת, הוריהן סלדו ממוזיקת רוק אנד רול ומבלוז, וקראו להן "המוזיקה של השטן", לכן רק בהיותן מחוץ לעיניהן המשגיחות של הוריהן יכלו האחיות לשיר בסגנונות אלו. בתחילה שרו האחיות באופן קבוע בכנסייה בעיר מגוריהן, אך כשהתבגרו החלו לאהוב סגנונות מוזיקה אחרים. כשהאחות הקטנה ג'ון הביאה הביתה עותק מוקלט של השיר All Shook Up של אלביס פרסלי, היא הופתעה לגלות שאימה הרשתה לה להשמיע אותו, עד שלאחר מכן גילתה שדעתה של אימה באה למעשה על פיוסה עקב השיר שבצד השני של הדיסק: Crying in The Chapel.
האחיות למדו בבית ספר התיכון הטכני באוקלנד, רות סיימה אותו ב-1963, אניטה ב-1965 ובוני ב-1968. רות נישאה והביאה שני ילדים: פאון (נולד 1965) ומאליק (נולד 1966). אניטה נישאה גם היא והביאה ילדה בשם ג'אדה.
האחיות הצעירות בוני וג'ון החליטו להקים צמד (Duo) בשם "פוינטרס, צמד" ("Pointers, a Pair"). מאוחר יותר עזבה אניטה את עבודתה על מנת להצטרף אליהן.
השלישייה החלה לעשות סבבי הופעות ובעיקר נתנו קולות רקע עבור זמרים כגון גרייס סליק, סילבסטר, בוז סקאגס, ואלווין בישופ. בזמן שהן סייעו לבישופ בהופעה ב-1971, האחיות הוחתמו על חוזה הקלטה עם חברת התקליטים אטלנטיק רקורדס. אמנם האחיות התחילו בכך את הקריירה שלהן בתחום ההקלטות, אך הסינגלים אותם הוציאו בעקבות החוזה לא הצליחו להפוך ללהיטים.
רות הצטרפה אליהן בדצמבר 1972, והרביעייה חתמה עם חברת ההקלטות Blue Thumb Records על חוזה להקלטת האלבום הראשון שלהן.
לאחר שחתמו על החוזה, החליטו האחיות שהן לא מעוניינות לעקוב אחר הטרנד הנוכחי של מוזיקת הפופ, אלא לייצר מוזיקה מקורית משלהן המשלבת מוזיקת ג'אז, שירת ג'אז ומוזיקת בי-בופ.
בשנת 1972 הן התבקשו להקליט את הסדרה החינוכית לפעוטות Pinball Number Count המלמדת ילדים איך לספור. הסדרה יצאה לראשונה בשנת 1977 בתוך סדרת רחוב סומסום האמריקנית והמשיכה להופיע בסדרה למשך שנים רבות.
הופעתן הטלוויזיונית הראשונה של האחיות הייתה בלוס אנג'לס בתוכנית The Helen Reddy Show. בשנת 1974 הן חברו למנחת התוכנית הלן רדי בשיר Showbiz שהופיע באלבום של רדי Free and Easy.
הצלחה ראשונה כאמניות מקליטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומן הראשון של האחיות (The Pointer Sisters) יצא בשנת 1973, וגרר ביקורות חיוביות ושבחים על רבגוניותו ועל מקוריותו. השיר הראשון באלבום - Yes We Can Can - הגיע למקום ה-11 במצעד הבילבורד הוט 100. סגנון הלבוש הייחודי של האחיות היה גורם נוסף לפופולריות שלהן, ואנשים רבים שבאו להופעותיהן באו אליהן כשהם לבושים בסגנון דומה לזה של חברות הקבוצה.
באלבומן השני של האחיות (That's Plenty) הן המשיכו את הסגנון של האלבום הראשון למעט יוצא דופן אחד: שיר הקאנטרי Fairytale שנכתב על ידי אניטה ובוני, שהגיע למקום 13 במצעד של שירי הפופ ולמקום ה-37 במצעד הכללי בארצות הברית. בעקבות הצלחה זו, הוזמנו האחיות לנאשוויל בירת טנסי, שם היו ללהקת האפרו-אמריקנית הראשונה שהופיעה בקונצרט ה-Grand Ole Opry.
בשנת 1975 זכו האחיות בפרס גראמי בקטגוריית "ביצוע הקאנטרי הטוב ביותר על ידי צמד או להקה". כמו כן באותו טקס היו האחיות בוני ואניטה מועמדות לפרס בקטגוריית "שיר הקאנטרי הטוב ביותר" על השיר Fairytale.
האלבום הבא של האחיות היה Live at the Opera House - שהיה כולו הקלטה של קונצרט של האחיות בבית האופרה - יד זיכרון לנופלים בסן פרנסיסקו שהתקיים ב-21 באפריל 1974.
האלבום השלישי שהופק בסטודיו אותו הוציאו האחיות, Steppin', יצא ב-1975. האלבום כלל את הסינגל How Long (Betcha' Got a Chick on the Side) שהיה מועמד לפרס גראמי.
אלבום הסטודיו הרביעי והאחרון של האחיות בהרכב הרביעייה המקורי היה Having a Party, שיצא בנובמבר 1977.
הפיכתן מרביעייה לשלישייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד שנת 1977 עזבו בוני וג'ון את הקבוצה - ג'ון על מנת לקחת הפסקה, ובוני על מנת להתחיל קריירה עצמאית. ב-1978 נישאה בוני לג'פרי בוון, מפיק במוטאון רקורדס. לאחר מכן חתמה בעצמה על חוזה עם מוטאון שהוביל לקריירה עצמאית שנהנתה מהצלחה קצרה, וגם הוציאה אלבום שאחד משיריו הגיע לטופ 20 להיטי הפופ בשנת 1979.
בשנת 1978 ילדה רות את ביתה השנייה. מאוחר יותר באותה שנה נישאה ג'ון לוויליאם אוליבר וויטמור השני.
רות ואניטה חתמו על חוזה עם המפיק ריצ'רד פרי בעל חברת ההפקות "פלאנט רקורדס".
לאחר שהשתיים ביצעו ליווי קולי עבור הזמר סליי סטון. חזרה ג'ון לקבוצה, שחזרה להיות שלישייה. יחד עם המפיק ריצ'רד פרי הן הוציאו ב-1978 את האלבום Energy. השיר הראשון באלבום, Fire, הגיע למקום השני בארצות הברית בתחילת 1979.
ב-1979 הוציאה השלישייה אלבום נוסף בשם Priority, שאמנם לא זכה להצלחה מסחרית רבה אך זכה לביקורות חיוביות.
שיא הצלחתן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים העוקבות הגיעו האחיות לשיא הצלחתן המסחרית. ב-1980 השיר He's So Shy הגיע למספר 3 בארצות הברית, וב-1981 השיר Slow Hand הגיע למספר 2.
ב-1983 הוציאו האחיות את האלבום הנמכר ביותר שלהן: Break Out. באותה שנה נהייתה רות לסבתא.
בשנת 1984 הצליחו האחיות להכניס 4 סינגלים לטופ 10 של הבילבורד טופ 100 - Automatic למקום ה-5, Jump (for My Love) למקום ה-3, I'm So Excited למקום ה-9, ו-Neutron Dance למקום ה-6.
הסינגל שלהן I Need You היה ללהיט גדול, שהגיע למקום 13 במצעד שירי הרית'ם אנד בלוז/היפ הופ הלוהטים. הסינגל Baby Come And Get It הצליח טוב למדי אך רק כמעט הצליח להיכנס לטופ 40 במצעד זה.
האחיות זכו בפרסי גראמי עבור Jump (for My Love) ועבור Automatic.
לאחר שנת 1984 לא הצליחו האחיות לשחזר את הצלחתן ולהכניס שירים לטופ 10 בארצות הברית או בבריטניה.
המשך דרכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים העוקבות שמרו האחיות על פרופיל נמוך אך המשיכו להופיע.
האחיות הופיעו בין השאר בפני חיילים במפרץ הפרסי ב-1991 עם בוב הופ.
בשנת 1994 זכו האחיות לכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, והחלו מסע הופעות.
ב-1995 הקליטו האחיות את השיר Feel for the Physical כדואט עם תומאס אנדרס (מהצמד מודרן טוקינג) בשביל האלבום שלו Souled. הן גם לקחו חלק בטקסי הסיום של אולימפיאדת אטלנטה ב-1996.
ב-2002 הופיעה לראשונה איסה פוינטר, ביתה של רות, כחלק מהשלישייה, בתור המחליפה של ג'ון. מאז היא המשיכה להופיע איתן עד 2009, אז היא החלה בקריירה עצמאית, אך חזרה לאחר מכן לקבוצה. האחיות רצו שגם ג'אדה, ביתה של אניטה תצטרף להרכב בשלב מסוים, אלא שהיא חלתה בסרטן ב-2002 ונפטרה ב-2003.
האלבום הראשון של השלישייה החדשה עם איסה במקום ג'ון הוקלט ב-2004.
טרגדיות ושערוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 2000 נפטרה שרה, אימן של האחיות. בשנת 2003 בתה היחידה של האחות אניטה, ג'אדה, שהיה נושא השיר "Jada" מ-1973, נפטרה מסרטן. ב-11 באפריל 2006 נפטרה ג'ון פוינטר מסרטן ריאות. ב-4 במאי 2006 הופיעה האחות בוני בתוכנית "Entertainment Tonight" וטענה שהאחיות האחרות לא מילאו אחר בקשת הקבורה של ג'ון, ותחת זאת שרפו את גופתה מכיוון שזה היה זול יותר. כמו כן טענה שהאחיות האחרות לא נתנו לה לנסוע ברכב המשפחתי בעת ההלוויה. אניטה ורות הגיבו וטענו שבוני דרשה להצטרף בחזרה לקבוצה וסורבה ולכן היא כועסת עליהן, וכן טענו שג'ון לא השאירה כל הוראות לגבי קבורתה. למרות סכסוך זה הופיעו בוני ואניטה ביחד בתוכנית "Idol Radio Show" בשנת 2007.
ב-18 בנובמבר 2011 נעצרה בוני פוינטר בלוס אנג'לס בשל החזקת קראק-קוקאין לכאורה, לאחר שרכבה נעצר בצד הדרך עקב תקלה מכנית.
ב-1 ביולי 2014 הגישה בוני בקשה להתגרש מבעלה ג'פרי בוון העובד כמפיק במוטאון רקורדס.
בוני פוינטר נפטרה ב-8 ביוני 2020, בגיל 69.
אניטה פוינטר נפטרה ממחלת הסרטן ב-31 בדצמבר 2022, בגיל 74.
הרכב הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרכב נוכחי
- רות פוינטר (1972–היום)
- איסה פוינטר (2002–היום)
- סאדאקו פוינטר (2009–היום)
- הרכב מקורי
- בוני פוינטר (1969–1977)
- ג'ון פוינטר (1969–2004)
- אניטה פוינטר (2004–2009)
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרסי גראמי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרסי גראמי מוענקים מדי שנה על ידי האקדמיה הלאומית לאמנויות ומדעי ההקלטה. האחיות פוינטר היו מועמדות לפרס 9 פעמים, וב-3 מתוכן זכו בו.
| שנה | מועמדות | פרס | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 1975 | "Fairytale" | ביצוע הקאנטרי הווקאלי הטוב ביותר בצמד או בקבוצה | זכו |
| 1976 | "How Long (Betcha' Got a Chick on the Side)" | ביצוע ה-R&B הווקאלי הטוב ביותר בצמד או בקבוצה | לא זכו |
| "Live Your Life Before You Die" | ביצוע הקאנטרי הווקאלי הטוב ביותר בצמד או בקבוצה | לא זכו | |
| 1981 | "He's So Shy" | ביצוע הפופ הווקאלי הטוב ביותר בצמד או בקבוצה |
לא זכו |
| 1982 | "Slow Hand" | ביצוע הפופ הווקאלי הטוב ביותר בצמד או בקבוצה | לא זכו |
| "Black & White" | ביצוע ה-R&B הווקאלי הטוב ביותר בצמד או בקבוצה | לא זכו | |
| 1985 | "(For My Love) Jump" | ביצוע הפופ הווקאלי הטוב ביותר בצמד או בקבוצה |
זכו |
| "Automatic" | הביצוע הווקאלי הטוב ביותר בשני קולות או יותר |
זכו | |
| 1986 | "Contact" | ביצוע ה-R&B הווקאלי הטוב ביותר בצמד או בקבוצה |
לא זכו |
פרסי המוזיקה האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרס המוזיקה האמריקאית הוא טקס פרסים המתקיים אחת לשנה שהוקם על ידי דיק קלארק בשנת 1973. האחיות פוינטר היו מועמדות לפרס זה 4 פעמים, וב-3 מתוכן זכו בפרס.
| שנה | מועמדות | פרס | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 1982 | האחיות פוינטר | קבוצת/צמד הפופ/רוק האהודה ביותר | לא זכו |
| 1985 | האחיות פוינטר | קבוצת/צמד מוזיקת נשמה/R&B האהודה ביותר | זכו |
| האחיות פוינטר | אמן הווידאו ארט האהוב ביותר בז'אנר מוזיקת נשמה/R&B | זכו | |
| 1986 | האחיות פוינטר | אמן הווידאו ארט האהוב ביותר בז'אנר מוזיקת נשמה/R&B | זכו |
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טופ 20 סינגלים של ארצות הברית ושל בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
13 הסינגלים הבאים הגיעו לטופ 20 של בילבורד הוט 100. 5 מתוכם הגיעו בנוסף לכך גם לטופ 20 של מצעד הסינגלים הבריטי.
- 1973: "Yes We Can Can" (מקום 11 בארצות הברית)
- 1974: "Fairytale" (מקום 13 בארצות הברית)
- 1975: "How Long (Betcha' Got a Chick on the Side)" (מקום 20 בארצות הברית)
- 1979: "Fire" (מקום 2 בארצות הברית)
- 1980: "He's So Shy" (מקום 3 בארצות הברית)
- 1981: "Slow Hand" (מקום 2 בארצות הברית, מקום 10 בבריטניה)
- 1982: "Should I Do It" (מקום 13 בארצות הברית)
- 1982: "American Music" (מקום 16 בארצות הברית)
- 1984: "Automatic" (מקום 5 בארצות הברית, מקום 2 בבריטניה)
- 1984: "(For My Love) Jump" (מקום 3 בארצות הברית, מקום 6 בבריטניה)
- 1984: (remix) "I'm So Excited" (מקום 9 בארצות הברית, מקום 11 בבריטניה)
- 1984: "Neutron Dance" (מקום 6 בארצות הברית)
- 1985: "Dare Me" (מקום 11 בארצות הברית, מקום 17 בבריטניה)
טופ 40 אלבומים של ארצות הברית ושל בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל אחד מהאלבומים הבאים נכנסו לטופ 40 של בילבורד 200 בארצות הברית או של UK Albums Chart בבריטניה.
- 1973: The Pointer Sisters (מקום 13 בארצות הברית)
- 1975: 'Steppin (מקום 2 בארצות הברית)
- 1978: Energy (מקום 13 בארצות הברית)
- 1980: Special Things (מקום 34 בארצות הברית)
- 1981: Black & White (מקום 12 בארצות הברית, מקום 21 בבריטניה)
- 1983: Break Out (מקום 8 בארצות הברית, מקום 9 בבריטניה)
- 1985: Contact (מקום 25 בארצות הברית, מקום 34 בבריטניה)
- 1989: Jump: The Best of the Pointer Sisters (מקום 11 בבריטניה)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של האחיות פוינטר
האחיות פוינטר, ברשת החברתית פייסבוק
האחיות פוינטר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
האחיות פוינטר, סרטונים בערוץ היוטיוב
האחיות פוינטר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
האחיות פוינטר, באתר אייטונס (באנגלית)
האחיות פוינטר, באתר ספוטיפיי
האחיות פוינטר, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
האחיות פוינטר, באתר Last.fm (באנגלית)
האחיות פוינטר, באתר AllMusic (באנגלית)
האחיות פוינטר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
האחיות פוינטר, באתר דיזר
האחיות פוינטר, באתר Discogs (באנגלית)
האחיות פוינטר, באתר Songkick (באנגלית)- האחיות פוינטר, באתר Genius
- האחיות פוינטר, באתר SecondHandSongs
האחיות פוינטר, באתר בילבורד (באנגלית)
האחיות פוינטר, באתר טיידל (באנגלית)
האחיות פוינטר, באתר אמזון מיוזיק- האחיות פוינטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
