האחים סאליבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חמשת האחים סאליבן על חרטום הספינה שעליה שירתו, מספר ימים לפני מותם

האחים סאליבן (אנגלית: Sullivan brothers) היו חמישה אחים אמריקאים בני משפחה אחת, שנהרגו באותו אירוע במלחמת העולם השנייה, עם טביעת הספינה שעליה שירתו, הסיירת הקלה ג'ונו.

האחים היו ילידי העיר ווטרלו במדינת איווה, ארצות הברית. שמותיהם היו:

  • ג'ורג' סאליבן, בן 27 במותו;
  • פרנסיס (פרנק) סאליבן, בן 25 במותו;
  • ג'וזף (ג'ו) סאליבן, בן 23 במותו;
  • מאדיסון (מאט) סאליבן, בן 22 במותו;
  • אלברט (אל) סאליבן, בן 19 במותו.

האחים סאליבן שירתו בחיל הים האמריקאי. הם נהרגו בנובמבר 1942 בקרב הימי על גוודלקנל שבאיי שלמה. הסיירת הקלה שעליה שירתו הופצצה ב-13 בנובמבר בטורפדו, וטובעה מאוחר יותר באותו יום על ידי צוללת יפנית. שלושה אחים נהרגו מיד ושניים שרדו כמה ימים נוספים, אך לא נשארו בחיים עד לבוא החילוץ.

משפחת סאליבן הייתה משפחה אמריקאית קתולית, ממוצא אירי. לבני הזוג סאליבן נולדו שמונה ילדים, מתוכם שלוש אחיות, שאחת מהן מתה מדלקת ריאות, וחמישה אחים. המשפחה הייתה מגובשת ופטריוטית, וההורים חינכו את ילדיהם לאהבת האל והמולדת. פרט לאחד האחים שהיה נשוי ואב לתינוק, היו שאר האחים רווקים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והקריאה הציבורית בארצות הברית לבנים להתגייס לצבא, החליטו חמשת האחים להתגייס יחד. זאת כאשר לבן הצעיר, אָל סאליבן, מלאו רק 18 שנים. האחים התגייסו לצי האמריקני, ועברו את הסינון, הגיבוש והאימונים. הקשר בין האחים היה חזק, והם דרשו להישאר ולשרת באותה יחידה. אף שהדבר לא היה מקובל, נעתר חיל הים האמריקאי לדרישת האחים, והם הוצבו לשירות, בחודש ינואר 1942, על אותה סיירת קלה USS Juneau.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסון שנחת על משפחת סאליבן, עם מות כל בניה, היכה בתדהמה את ארצות הברית.

כתוצאה מהאסון הונהגה בצבא ארצות הברית מדיניות הניצולים היחידים. מדיניות זאת אוסרת על בנים לאותה משפחה לשרת באותה יחידה צבאית, ואוסרת על המדינה לגייס לשירות קרבי אדם שבן משפחתו מקרבה ראשונה נהרג בקרב. מדיניות הניצולים היחידים הונהגה בהדרגה בשאר צבאות העולם המערבי, ובגרסאות שונות במקצת, היא נהוגה גם בצה"ל.

הצי האמריקני קרא על שמם של האחים שתי משחתות, DDG-68 ו-DD-537 קרויות "הסאליבנס". זו הייתה הפעם הראשונה אי פעם שספינות הצי האמריקני נקראו על שם יותר מאיש אחד, והמוטו של שתיהן היה זהה למוטו של האחים סאליבן, "אנו נשארים יחדיו".

למקרה הייתה השפעה על התרבות האמריקאית של שנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20. האחים לבית סאליבן הונצחו בשמות רחובות, ופארקים, נכתבו לזכרם שירים, ושני סרטים הופקו בעקבות האירוע: "Fighting Sullivans" משנת 1944, ו"להציל את טוראי ריאן" משנת 1998 המספר על אירוע דומה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]