לדלג לתוכן

האימפריה הסיקית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האימפריה הסיקית
ਸਿੱਖ ਸਾਮਰਾਜ
מוטו לאומי

עם חסד אלוהים

ਅਕਾਲ ਸਹਾਇ
ממשל
משטר אימפריה
שפה נפוצה פנג'אבי, פשטו, קשמירית ועוד
גאוגרפיה
יבשת אסיה
היסטוריה
הקמה  
הקמת האימפריה הסיקית 1799
פירוק  
נפילת האימפריה הסיקית 1849
ישות קודמת הקונפדרציה הסיקית, האימפריה הדוראנית ועוד
ישות יורשת האימפריה הבריטיתהאימפריה הבריטית מחוז פונג'אב (הודו הבריטית), ג'אמו וקשמיר
שליטים בולטים רנג'יט סינג
אוכלוסייה בעבר 12,000,000 (נכון ל־1800~)
דמוגרפיה
דת

80% אסלאם
10% הינדואיזם
9-10% סיקיזם (רשמי)

1% בודהיזם, יהדות, נצרות, אחרים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האימפריה הסיקיתפונג'אבית: ਸਿੱਖ ਸਾਮਰਾਜ; סיק סמראג') הייתה מעצמה אזורית שבסיסה באזור חבל פנג'אב, אזור מישורי הנמצא בדרום אסיה. האימפריה התקיימה מ-1799, והמהרג'ה רנג'יט סינג השתלט על לאהור בשנת 1849. עם זאת, האימפריה נפלה לאחר שחברת הודו המזרחית הבריטית, חברת מניות שקיבלה צ'רטר מלכותי מאליזבת הראשונה ב-31 בדצמבר 1600, כבשה אותה במלחמה האנגלו-סיקית השנייה.[1]

האימפריה הסיקית קמה על בסיס הקהלסה. בשיא גודלה במאה ה-19, האימפריה התרחבה מגילגיט (אזור פקיסטן של היום), לטיבט. האימפריה שלטה על מדבר טהאר, אך גם שלטה על לאהור, בירת פרובינציית פנג'אב, עיר בעלת היסטוריה רבה.[2]

האוכלוסייה המוערכת של האימפריה בשיאה, היה 12 מיליון נפשות בשנת 1831, מה שהופך אותה למדינה ה-19 המאוכלסת ביותר באותו הזמן (המאה ה-19). האימפריה הייתה האזור הגדול האחרון של תת-היבשת ההודית שסופח על ידי האימפריה הבריטית. באימפריה דיברו שפות רבות, ביניהם פנג'אבי ופשטו.

אף על פי שהאימפריה הייתה שייכת לסיקים, 80% מאוכלוסיית האימפריה הייתה מוסלמית, ורק מיעוט של 10% היו סיקים.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האימפריה הסיקית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ranjit Singh: A Secular Sikh Sovereign | Exotic India Art, www.exoticindiaart.com (באנגלית)
  2. ^ Hari Ram Gupta, History of the Sikhs: The Sikh Lion of Lahore, Maharaja Ranjit Singh, 1799-1839, Munshiram Manoharlal, 1991, ISBN 978-81-215-0515-4. (באנגלית)
  3. ^ Harish K. Puri, Scheduled Castes in Sikh Community: A Historical Perspective, Economic and Political Weekly 38, 2003, עמ' 2693–2701