האן קאנג
לידה |
27 בנובמבר 1970 (בת 53) קוואנגג'ו, קוריאה הדרומית |
---|---|
מדינה | קוריאה הדרומית |
מקום לימודים | אוניברסיטת יונסיי |
שפות היצירה | קוריאנית |
סוגה | רומן, סיפור קצר, מסה |
יצירות בולטות | הצמחונית, Human Acts, Greek Lessons |
תקופת הפעילות | מ-1995 |
פרסים והוקרה |
|
www | |
חתימה | |
האן קאנג (בקוריאנית: 한강; נולדה ב-27 בנובמבר 1970) היא משוררת וסופרת דרום קוריאנית. ספרה המפורסם ביותר הוא "הצמחונית", אשר תורגם לשפות רבות. זוכת פרס בוקר הבינלאומי, ביחד עם מתרגמת הספר מקוריאנית לאנגלית דבורה סמית'. זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2024.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האן קאנג נולדה בקוואנגג'ו, קוריאה הדרומית. כשהייתה בת עשר עברה עם משפחתה לסיאול, בירת קוריאה הדרומית, ושם גדלה. להאן שלושה אחים[1]. אביה ואחיה היו סופרים, וכבר בגיל 14 החליטה אף היא להיות סופרת. מיד עם סיום לימודי התיכון החלה ללמוד ספרות קוריאנית עכשווית באוניברסיטת יונסי. ב-1993 פרסמה לראשונה שירים וסיפורים קצרים אינטרוספקטיביים, שזכו לתשבחות ופרסים. היא המשיכה בהתבוננות הפנימית ואף פנתה לבודהיזם. בחורף 1994 פרסמה האן קאנג את הסיפור הקצר "Red Anchor" (עוגן אדום) וזכתה בפרס ספרותי בסיאול, וב-1995 פרסמה אסופת סיפורים קצרים בשם Love in Yeosu[2].
בראיונות ציינה שהיא החלה לכתוב רק לאחר שנערכו בחירות חופשיות בקוריאה הדרומית, לאחר תום המשטר הדיקטטורי שהחל בהפיכה הצבאית של פאק צ'ונג-הי ונמשך גם לאחר מותו.[3][4] לדבריה, המצב הפוליטי החדש מאפשר לה ולסופרים דרום קוראנים נוספים לייצר כתיבה מסוג חדש. בתחילת שנות השלושים לחייה היא סבלה מכאבים בלי מוסברים בידיים שגרמו לה סבל רב. במשך שלוש שנים היא כתבה רק על ידי הקשה עם עט על מקלדת[3].
בשנת 1998 השתתפה האן קאנג בתוכנית הכתיבה הבינלאומית באוניברסיטת איווה במשך שלושה חודשים, מטעם המועצה הקוריאנית לאומנויות.[5]
ספרה המפורסם ביותר הוא "הצמחונית" (אנגלית: The Vegetarian; קוריאנית: 채식주의자), שיצא לאור בשנת 2007. הספר מספר על אישה "רגילה" ששמה יונג הי שמחליטה להיות צמחונית. היא רואה בצמחונות דרך להימנע מלעשות רע, ולטהר את עצמה. לדעתה אכילת בשר מסמלת את האלימות של בני האדם. יונג הי מתחילה להזדהות כצמח, מפסיקה לאכול בכלל ואחר כך גם מנסה לצאת מגבולות הגוף הגשמי שלה ולהפוך לעץ. חלק מההשראה של האן קאנג לכתיבת הספר הוא משפט של יי סאנג, משורר קוריאני[6]:
אני מאמין שבני אדם צריכים להיות צמחים
"הצמחונית" תורגם לשפות רבות, וזהו הספר היחיד של האן קאנג שתורגם לעברית (בהוצאת סאגה),[7] עובד לסרט קולנוע, זכה בפרס הבוקר הבינלאומי נבחר על ידי הניו יורק טיימס לאחד מעשרת הספרים הטובים לשנת 2016.[8]
האן מציינת את התקוממות קוואנגג'ו כאירוע מכונן בחיי משפחתה ושהשפיעה עמוקות גם על יצירתה. במאי 1980 יצאו סטודנטים ואזרחים רבים לרחובות במחאה על המשטר הצבאי שהחל בזמן עלייתו לשלטון של הנשיא צ'ון דו-הוואן[9]. המהומות דוכאו על ידי הצבא ביד קשה ומאות אזרחים נהרגו. משפחה של האן עזבה את העיר כשנה לפני פרוץ ההתקוממות, והוריה הרגישו "אשמת ניצולים"[4]. ספרה "Human Acts" ("פעולות האדם") נפתח בתיאור ההתקוממות[3].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האן קאנג נשואה לפרופסור קיו הי, מבקר אומנות, ולשניים בן.
היא מלמדת כתיבה יצירתית במכון לאומנויות בסיאול, וכותבת סיפורים ורומנים.[10]
יצירתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רומנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Black Deer - 1998
- Your Cold Hands - 2002
- The Vegetarian - 2007 (ראה אור בעברית בשם הצמחונית, תרגום מאנגלית על ידי שרון קרמנר, הוצאת סאגה, 2017)
- The Wind Blows, Go - 2010
- Greek Lessons - 2011
- Human Acts - 2014
- The White Book - 2016
שירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Winter In Seoul - 1993
- "I Put Dinner in the Drawer" - 2013
אוספי סיפורים קצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Red Anchor - 1994
- Love in Yeosu - 1995
- My Woman's Fruits - 2000
- Yellow Pattern Eternity - 2012
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1999 - The 25th Korean Novel Award – עבור הנובלה "Baby Buddha".
- 2000 - Today’s Young Artist Award מ-Culture Ministry Korea.
- 2005 - YiSang Literary Award עבור "Mongolian Mark".
- 2010 - Dongri Literary Award עבור "The Wind Blows, Go".
- 2014 - Manhae literary prize עבור הרומן "Human Acts".
- 2015 - Hwang Sun-won literary award עבור הנובלה "While One Snowflake Melts".
- 2016 - פרס בוקר עבור הרומן "הצמחונית", ביחד עם דבורה סמית', שתרגמה אותו לאנגלית.
- 2023 - פרס מדיסיס עבור הרומן "Don't Say Goodbye"
- 2024 - פרס נובל לספרות
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של האן קאנג (באנגלית)
- אתר סימניה
- אתר טקסט
- ריאיון עם האן קאנג, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 960205 אתר קוריאני
- ^ Herald, The Korea (2016-05-17). "Han Kang wins Booker award" (באנגלית). נבדק ב-2017-11-24.
- ^ 1 2 3 Armitstead, Interview by Claire (2016-02-05). "Han Kang: 'Writing about a massacre was a struggle. I'm a person who feels pain when you throw meat on a fire'". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-11-24.
- ^ 1 2 Interview with Han Kang - The White ReviewThe White Review, www.thewhitereview.org (באנגלית)
- ^ האתר הרשמי של האן קאנג
- ^ כתבה מתוך הניו יורק טיימס - ‘The Vegetarian,’ a Surreal South Korean Novel
- ^ יוענה גונן, "הצמחונית": יצירה קודרת, מטרידה וסוחפת, באתר "הארץ", 4 ביולי 2017
- ^ כתבה מתוך הניו יורק טיימס - 10 הספרים הטובים של 2016
- ^ "Gwangju Massacre in South Korea". ThoughtCo. נבדק ב-2017-11-24.
- ^ %EC%B1%84%EC%8B%9D%EC%A3%BC%EC%9D%98%EC%9E%90/ Korean Literature in translation
זוכי פרס נובל לספרות | ||
---|---|---|
1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | |
1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) |