האפריקנית
 | |
| עטיפה של התווים לפסנתר משנת 1865 | |
| מלחין | ג'אקומו מאיירבר |
|---|---|
| ליברטיסט | אז'ן סקריב |
| סוגה | אופרה צרפתית |
| מספר מערכות | 5 |
| זמן התרחשות העלילה | המאה ה-16 |
| שפה | צרפתית |
| שנה | 1865 |
| מקום התרחשות העלילה | פורטוגל, אפריקה |
האפריקנית (בצרפתית: L'Africaine) היא אופרה של ג'אקומו מאיירבר (במקור: יעקב ליבמן בֶּר) שהוצגה לאחר מותו. האופרה הועלתה על הבמה בפריז שנה לאחר מותו של המלחין ב-1865, בסוף ימי הזוהר של "האופרה הגדולה" - Grand Opéra. (אופרה גדולה היא ז'אנר של אופרה מהמאה ה-19, בדרך כלל בארבע או חמש מערכות, המאופיינת בליהוק ובתזמורות בקנה מידה גדול).
לברית האופרה ותולדות מוצאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזאי והלבריתן הצרפתי אז'ן סקריב התייחס למציאות ההיסטורית בחופשיות גם במקרה הזה כמו שהתייחס אליה בליברית של אופרה קודמת של המלחין הנביא. האופרה למעשה עוסקת בחוקר הפורטוגזי הגדול ואסקו דה גאמה, אלא שהרפתקאותיו של מגלה הארצות הפכו לדרמה של תשוקה לצד סליקה האפריקנית (למעשה הודית). הסיפור מלא בסתירות. סליקה היא אישה הינדית, אך אפריקנית, דון פדרו לא הבין בימאות ובכל זאת הפך למפקד של צי. הגורם הכי לא סביר בכל זאת, הוא העץ בעל הריח הרעיל שמופיע בסוף היצירה. כיצד סקריב קיבל את הרעיון הזה?
הלברית התקבלה על ידי המחבר ב-1837 וככל הנראה הגרסה הראשונה של המוזיקה הייתה מוכנה כבר ב-1840, אך מאיירבר לא היה מרוצה מהפרטיטורה והניח אותה בצד. ואז בשנת 1851 הוא הוציא את היצירה שוב ושכתב כמעט את כולה עד לשנת מותו. עם זאת, הוא לא היה מסוגל עוד לחבר את קטעי המוזיקה הבודדים. עבודה זו נעשתה על ידי F. J Fétis. הבכורה הראשונה תוכננה ל-1840, אך העבודה הופסקה. הסיפור האקזוטי אפילו לא היה היסטורי בתחילה וסקריב גם כתב אותו מחדש כתוצאה מעבודה שהתחדשה ב-1851.
הדמויות ומיקומי ההתרחשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דמות | קול |
|---|---|
| אינז, בתו של דון דייגו | סוֹפּרָן |
| אנה | סוֹפּרָן |
| סֶליקה, שפחה | מצו סופרן |
| ואסקו דָה גאמה, קצין ימי, חוקר | טֶנוֹר |
| דון אלווארו, חבר המועצה | טֶנוֹר |
| נלוסקו, עבד | בָּרִיטוֹן |
| דון פדרו, נשיא מועצת ממשלת פורטוגל | בַּס |
| דון דייגו, אדמירל | בַּס |
| האינקוויזיטור הראשי | בַּס |
| הכהן הגדול של הברהמינים | בַּס |
- מתרחש: בליסבון, על ספינה של יורדי ים ובאפריקה בסוף המאה ה-16.
- מיקומים: מערכה 1: אחד מחדרי ארמון האדמירל בליסבון, מערכה 2: תא כלא, מערכה 3: סיפון הספינה של פדרו, מערכה 4: מדגסקר, מערכה 5: הגן של סליקה.
עלילת האופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
אינז מחכה לחדשות מאהובה, ואסקו דה גאמה, שהצטרף לצי של בארתולומיאו דיאש כדי למצוא את נתיב השייט להודו. דון דייגו מגיע בחברת דון פדרו. הם מביאים ידיעה על מותו של החוקר מגלה הארצות ובמקביל הם מחליטים על גורלה של אינז: היא תהיה ארוסתו של דון פדרו מעתה ואילך. אינז עוזבת במהירות וחברי המועצה נכנסים פנימה. האם עליהם להחליט אם דיאש צריך עזרה? דון אלוורו מביא את החדשות האחרונות שהצי של דיאש הושמד, כשרק קצין אחד שרד את האסון. קצין זה הוא ואסקו דה גאמה שכבר מבקש צי חדש ומגיש טיוטת תוכנית למשלחת. אלבר תומך בוואסקו, דון פדרו גונב את אחת המפות מכתבי הזיכרון של גאמה. המועצה מבטלת את תוכניתו של ואסקו, שמתפרץ נגדם בקול רם כל כך עד שהוא נידון לעבדות פרך.
מערכה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואסקו דה גאמה ישן בכלא של האינקוויזיציה, החברה היחידה שלו היא סליקה, שפחה שהובאה מהודו. ואסקו מדבר על אינז בחלומו. נלוסקו, עבדו של ואסקו, מתגנב פנימה. הוא שם לב שסליקה התאהבה ביורד הים. סליקה היא מלכת הארץ שממנה הגיע גם נלוסקו. הנער רותח מזעם ורוצה להרוג את אדונו, אך סליקה מתערבת. נלוסקו נכנע לרצון מלכתו. הם מעירים את ואסקו ומגלים לו את הדרך למולדתם. בינתיים, אינז ופדרו נכנסים לצינוק. ואסקו חופשי לעזוב, אבל בעלה של אינז ומנהיג המשלחת החדשה יהיה פדרו. נלוסקו, כהגאי, מציע את שירותיו, ואסקו מיד רואה את המצב: פדרו רוצה לעשות לעצמו שם על חשבונו.
מערכה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחים ונשים מתפללים על סיפון הספינה של פדרו. אלווארו מזהיר את פדרו להיזהר מנלוסקו, אבל הוא סומך על ההגאי שלו. בינתיים נודע להם שספינה פורטוגזית עוקבת אחריהם. ואסקו מובל בפני פדרו. החוקר רואה את נלוסקו מכוון את הספינה לשונית, אך המפקד אינו מאמין לו, וכובל אותו בשרשרת. הספינה שעלתה על שרטון מוצפת בהינדים (באפריקה!!!) שמשתחווים לפני מלכתם. סליקה משחררת את ואסקו.
מערכה 4[עריכת קוד מקור | עריכה]
סליקה חוזרת לכס המלכות שלה בתהלוכת ניצחון מרהיבה. הכהן הגדול של הברהמינים נשבע למלכה שיוציא להורג את כל האירופים. אבל המלכה מצילה את ואסקו ולוקחת אותו כבעלה. לאחר מכן, סליקה מוכנה לשחרר את יורד הים, שחרור זה כה נוגע לליבו של ואסקו שהוא מוכן להפוך לבעלה האמיתי של סליקה. אבל ברגע שהוא שומע את קולה של אינז, הוא קורע את עצמו מחיבוקה של המלכה.
מערכה 5[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואסקו ואינז נמצאים מול סליקה בחקירה. המלכה מצווה שיציידו עבורם ספינה. תפקידו של נלוסקו הוא להזניק את המאוהבים לדרכם. סליקה בינתיים מחכה בגינתה בצל עץ המנזנילו בעל הריח הקטלני. היא מביטה בעוזבים ונפרדת מהחיים. בלי אהובתה היא לא רואה טעם להמשיך את חייה. ארית הפרידה שלה היא גולת הכותרת של היצירה כולה. נלוסקו מגיע ומדווח שהמאוהבים כבר בדרך לפורטוגל. המלכה מתמוטטת מתה מריח העץ הרעיל.
המוזיקה של האופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כולם חיכו ליצירה בקוצר רוח, יצירה שהתבגרה במשך יותר מ-20 שנה. הבכורה הייתה הצלחה גדולה, אך עד מהרה הופיעו הביקורות המגנות הראשונות. דמיונו של המחבר ירוד, המוזיקה מראה סימני עייפות. כמו כל העבודות של מאיירביר, האפריקנית נעה בין קצוות: פרטים מאוד מעוצבים ובנויים מתחלפים בסצנות מפוברקות ומחושבות. היצירה מלאה בשגרה מוזיקלית, פרטים מוזיקליים שגרתיים.
עם זאת, מבנה העבודה נשלט בצורה מופתית. נראה שהמחבר הסתמך בהלחנה בעיקר על אומנותו ולא על רגשותיו. זה עזר מאוד לאופרה. הכשרון של מאיירבר הוא שהעלילה הבלתי סבירה לעיתים קרובות קיבלה ייצוג אמיתי בעיצוב הסופי. חידוש בסגנון המחבר הוא הנהגת שירה קולית ללא ליווי כלים לעיתים קרובות (א-קאפלה). יש מוטיב תזכורת מוזיקלית לאורך כל הסיפור, אבל השימוש בו אינו קבוע.
חלקיה המוכרים יותר של האופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Sur me genoux, fils du Solei". אריה של סליקה במערכה 2
- "Adamstor, roi des vagues profondes" - אריה של נלוסקו במערכה השלישית.
- "Pays merveilleux! … Oh Paradis" - אריה של ואסקו דה גאמה במערכה הרביעית (הוא להיט טנורי גם עם טקסט איטלקי: "O paradiso sorti de l'onde"
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Arsenty, Richard, editor, translations; Letellier, Robert Ignatius, editor, introductions (2008). The Meyerbeer Libretti, Grand Opéra 4, L'Africaine, second edition. Newcastle upon Tyne: Cambridge Scholars Publishing. ISBN 978-1-84718-971-4.
- Arsenty, Richard; Letellier, Robert Ignatius (2013). Giacomo Meyerbeer: A Discography of Vintage Recordings 1889 - 1955. Newcastle upon Tyne: Cambridge Scholars Publishing. ISBN 978-1-4438-6433-6.
- Chouquet, Gustave (1873). Histoire de la musique dramatique en France depuis ses origines jusqu'à nos jours (in French). Paris: Didot. View at Google Books.
- Huebner, Steven (1992). "Africaine, L' " in Sadie (1992) 1: 31–33.
- Letellier, Robert Ignatius (2006). The Operas of Giacomo Meyerbeer. Madison/Teaneck: Fairleigh Dickinson University Press. ISBN 978-0-8386-4093-7.
- Letellier, Robert Ignatius (2008). An Introduction to the Dramatic Works of Giacomo Meyerbeer: Operas, Ballets, Cantatas, Plays. Hampshire, England: Ashgate. ISBN 978-0-7546-6039-2.
- Meyerbeer, Giacomo; Letellier, Robert Ignatius, editor (2004). The Diaries of Giacomo Meyerbeer: 4. The Last Years, 1857–1864. Madison, New Jersey: Fairleigh Dickinson University Press. ISBN 978-0-8386-3845-3.
- Neppi, Carla (2014). "The Composition of the Opera", translated by Susan Marie Praeder, pp. 18–19, in the CD booklet accompanying the CDs of the performance conducted by Frank Beermann. Georgsmarienhütte: CPO. OCLC 880851882, 886827216.
- Pitou, Spire (1990). The Paris Opéra: An Encyclopedia of Operas, Ballets, Composers, and Performers. Growth and Grandeur, 1815–1914. New York: Greenwood Press. ISBN 978-0-313-26218-0.
- Sadie, Stanley, editor (1992). The New Grove Dictionary of Opera (4 volumes). London: Macmillan. ISBN 978-1-56159-228-9.
- Selk, Jürgen (2018). Giacomo Meyerbeer Werkausgabe, Abteilung 1, Bühnenwerke. Band 17: Vasco de Gama, Opéra en cinq actes, Paroles d'Eugène Scribe, Kritischer Bericht [Critical Report]. Berlin: Ricordi. OCLC 1083902235, 1080901564.
- Wild, Nicole (1987). Décors et costumes du XIXe siècle. Tome I: Opéra de Paris. Paris: Bibliothèque nationale de France. ISBN 2-7177-1753-6.
- Wolff, Stéphane (1962). L'Opéra au Palais Garnier (1875–1962). Paris: Deposé au journal L'Entr'acte OCLC 7068320, 460748195. Paris: Slatkine (1983 reprint) ISBN 978-2-05-000214-2.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- L'Africaine'': Scores at the International Music Score Library Project
- L'Africaine, Italian and English libretto, J. Miles & Co. (1865)
- Visual documentation of the premiere on Gallica
