הארמון המלכותי בלואנג פראבאנג

הארמון המלכותי בלואנג פראבאנג
ຫໍຄຳ
מידע כללי
סוג	ארמון, מוזיאון
מיקום	לואנג פרבאנג
מדינה	לאוס
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1909
תאריך פתיחה רשמי	1909
סגנון אדריכלי	Lao and French Beaux Arts style
מידות
קומות	1
קואורדינטות	19°53′32″N 102°08′08″E / 19.8921°N 102.1356°E

הארמון המלכותי (באנגלית: Haw Kham; בלאית: ຫໍຄຳ) בלואנג פרבאנג, לאוס, היה בעבר בית המלוכה ומשמש כיום כמוזיאון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמון המשלב מוטיבים של בנייה לאית ובנייה צרפתית-קולוניאלית נבנה בשנת 1904 במהלך התקופה הקולוניאלית בשלטון צרפת. הארמון נבנה עבור המלך סיסבאנג וונג ומשפחתו ופסל דמותו מוצג משמאל לכניסה הראשית.

מיקומו של הארמון נבחר כך שמבקרים רשמיים בלואנג פראבנג יוכלו לרדת מהמסע שלהם בנהר ישירות לאזור שמתחת לארמון ולהתקבל שם. לאחר מותו של המלך סיסבאנג וונג, יורש העצר סיסבאנג ואתאנה ומשפחתו היו האחרונים שכבשו את השטח.

בשנת 1975, המלוכה הופלה על ידי הקומוניסטים ומשפחת המלוכה של לאוס נלקחה ל"מחנות חינוך מחדש".

לאחר עליית הפתט-לאו לשלטון ובריחת המלוכנים, הוסב הארמון למוזיאון לאומי המציג בעיקר חפצי אומנות שהיו שייכים למלכיה הקדומים של לאנג-קסאנג. כיום מוצג שם פסל הפה-באנג ששכן בעבר בוואט ווינסולאט.^[1]

השטחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח הארמון, ישנם מבנים נוספים המקיפים את הארמון הכוללים:

מטבח/מחסנים
מקלט דוברה מלכותי
אולם כנסים
מטה הצוות

יש בריכת לוטוס ושני תותחים בכניסה לארמון. פסל של המלך סיסבאנג וונג נמצא מחוץ לאולם הכנסים.

אדריכלות וריהוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארכיטקטורה של הארמון יש שילוב של מוטיבים לאויים מסורתיים וסגנונות צרפתיים המזוהים עם אדריכלות האמנויות היפות. הארמון עוצב בצורת צלב כפול באחת הכניסות התחתונות. מעל הכניסה יש פסל של פיל בעל שלושה ראשים המוגן בשמשיה לבנה, שהיא סמל של ממלכת לאוס. המדרגות לכניסה עשויות שיש איטלקי. באולם הכניסה הגדול מוצגים חפצי דת מלכותיים שונים.

מימין לכניסה נמצא חדר קבלת הפנים של המלך, בו מוצגים פסלים של מלכי לואנג פרבנג ושני משטחים גדולים מוזהבים המצופים בלק ומציגים את הראמאיאנה, אפוס המגולל את סיפור עלילותיו של, שנוצרו על ידי האומן המקומי טיט טאהן. הקירות מכוסים בציורי קיר המתארים סצינות מאורחות החיים המסורתיים של לאו, שצוירו ב-1930 על ידי אמן צרפתי, אליקס דה פאונטרו. כל אחד מהקירות מיועד לצפייה בשעה שונה ביום, בהתאם לאור הנכנס לחלונות בצד אחד של החדר, התואם את השעה המתוארת ביום.

בחדר שנמצא בפינה הימנית הקדמית של הארמון, הנפתח כלפי חוץ, נמצא אוסף ובו חפצי האמנות היקרים ביותר בארמון, כולל פסל בודהה הפרה באנג (Phra Bang) היצוק מסגסוגת של זהב, כסף וברונזה. גובהו של פסל הבודהא הזה הוא 83 ס"מ ומשקלו כ-50 ק"ג. האגדה מספרת שהפסל נוצר בסביבות המאה ה-1 בסרי לנקה ולאחר מכן הוענק במתנה על ידי מלך החמר לחתנו המלך פא נגום בשנת 1359. יש שמועות הטוענות כי הפסל הוא זיוף מתוחכם, והפסל המקורי שמור במקום אחר.^[1]

הסיאמיים לקחו את הפסל פעמיים לתאילנד ב-1779 וב-1827, אך הוא הושב ללאוס על ידי ראמה הרביעי, מלך תאילנד ב-1867. יש שמועות שהמוצג הוא עותק והמקור מאוחסן בבירת לאוס, ווינטיאן או במוסקבה. אומרים שבפסל המקורי היה עלה זהב על העיניים וחור שנקדח באחד מקרסוליו. בחדר יש גם פסל נוסף בצלמו של בודהה עם חריטות של חטי פילים גדולים, ושלוש רקמות משי עם דימויים דתיים שנוצרו בעבודת יד על ידי המלכה.

משמאל לאולם הכניסה, ממוקם חדר קבלת הפנים המלא בציורים, כלי כסף וחרסינה שהוגשו ללאוס כמתנות דיפלומטיות ממדינות שונות, בין היתר: מיאנמר, קמבודיה, תאילנד, פולין, הונגריה, רוסיה, יפן, וייטנאם, הרפובליקה העממית של סין, נפאל, ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה.^[2] חפצים אלו מקובצים לפי מדינות "סוציאליסטיות" ו"קפיטליסטיות". אחד המוצגים שנמצאים בתערוכות ונתרמו על יד ארצות הברית הוא פיסת סלע ירח שהושגה במשימת אפולו.

החדר הסמוך משמאל היה בעבר חדר הקבלה של המלכה. על הקירות תלויים דיוקנאות מלכותיים גדולים של מלכים ונסיכי הכתר שצוירו על ידי האמן הרוסי איליה גלזונוב ב-1967. כמו כן במקום יש דגלי ידידות מסין ווייטנאם והעתקים של פיסול מהמוזיאון הלאומי בניו דלהי.

בחדרים הרחוקים נמצאים חדרי השינה והמגורים של משפחת המלוכה. חדרי השינה נשמרו כפי שהיו בשנת 1975 כאשר המלך סולק מהארמון. יש חדר אוכל וחדר המכיל חותמות מלכותיות ומדליות.

חדר הכס מכיל את תכשיטי הכתר של לאוס.