הבית הערדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דגם הבית הערדי מחרס. נמצא בתל ערד. מתוארך ל-3,000 - 2,650 לפני הספירה, אוסף מוזיאון ישראל
שחזור של הבית הערדי בחלקו הדרומי של תל ערד

הבית הערדי (נקרא גם בית רוחב) הוא סוג מבנה קדום מתקופת הברונזה הקדומה המתוארכת לשנים המאה ה-33 לפנה"ס - המאה ה-24 לפנה"ס. הנפוץ בקרב אתרי ארץ ישראל הדרומית, בעיקר באזור הנגב וסיני.

מדובר בדגם מבנה רוחב - הכניסה לפנים המבנה היא מציר הרוחב ולא מציר האורך כנהוג בארכיטקטורה דאז - בו גרם מדרגות קטן מוביל מטה לחדר אחד גדול. המבנה נבנה מאבני קירטון מהסביבה הקרובה לאחר שעברו קצת הקצעה. הדלת הייתה עשויה מעץ (שלא השתמר). כציר הדלת שימשה אבן שהונחה משמאל לפתח ובו הייתה שקערורית קטנה. בחלק מהמבנים באתר תל ערד נמצאה גם אבן מצידה הימני של הדלת שהייתה נעוצה באדמה, ששימשה לפי החוקרים לנעילת הדלת. תקרת החדר נתמכה על עמוד עץ שעמד במרכז החדר. בדיקות של שרידים קטנים העלו שרוב העמודים נעשו מהעץ אלה אטלנטית שכנראה גדל באזור בעבר. אבן שטוחה ומעוגלת שימשה כבסיס לעמוד העץ. התקרה הייתה מורכבת כנראה מקורת עץ אחת עבה לאורך החדר וקורות נוספות שהונחו עליה לרוחב החדר. על הקורות הונחו ענפים וטיט. בבתים אחדים נמצאו שרידי טיח וטיט ששימשו כנראה גם לטיוח הקירות. בחדר נמצאו גם ספסלים מאבן בגובה 40–50 ס"מ ורוחב 30–40 ס"מ.

סוג אדריכלות זה נתגלה לראשונה בתל ערד (ועל כן שמו) בשכבות מתקופת הברונזה הקדומה, בהן גם נמצא דגם מוקטן של סוג מבנה זה, ונראה שיצא משימוש עם המעבר לתקופת הברונזה הביניימית.

חיי היום יום בבית הערדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים בבתי ערד כוללים כלים וחפצים רבים מהם ניתן לשחזר תמונה של חיי היום יום בבית[1]:

המזון והבישול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרעיני דגנים (חיטה ושעורה) – הכמות הגדולה שנמצאה מעידה כי התפריט היומי היה מורכב בעיקר מדגנים. בנוסף, הדבר מעיד כי תושבי העיר עסקו בחקלאות בעל וכן כי מסביב לעיר היו כנראה גידולי שדה.
  • אבני שחיקה ומכתשים – כלים שנועדו ליצירת קמח. שני הכלים האלו נמצאו יחדיו ולכן כנראה שימשו לתפקידים שונים. תחילה השתמשו במכתש כדי להפריד את המוץ מהגרעין ולאחר מכן טחנו את הגרעינים באבני שחיקה.
  • עצמות חיות – בעיקר של עיזים וכבשים שגודלו לאכילה.
  • כירה, סיר בישול פערורי וקנקן פערורי – סוגים שונים של כלים שנמצאו מכוסים בפיח ומכאן שהשתמשו בהם לבישול.
  • טסים, קערות, קעריות, וספלים – כלי אכילה.

מלאכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרצפי מניפה – כלי העשוי מאבן צור שבאמצעותו היו מפשיטים את העור של בעלי החיים. הימצאותם מעידה על מלאכת הבורסקאות.

בוכיר – מכשיר מעצם של בעל חיים באמצעותו העבירו את חוטי הערב בין חוטי השתי במלאכת האריגה.

מחטים – עשויים מעצם ששימשו לתפירה.

פלך – מכשיר הבנוי ממוט עץ דק וקצר שעליו הושלחה משקולת ושימש לטוויה. חומר הגלם לטוויה היה צמרן של הכבשים והעזים. כפי שהזכרנו לעיל הן גודלו לצורכי אכילה, אך לא רק. עצמות שנמצאו מעידות כי בעלי החיים, אפילו הזכרים, נשחטו רק בגילאי 3–5. כלומר גידלו אותם במשך מספר שנים והשקיעו בהם משאבים, ואם כך סימן שגידלו אותם לטובת שימוש בצמר.

תרבות ופנאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

55 לוחות משחק – בגדלים שונים. הלוח הנפוץ ביותר בגודל 10X3 משבצות והוא מוכר בשם "סנת". המשחק נפוץ ביותר במצרים, אך הכמות הגדולה שהתגלתה מעלה סברה כי מקורו דווקא בערד.

פולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלמיות ופסלונים של חיות – העשויים חרס או אבן מקומית. חפצי פולחן הנמצאים בבית הפרטי מראים כי הפעילות הפולחנית הייתה יומיומית ובאה לידי ביטוי בבקשה לקבל מהאל ברכה במעשי הבית.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטומן ומלח – נמצאו בכמות גדולה. למוצרים אלו הייתה חשיבות רבה גם בתקופות קדומות וההשערה היא כי תושבי ערד השתמשו בהם למסחר. יש לנו כאן עדות לקיום קשרים עם מקומות אחרים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "הבית הערדי" מתוך הספר "ערד - ערד הכנענית - עיר שער למדבר" מאת זאב הרצוג (כותבים נוספים: רות עמירן, אורנית אילן ומיכאל סבן) בהוצאת כותר. 1997, עמ' 68-66.
Sphinxfront.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.