רות עמירן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רות עמירן
Amiran-Ruth.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 8 בדצמבר 1914
יבנאל, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בדצמבר 2005 (בגיל 91)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ארכאולוגיה
מקום מגורים ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1982) עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות אשתו של דוד עמירן
תרומות עיקריות
חפירות בתל חצור, רוגם, תל ערד. מומחית לקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רות עמירן (Amiran;‏ 8 בדצמבר 191414 בדצמבר 2005) הייתה ארכאולוגית ישראלית ידועה, שהתמחתה בארכאולוגיה של העת העתיקה בארץ ישראל. ספרה על הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל הפך מיד עם פרסומו לספר החשוב ביותר בתחום, והוא שומר על מעמדו ככזה עד היום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמירן נולדה בשם רות ברנדשטטר במושבה יבנאל, בת ליחזקאל ודבורה. היא סיימה את בית הספר הריאלי בחיפה בשנת 1933 וסיימה את לימודי הארכאולוגיה שלה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1939[1]. היא הייתה נשואה לדוד עמירן (קלנר), חוקר ארץ ישראל וגאוגרף.

בתחילת דרכה הייתה מפקחת עתיקות באזור הצפון. החפירה הראשונה שבה השתתפה הייתה ביפו בשנת 1948. בשנת 1951 חפרה בסוסיתא[2]. בשנת 1953 חקרה את הרגמים בדרום מערב ירושלים[3][4]. בשנים 1955–1957 היא ניהלה את שטח ב' של החפירה בתל חצור[5][6]. בשנת 1961 זכתה בפרס סוקניק על ספרה על הקרמיקה בארץ ישראל[7].

בשנת 1962 החלה עמירן בשיתוף עם יוחנן אהרוני לחפור את המצודה בתל ערד[8]. לאחר גילוי קטע מחומה כנענית פוצלה המשלחת ועמירן החלה לחשוף את העיר הכנענית. חשיפה זו נמשכה יותר משלושים שנה, ועמירן ניהלה 18 עונות חפירה במקום. בשנת 1962 היא גם חפרה בתל נגילה[9] והניחה את התוכנית לביתן הקרמיקה של מוזיאון ארץ ישראל[10] ואגף הארכאולוגיה במוזיאון ישראל[11].

בשנים 1968–1969 היא חפרה במגדל דוד[12]. בשנת 1979 ניהלה חפירה בבקעת עובדה[13].

בשנת 1981 זכתה מטעם מוזיאון ישראל בפרס פרשיה שימל על תרומתה לארכאולוגיה של ארץ ישראל[14][15].

רות עמירן זכתה בפרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל לשנת 1982. דוד עמירן זכה בפרס ישראל על תרומתו לגאוגרפיה של ארץ ישראל לשנת 1977.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסיום השמני באוניברסיטה העברית, העולם, 20 באפריל 1939
  2. ^ מפעולות מחלקת העתיקות, סוסיתא, הצופה, 18 באוקטובר 1951
  3. ^ אהרן דולב, מה עושים בכספי ה'מקדמה', מעריב, 10 ביולי 1953
  4. ^ התלים המעוררים חשד, מעריב, 2 באוגוסט 1953
    חפירה ארכיאולוגית ליד ירושלים, חרות, 5 באוגוסט 1953
  5. ^ הארכיאולוגים מסתערים על חצור ההיסטורית, דבר, 31 באוגוסט 1955
  6. ^ תגליות חשובות מציינות את עונת התפירות השנייה בתל־חצור, למרחב, 25 באוקטובר 1956
    העיר הישראלית בחצור, הארץ, 17 בדצמבר 1957
  7. ^ רות עמירן זכתה בפרס ע"ש סוקניק, דבר, 2 במרץ 1961
    פגישה עם רות עמירן, על המשמר, 8 באוקטובר 1961
  8. ^ החלו חפירות בתל ערד, מעריב, 18 בפברואר 1962
  9. ^ חפירות בתל נג'ילה לזיהוי גת הפלישתית, על המשמר, 1 באוגוסט 1962
  10. ^ מוזיאון חרס חדש יוקם על גבעת המוזיאונים בת"א, מעריב, 15 בנובמבר 1962
  11. ^ תלים חרסים ואשה, מעריב, 21 בדצמבר 1962
  12. ^ מבנה חשמונאי ושרידי ישוב ישראלי נתגלו במגדל דוד, למרחב, 17 בספטמבר 1969
  13. ^ צבי אילן, המירוץ בין הסוקרים והדחפור, דבר, 10 ביולי 1979
  14. ^ פרס שימל לארכיאולוגיה לפרופ' רות עמירן, דבר, 10 במאי 1981
  15. ^ רות עמירן באתר Jewish Women Encyclopedia
Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.