אלה אטלנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאלה אטלנטית
Pistacia atlantica (Ein Ovdat).JPG
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: קרוב לסיכון
קרוב לסיכון (NT)[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סבוננאים
משפחה: אלתיים
סוג: אלה
מין: אלה אטלנטית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pistacia atlantica
דפונטיין

אֵלָה אַטְלַנְטִית (שם מדעי: Pistacia atlantica) היא עץ גדול ממשפחת האלתיים. טיפוס תפוצת העץ אירנו-טורני, ותפוצתו בישראל משתרע, מהגולן והגליל העליון עד הר הנגב, בעיקר באזור חגורת הספר.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

העץ הוא דו-ביתי, נשיר, רחב גזע ונוף; קוטר הגזע יכול להגיע ל-2 מטר וגובהו נע בין 5 ל-9 מטר. העלה מורכב והאבקת הפרחים הקטנים מתבצעת על ידי הרוח. הפרי, בית גלעין חד-זרעי, גדול יחסית (שישה עד שמונה מילימטרים) ואכיל. על הענפים מצוי לרוב עפצים דמויי אלמוג. העץ מאריך להתקיים מאות שנים.

השם "אלה" מופיע בתנ"ך פעמים רבות, ויש המזהים את ה"בטנים" שהוזכרו ברשימת "זמרת הארץ" (בראשית מג יא) כפירות האלה האטלנטית, בין היתר בשל השתמרות שם העץ בערבית כ'בטם'.

האלה האטלנטית היא ערך טבע מוגן על פי חוק בישראל.[2]

אלה אטלנטית ליד מצודת כח
עפצי אלה אטלנטית
עלי אלה אטלנטית בתהליך התעפצות

עצי אלה עתיקים בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלה אטלנטית ענקית ומרשימה, בת כ-450 שנה, נמצאת ממערב למצודת כח, ייתכן שזוהי האלה הגדולה והעתיקה ביותר בארץ ישראל,[3] לצידה מספר פרטים עתיקים נוספים, קטנים יותר.

אלות עתיקות גדולות נוספות נמצאות ליד בורות לוץ בהר הנגב ובנחל מלחן שבערבה. גם בתל דן הייתה אלה אטלנטית ענקית אך היא נשרפה כתוצאה מרשלנות מטיילים בשנות השבעים.

בעמק בית שאן, על ראש מצפה אלות (כ-3 ק"מ מערב למנחמיה ו-4.5 ק"מ דרום-מזרחית ליבנאל) מתנשאת אלה אטלנטית גדולה, יש הטוענים שהיא ההשראה לסמל חטיבת גולני. האלה היא חלק מזוג עצים, שהיו במקום על קברו של שייח או זוע'ית, האלה השנייה עלתה באש לפני עשרות שנים. אלות מרשימות נוספות ניתן למצוא בכניסה למושב דישון, בטירת צבי, בקיבוץ גונן ודרום-מזרחית למושב אדרת בעמק האלה.

שימושים רפואיים לפי מקורות קדומים ובימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרופאים מהתקופה הקלאסית תיארו שימוש בשרף של מין אלה לחיזוק הקיבה, לשלשול ולטיפול בעיניים ובאוזניים. בימי הביניים שימשו פירות הצמח לטיפול בקיבה ולהגברת התאווה המינית. בימינו, ברפואה העממית, משמש השרף להרגעת כאבי בטן, להפחת גזים, לטיפול בפצעים ובמחלות עור ולמניעת הרעלות. הפרי משמש לריפוי פצעים בפנים.[4]

אזכורים בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאול בן קיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברי הימים א' פרק י' פסוק י"ב: וַיָּקוּמוּ, כָּל-אִישׁ חַיִל, וַיִּשְׂאוּ אֶת-גּוּפַת שָׁאוּל וְאֵת גּוּפֹת בָּנָיו, וַיְבִיאוּם יָבֵישָׁה; וַיִּקְבְּרוּ אֶת-עַצְמוֹתֵיהֶם תַּחַת הָאֵלָה, בְּיָבֵשׁ, וַיָּצוּמוּ, שִׁבְעַת יָמִים.

שאול מפסיד בקרב נגד פלשתים באזור עמק יזרעאל, מצליח לברוח עם בניו להר הגלבוע ושם משנערו מסרב לסיים את חייב הוא "נופל על חרבו" ומת. בורח לאנשי יבש גלעד קברו את שאול המלך תחת האלה ביבש גלעד (דבה"י א' י). אנשי יבש גלעד גומלים לשאול חסד אחרון בהצילם את גופתו וגופות ובניו מִבִּזְיוֹן המת: הם מביאים את הגופות ליבש גלעד, שם הם שורפים אותן וקוברים את העצמותיהם תחת עץ האלה. נראה שבמעשה זה אנשי יבש גלעד גומלים לשאול על שהצילם מן החרפה שהמיטו עליהם העמונים (שמ"א, יא, 1-3), ובכך הם "סוגרים מעגל". מיד עם משיחתו בחברון למלך על יהודה דוד שולח שליחים ליבש גלעד כדי לשבח אותם על החסד שעשו עם שאול (שמות פרק ב, 4-7). בשמואל ב פרק כא מסופר שדוד הולך ליבש גלעד ולוקח משם את עצמות שאול ובניו מאת בעלי יבש גלעד אשר גנבו אותם מרחוב בית שאן ומביא אותן לקבורה בארץ בנימין, בקברה של משפחת קיש אבי שאול.[5]

אבשלום בן דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל ב' פרק יח': וַיִּקָּרֵא, אַבְשָׁלוֹם, לִפְנֵי, עַבְדֵי דָוִד; וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל-הַפֶּרֶד, וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר-תַּחְתָּיו, עָבָר. י וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד, וַיַּגֵּד לְיוֹאָב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי אֶת-אַבְשָׁלֹם, תָּלוּי, בָּאֵלָה. אבשלום בן דוד מרד באביו. סיפור המרד ותוצאותיו מתוארים בספר שמואל ב, ט"ו-י"ט. סיפור זה הוא מרכזי בסיפור ירושת הכיסא של דוד המלך. בשלב ראשון (בפרק ט"ו) הכין אבשלום לעצמו מרכבה, סוסים, וחמישים רצים, והחל להתערב בשפיטה ששפט אביו את העם, והסיתם שהמלך עושה להם עוול. הוא גייס לצידו את אחיתופל השילוני, יועץ המלך, והזעיק את העם לקריאתו. דוד נמלט מירושלים, והחל להיערך עם אנשיו. אבשלום נכנס לירושלים הנטושה, ולפי עצת אחיתופל, עשה מייד מעשה סמלי של 'טוען לשלטון' ושכב עם נשות אביו (ט"ז 22). בפרק ט' מסופר על נערו כי תוך כדי כך שאבשלום רוכב על הפרד, נתפסו שערותיו בעץ האלה הגדולה. איש אחד ראה זו וסיפר ליואב בן צרויה, שר צבאו של דוד. על אף שדוד מזהיר את כל חייליו ובמיוחד את שרי הצבא שלא לפגוע באבשלום: "לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם" (י"ח 5), יואב שר צבאו מנצל את ההזדמנות שאבשלום ניתפס בשערותיו בעץ – והורג אותו ומסיים את המלחמה (פרק י"ח).[6]

הושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יהושע פרק ד' פסוק י"ג: עַל־רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל־הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ עַל־כֵּן תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם וְכַלּוֹתֵיכֶם תְּנָאַפְנָה.

פרק זה פורט את חטאי העם בתחומים שונים, ובסופו מציע לממלכת יהודה להיזהר שלא לדבוק בחטאיה של ממלכת ישראל. בפסקה זו הנביא חוזר לעסוק בחטאים פולחניים של העם ומאשים אותם שהם עובדים לאלוהים אחרים "עַל־רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל־הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה" (יג). בנוסף לעבודה הזרה הרגילה, מזכיר הנביא גם ענייני ניחוש "עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ" (יב). ה' לא יפקוד את בניהם ובנותיהם של העם "כִּי־הֵם עִם־הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם־הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא־יָבִין יִלָּבֵט" (יד).[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלה אטלנטית באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח
  3. ^ סיפור האלה באתר משרד החקלאות
  4. ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 72.
  5. ^ יבש גלעד ומקום קבורת שאול, מקראנט
  6. ^ מרד אבשלום, מט"ח
  7. ^ הושע פרק ד', תנך