הברירה השטנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הברירה השטנית
The Devil's Alternative
הברירה השטנית
מידע כללי
מאת פרדריק פורסיית' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מתח וריגול
הוצאה
הוצאה Hutchinson עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת הוצאה 1979 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית
הוצאה שוקן
שנה 1980
תרגום אריה חשביה
מספר עמודים 262
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הברירה השטניתאנגלית: The Devil's Alternative) הוא ספר מתח מאת פרדריק פורסיית. שם הספר נגזר מכך שבמהלך העלילה נדרש נשיא ארצות הברית לבחור בין ברירות, שכל אחת מהן תביא למותם של אי אלו בני אדם[1].

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1982 התברר הן למודיעין האמריקני והן למזכיר המפלגה הקומוניסטית מקסים רודין כי יבול הדגן של רוסיה יימצא השנה בגירעון של כ-55 מיליון טונות. המשמעות המידית של המידע היא שברית המעוצות עומדת בפני איום ממשי של רעב. האמריקנים, בראשות הנשיא ויליאם מאתיוס מנצלים את המשבר בכדי ללחוץ על ברית המועצות להיכנס למשא ומתן על הפחתת הנוכחות הצבאית במזרח אירופה וצמצום הנשק הגרעיני, בנסוח הסכמי סאלט. רודין נטה להסכים אבל מנהיג האופוזיציה בפוליטביורו התנגד והציע לפתוח במלחמה מוגבלת, שמטרתה להשתלט על מרחבים במערב אירופה. אם לא ייחתם הסכם וייפתר איום הרעב, יפתחו הרוסים במלחמה שתוביל למלחמת עולם.

במקביל מתמנה אדם מונרו, קצין חיל רגלים לשעבר ברגימנט ההרריים של גורדון[2] ואיש מבצעים ותיק ומנוסה לראש תחנת השירות החשאי הבריטי במוסקבה. שם פגש מונרו באהובתו לשעבר, ולנטינה, קצרנית המתמללת את דיוני הפוליטביורו. זו מעבירה לידיו מידע רגיש המסייע בידי המערב לנהל את המשא ומתן עם ברית המועצות. עתידו של ההסכם, כמו גם שלום העולם, הופך בטוח פחות כאשר ארגון טרור אוקראיני, עליו מפקד בריטי-אוקראיני בשם אנדרו דרייק, מתנקש בחיי ראש הק.ג.ב. אף שהפוליטביורו ניסה לטייח את הפרשה, השתלטו דרייק ואנשיו על מכלית הנפט הגדולה בעולם, המפליגה בים הצפוני, ואיימו שאם לא תיחשף ההתנקשות יפוצצו את המכלית וימיטו שואה אקולוגית על המרחב הצפון אירופי. ברית המעוצות מצידה הודיעה לממשל האמריקני שאם המערב לא יצליח לפתור את משבר המכלית ותיחשף ההתנקשות בחיי ראש הק.ג.ב, יסרבו לחתום על ההסכם שאליו הגיעו עם האמריקנים, הכולל דגן תמורת צמצום כוחות באירופה וצמצום נשק גרעיני.

הממשל הבריטי הטיל על מפקד שירות הסירות המיוחד, רב-סרן סיימון פאלון[3], להיערך לפעולת השתלטות על המכלית ואילו על מונרו, להתיר את התסבוכת שבין המעצמות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרדריק פורסיית, "הברירה השטנית", הוצאת שוקן, 1980, עמוד 217.
  2. ^ פרדריק פורסיית, "הברירה השטנית", הוצאת שוקן, 1980, עמוד 27, "בשנת 1954 הוא גוייס לצבא, ואחרי הטירונות הוצב לשרת בגדוד שבו שירת אביו בזמנו, רגימנט ההרריים של גורדון. הוא נשלח לקפריסין ופעל נגד הפרטיזנים היוונים בהרי טרודוס".
  3. ^ פרדריק פורסיית, "הברירה השטנית", הוצאת שוקן, 1980, עמוד 205, "רב-סרן סיימון פאלון מחיל הנחתים המלכותי הבריטי".