הגבירות מקלנגותלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגבירות מקלנגותלן

הגבירות של קלנגותלן (באנגלית: The Ladies of Llangollen) היה כינויין של אלנור באטלר ושרה פונסונבי, שתי נשים בנות המאה ה-18 ממעמד האצולה האירי שחיו כזוג נשוי. הבחירה של השתיים "לחיות חיים בלתי שגרתיים" עורר את חמת משפחותיהן, ואת סקרנותם ואהדתם של מובילי התרבות של התקופה.[1]

תחילת דרכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבירות בחדר הספרייה בביתן
ביתן של הגבירות, פלאס נווית, כפי שהוא נראה היום

אלנור שרלוט באטלר (11 במאי 17392 ביוני 1829) הייתה בת לשושלת באטלר, הרוזנים (ומאוחר יותר הדוכסים) של אורמונד. בקרב משפחתה שהתגוררה בטירת קילקני, מושבה המסורתי, נחשבה באטלר לתולעת ספרים עם השכלת-יתר. היא דיברה צרפתית והתחנכה במנזר בצרפת. מאחר שלא נישאה, ניסתה אמה לאלץ אותה להצטרף למנזר.

שרה פונסונבי (17559 בדצמבר 1831) התגוררה אצל קרובי משפחה בעיירה וודסטוק שבמחוז קילקני באירלנד. קרוביה היו גם הם מבני האצולה, וביניהם הסופרת ליידי קרוליין לאם.[3]

משפחותיהן חיו קרוב אחת לשנייה, והשתיים נפגשו ב-1768 ופיתחו חברות אמיצה. המשפחות לא ראו את קרבתן בעין יפה, הן בגלל הפרשי הגילים ביניהן, והן מכיוון שהשתיים רצו להקדיש את זמנן למדיטציה ולימוד. משפחתה של שרה במיוחד העדיפה שהיא תגלה עניין בנושאים שנחשבו יותר מתאימים לבנות גילה ומעמדה, ותחפש חתן. אך שרה ואלנור התעקשו גם אחרי שמשפחתה של אלנור כלאה אותה למשך תקופה, ועם הזמן המשפחות השלימו עם המצב ואף התחייבו להמשיך לתמוך כלכלית בבנותיהן. 

הבטחה זו השרתה בשתיים תחושת ביטחון, והן רקמו תוכנית בריחה כדי להגשים את חלומן לחיות ביחד חיים בלתי שגרתיים.

בית חדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלאס נווית ב-1840

כדי לוודא שלא ייאלצו להינשא בניגוד לרצונן, השתיים החליטו להתרחק מאוד מבתי משפחותיהן. הן עברו קודם לאנגליה, אך בסופו של דבר השתקעו בוויילס, בבית בסגנון נאו-גותי בשם "פלאס נווית" (Plas Newydd) ליד העיירה קלנגותלן (Llangollen).[4]

הבטחת ההכנסה לא התממשה, לפחות לא מיד. עורך הדין של משפחת פונסונבי טען שהכסף נועד לשמש נדוניה לשרה, וסירב לכל בקשה או הצהרה שאין בכוונתה להינשא. גם משפחתה של אלנור נטתה "לשכוח" להעביר לה כספים. למרות שהכנסתן הייתה צנועה, השתיים לא גילו איפוק בכל מה שנגע להוצאות. הן שיפצו את בית האחוזה והתקינו בו חלונות זכוכית.[5] הן גם שכרו את שירותיהם של גנן, משרת, ושתי משרתות. כל אלו הכניסו אותן לחובות, והן נאלצו להסתמך על נדיבותם של חברים.

הנשים, שנקראו בפי המקומיים בקלנגותלן פשוט "הגבירות", העבירו זמנן בלימוד ספרות ושפות ובטיפוח הבית והגנים. הן לא גילו עניין בפיתוח יחסים חברתיים וגם לא התעניינו באופנה. למעשה, השתיים נטו להתלבש בבגדים בסגנון גברי והסתפרו קצר. אלנור כתבה יומנים מוקפדים על מעשיהן וחייהן.

על אף רצונן להתבודד, שמן יצא לפניהם, ועם הזמן התחילו להתעניין בהן אנשי תרבות וחברה של התקופה. ביתן הפך למרכז בו שהו מבקרים כדוגמת לורד ביירון, פרסי שלי, רוברט סותי, ויליאם וורדסוורת, סר וולטר סקוט, המנהיג הצבאי הדוכס מוולינגטון, איל התעשייה ג'וזאיה וג'ווד, והסופרת האצילה קרוליין לאם. גם אן ליסטר - האישה הראשונה לכתוב יומנים נרחבים על חייה כלסבית - הייתה בין מבקריהם, וייתכן כי שרה ואלנור היוו את ההשראה שלה "להינשא" לבת זוגה לפני נישואיה הפורמליסטים לבעלה. גם בני מלוכה מאירופה הגיעו, כולל הנסיך הרמן פון פיקלר-מוסקאו, שכתב עליהן בהערצה.

גם המלכה שרלוט הייתה בין מעריציהן, ורצתה לבקר בביתן. היא שכנעה את המלך להעניק להם פנסיה. עם הזמן, גם המשפחות למדו לקבלן.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באטלר ופונסונבי חיו יחדיו כזוג נשוי למעלה מ-50 שנה. הן החתימו את ספריהן וכלי ביתן בראשי התיבות המשותפים שלהן, ואף חתמו במשותף על מכתבים. הן ישנו באותה מיטה, וקראו אחת לשנייה "אהובתי" ו"החצי השני שלי". עם זאת, הסברה כי השתיים היו לסביות הוא עדיין נושא שנוי במחלוקת. חבריהם בני זמנן לא סברו שהן "סאפפיות" (הכינוי דאז לנשים-אוהבות-נשים), אלא ראו בהן חברות המסורות אחת לשנייה באופן מיוחד. חלק סברו שמדובר ב"נישואים בוסטוניים" - כינוי לנשים שחיות ביחד ביחסי נישואים שאינם מבוססים משיכה מינית או רומנטית. אחרים ראו ביניהן יחסים רומנטיים, אך לא ראו רמז ליחסים מיניים (גם לא ביומנים של אלנור, ואף לא בקוד כמו ביומניה של ליסטר ויומנים סאפפיים אחרים). היסטוריונים ומבקרי תרבות חלוקים אף הם, ביניהם המדגישים שדיבורים שלאוזן המודרנית ייחשבו לרומנטיים היו מקובלים אז, ואחרים מדגישים שבאותה תקופה השפה והתרבות עדיין לא כללו מושגים כמו ביסקסואליות או א-מיניות, ולכן זו טעות לנסות למקם את יחסיהן של אלנור ושרה במונחים של היום.

מותן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה בבית הקברות של כנסיית סנט קולן

אלנור באטלר נפטרה בשנת 1829. שרה פונסונבי נפטרה שנתיים לאחר מכן. שתיהן קבורות בבית הקברות של כנסיית סנט קולן, בקלנגותלן.[6]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית של הגבירות, פלאס נווית, הוא כיום מוזיאון המנוהל על ידי המועצה של מחוז דנבישייר. גבעת באטלר, הסמוכה לבית, נקראת על שמה של אלינור באטלר. פונדק Ponsonby Arms שנקרא על שמה של שרנ פונסונבי הוא בניין רשום ברחוב מיל בקלנגותלן.[7][8]

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הגבירות הופיעו ברומן בשם "Chase of the Wild Goose" מאת מרי גורדון, רומן ביוגרפי המבוסס על חייהן, שפורסם במקור בשנת 1936. הספר יצא בהוצאה מחודשת בשם "The Llangollen Ladies: The Story of Lady Eleanor Butler and Miss Sarah Ponsonby, Known as the Ladies of Llangollen". סיפור הרקע לספר הוא טענתה של גורדון שרוחותיהן של הגבירות התגלו לעיניה בפלאס נווית, מה שהוביל אותה ללמוד את ההיסטוריה שלהן ולכתוב את הביוגרפיות.[9]
  • באפריל 2011, באותו חודש שבו התקיימו באירלנד האיחודים האזרחיים הראשונים על פי חוק, תחנת הרדיו הממלכתית RTÉ שידרה תוכנית תיעודית על חייהן של אלינור באטלר, בשם "An Extraordinary Affair". התוכנית העלתה את השאלה האם מדובר בזוג הלסבי הראשון הגלוי באירלנד.
  • בפברואר 2016, הגבירות מקלנגותלן הופיעו בפרק של תוכנית הטלוויזיה Mysteries at the Castle ששודרה בארצות הברית בערוץ הנסיעות.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הגבירות מקלנגותלן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Fullest treatment in The Ladies of Llangollen by Elizabeth Mavor, Penguin 1971
  2. ^ "Miss Sarah Ponsonby". The Ladies of Llangollen. 
  3. ^ Shows extracts from other sources, see in particular, Gentleman's Magazine, 1829[2]
  4. ^ "Wales: A tale of two ladies ahead of their time". Telegraph. 4 במאי 2002. 
  5. ^ Plas Newydd at llangollen.com
  6. ^ O'Donnell, Leeanne An Extraordinary Affair at RTÉ Radio
  7. ^ Ponsonby Arms at britishlistedbuildings.co.uk/
  8. ^ The Ponsonby Arms
  9. ^ https://books.google.com/books/about/The_Llangollen_Ladies.html?id=fVcKAQAAMAAJ
  10. ^ http://www.travelchannel.com/shows/mysteries-at-the-castle/episodes/princes-plight-mad-king-ludwig-falling-for-love