א-מיניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דגל הגאווה האסקסואלית

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

א-מיניות מוגדרת כחוסר משיכה לאחר, או לחלופין חוסר עניין בפעילות מינית או חוסר בתשוקה מינית (1,2,3). א-מיניות עשויה להיתפש כהעדר אוריינטציה מינית או אחת מיני הגרסאות של משיכה מינית, דוגמת: הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות ובי-סקסואליות (4,5,6ם). מינוח זה עשוי לכלול תחתיו תת זהויות א-מיניות שנמצאות על ספקטרום רחב ולא בעלות הגדרה ספציפית(7).

א-מיניות נבדלת מאי-פעילות מינית או התנזרות (8,9), שהן התנהגויות המונעות משיקולים כמו בחירות אישיות של בני אדם או אמונות דתיות (10). אוריינטציה מינית, שלא כמו התנהגות מינית הנחשבת לבלתי ניתנת לשינוי (11). חלק מהאנשים הא-מיניים עוסקים בפעילות מינית, למרות העדר משיכה מינית, וזאת עכב שלל סיבות כמו למשל הרצון לעינוג עצמי, הרצון בפרטנרים רומנטיים או הרצון להבאת ילדים(12).

הספרות המחקרית בנושא א-מיניות היא יחסית חדשה ולא מפותחת, אך תחום מחקר זה צובר תאוצה בשנים האחרונות(2,12,5). יתכן כי הסיבה לכך היא שחוקרים שונים מגדירים א-מיניות בצורה שונה, מה שמקשה על יצירת עולם מושגים משותף שיאפשר שיח מחקרי פורה. א-מיניות זוכה לחקר בפרספקטיבות פסיכולוגיות ופרספקטיבות סוציולוגיות. למעשה חוסר ההסכמה בתחום המחקר הוא כה עמוק, עד לכדי כך שישנם חוקרים הטוענים כי א-מיניות מהווה אוריינטציה מינית, בעוד אחרים שוללים טענה זו(5,6).

ראשית התודעה החברתית של קהילות א-מיניות החלה בעידן הרשתות החברתיות. חשוב לציין כי אחד מהאתרים הראשונים והכי מזוהים עם הקהילה א-מינית הוא AVEN – The Asexual Visibility and Education Network, שהוקם בשנת 2001. כיום רוב המחקר האקדמי מתבצע בשיתוף עם קהילת AVEN ומקדם את מטרת העל של האתר – לשנות את החשיבה על א-מיניות מתופעה פתולוגית, לנטייה מינית ייחודית ((13)

הגדרות, זהות ומערכות יחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפרד קינסי (Alfred Charles Kinsey), ביולוג אמריקאי שנחשב למייסד ענף הסקסולוגיה במדעי האדם, אשר היה מהראשונים שמיפו את מאפייני ההתנהגות המינית האנושית על נטיותיה השונות, דירג נבדקיו על סקאלה בין 0 ל-6 בהתאם לנטייתם המינית. הדרוג נע על ציר, מהטרוסקסואליות להומוסקסואליות, במדד שנקרא "סולם קינסי". הוא כלל קטגוריה נוספת לה קרא "X", עבור נבדקים "חסרי יחסים או קשרים סוציו-סקסואליים". כיום, זוהי הקטגוריה המייצגת את הא-מיניים. עפ"י קינסי, 1.5% מאוכלוסיית הזכרים הבוגרים דורגו כ"X" (14)

הסתכלות מתקדמת יותר, שאפה למפות את קשת הנטיות המיניות הכוללת בתוכה את א-המיניות. היא פותחה ע"י Storms (1980) אשר שינה את המודל החד מימדי של קינסי לדו מימדי. לשיטתו, הטרוסקסואלים הם בעלי ציון גבוה במשיכה לבני המין השני (גבוהים בהטרו-ארוטיות), הומוסקסואלים הם בעלי ציון גבוה במשיכה לבני אותו מין (גבוהים בהומו-ארוטיות), ביסקסואלים הם בעלי ציון גבוה במשיכה לבני שני המינים (גבוהים הן בהומו-ארוטיות והן בהטרו-ארוטיות), וא-מיניים הם בעלי ציון נמוך במשיכה לשני המינים (נמוכים הן בהומו-ארוטיות והן בהטרו-ארוטיות). הגדרה זו, נותנת ביטוי לעוצמת ומושא המשיכה המינית, אך לא בהכרח מכלילה היעדר התנהגות מינית (בין אם עם בני אותו המין או בני המין השני), ואף לא הגדרה עצמית של הפרט כ"א-מיני" (15).

גישה הנוספת הוצגה בשנים האחרונות על ידי התנועה הא-מינית שהתפתחה ברשת האינטרנט. אחד העמודים הפופולריים הראשונים, הוא של AVEN – The Asexual Visibility and Education Network והוא תומך בהגדרה עצמית (13). כיום רוב המחקר האקדמי מתבצע בשיתוף עם קהילת AVEN, ומשתף פעולה עם מטרת העל של הארגון – לשנות את החשיבה על א-מיניות מתופעה פתולוגית, לנטייה מינית ייחודית. על פי AVEN (ובהתאמה למחקרם של קינסי וסטורמס) א-מיני הוא מישהו שלא חווה משיכה מינית. "בניגוד להתנזרות, שאותה אנשים בוחרים, א-מיניות היא חלק אינטרגלי ופנימי ממי שאתה". הגדרה זו מדגישה את השקפתם של AVEN כי א-מיניות היא נטייה מינית אותנטית וייחודית (13).

אחד הכינויים הנפוצים והמקובלים שקהילת הא-מיניים מזוהה עמם הוא "ace", הכינוי מוכר בקרב קהילת הא-מיניים ובקרב החוקרים העוסקים בא-מיניות. בשל הגיוון וההבדלים הקיימים בין האנשים המזוהים והמזדהים כא-מיניים, א-מיניות טומנת בחובה מנעד רחב של הגדרות(16,17). לרוב חוקרים מגדירים א-מיניות כהעדר משיכה מינית או חוסר עניין מיני, אך קיימות הגדרות רבות למושג זה(16). שימוש במושג זה, כולל מנעד רחב של התנהגויות דוגמת: מערכות יחסים של יחידים בעלי רמה נמוכה של משיכה מינית\ היעדר משיכה מינית, רמה נמוכה או העדר של התנהגות מינית יחסים רומנטיים נטולי  יחסי מין ושילוב בין היעדר חשק מיני להתנהגות מינית. (20,12).

האתר " The Asexual Visibility and Education Network" מגדיר א-מיניות כ"מישהו שלא חווה משיכה מינית" וכמו כן קובע "מיעוט נוסף יגדיר עצמו כא-מיני למשך תקופה קצרה, בהיותם חוקרים ושואלים עצמם לגבי מיניותם" ומוסיפים כי אין מבחן שיכול לקבוע באופן ודאי אם מישהו הוא א-מיני. באתר מדגישים כי א-מיניות, כמותה כזהויות אחרות והיא רק שם תואר העוזר לאנשים להגדיר את זהותם (21).

על אף חוסר המשיכה לכל מגדר שהוא, אנשים א-מיניים, עשויים לחוות מערכות יחסים רומנטיות טהורות, בעוד שחלקם לא יוכלו לעשות כן (6,20). ישנם א-מיניים המדווחים על משיכה, אך לא על הנטייה לפעול בהתאם אליה וזאת משום שאין להם תשוקה או רצון להתחייב במערכת מינית ואף בפעילות לא מינית בהגדרתה (חיבוקים, החזקת ידיים וכו'), אמנם ישנם א-מיניים אחרים המעוניינים בגינוני חיבה ובפעולות פיזיות, אך לא מיניות (8,9,12,18). יש א-מיניים שמשתתפים בפעולות מיניות מתוך יצר סקרנות (12). יש כאלו שעשויים לאונן ביחידות כאקט של הרגעה עצמית, בעוד שיש כאלה שאינם מרגישים צורך לעשות כך (18,23,24).

בהתחשב בפעילות מינית בפרט, הצורך או התשוקה באוננות נתפשים על ידי א-מיניים, לעיתים קרובות כליבידו (דחף מיני) גרידא והם לא מקשרים זאת למשיכה מינית או לזהותם העצמית כמיניים. א-מיניים המאוננים, ככלל, מחשיבים זאת כתוצר נורמלי של הגוף האנושי ולא לסימן של מיניות והם אף לא יגדרו זאת בהכרח כפרקטיקה מענגת (12,25). ישנם גברים א-מיניים, אשר לא מסוגלים לחוות זקפה בפעילות מינית ועבורם הניסיון לקיים משגל הוא בלתי אפשרי (264). ישנו מגוון רחב מאוד של עמדות בהם אוחזים אנשים א-מיניים, למול הרעיון והביצוע של אקטים מיניים. מגוון זה מכיל בתוכו, כאלו אשר יהיו נכונים לבצע אקטים מיניים במסגרת תנאים כאלה ואחרים, מהצד השני של המתרס ימצאו אלו שלא ירצו בשום אקט הטומן בחובו מיניות, אך לא יחושו אנטגוניזם כלפי אלו המקיימים מגע מיני (12,18,24).

הרבה אנשים המזדהים כא-מיניים מזדהים גם עם תיוגים נוספים, הזהויות האחרות הללו אמנם כוללות, אך לא מגבילות את האופן שבו אלו מגדירים את המגדר שלהם, או את האוריינטציה הרומנטית שלהם (27). לעיתים קרובות תערך אינטגרציה בין האפיונים הללו, אל תוך הדגרה עצמית רחבה יותר. במישורים רומנטיים או רגשיים של אוריינטציה מינית וזהות מינית, א-מיניים יכולים להזדהות לדוגמא כ:הטרוסקסואלים, לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וקוויר (21,22). באמצעות מונחים אלו מתאפשר לא-מיניים להגדיר את עצמם על ידי משיכה רומנטית ולאו דווקא על ידי משיכה מינית (18,22).

אנשים לפעמים יזדהו כ-"gray A", דהיינו בשטח האפור שבין מיניים לא-מיניים: דמי-רומנטיים, דמי-סקסואליים או סמי-סקסואליים. האנשים המזדהים בתחום האפור של המיניות חווים משיכה מינית רק כמשנית למערכת יחסים ותוכן רגשי שנוצר לפניכן (18,28). ישנן מילים נוספות וייחודיות הנמצאות בשימוש קהילת הא-מיניים. אוצר המילים והשדה הסמנטי הייחודי הזה, תכליתו לשחרר ולאפשר את קיומן של שלל זהויות או מערכות יחסים על גווניהן (29).

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים העוסקים בחקר א-מיניות נתקלים בבעיה היות ואין הכללה עקבית של א-מיניות בקשת הנטייה המינית. נטייה מינית מוגדרת כמתמשכת ועמידה בפני ניסיונות לשינוי והתערבות חיצונית. בהתאם, א-מיניות יכולה להיות מוגדרת כנטייה מינית משום שהיא מתמשכת ועקבית לאורך זמן(11). בעוד שההטרוסקסואליות, ההומוסקסואליות והביסקסואליות הן בדרך כלל, אך לא תמיד, נקבעות במהלך השנים המוקדמות של החיים לפני ההתבגרות, לא ידוע מתי נקבעת הנטייה הא-מינית. טרם ברור האם הנטייה היא מולדת ומתקיימת לאורך כל החיים או שמא נרכשת(12).

א-מיניות היא לא אספקט חדש במיניות האדם, אבל היא מושג יחסית חדש ברמת השיח הציבורי (30). יש הטוענים כי השכיחות של א-מיניות בחברה לא עלתה, אלא הנראות שלה גברה (30). אלפרד קינסי, אשר מיפה מאפייני התנהגות מינית של אנשים על ידי סולם שנקרא "סולם קינסי" כלל קטגוריה שנקראת "X" עבור נבדקים "חסרי יחסים או קשרים סוציו-סקסואליים". כיום, זוהי הקטגוריה המייצגת את הא-מיניים. עפ"י קינסי, 1.5% מאוכלוסיית הזכרים הבוגרים דורגו כ"X" דהיינו א-מיניים  (14,31,32)

מאגר נתונים דמוגרפי-אמפירי הנוגע לא-מיניים הופיע ב1994, כאשרר צוות מחקר מאנגליה הציג מחקר השוואתי שכלל כ18,876 אזרחים בריטיים. נתונים אלו נאספו על רקע הצורך במידע על מיניות מתוך מודעות למגפת האיידס. השאלון כלל שאלות על משיכה מינית שעליהן 1.05% מתוך העונים השיבו כי "מעולם לא חשו במשיכה מינית לאף אחד" (34). המחקר של תופעה זו המשיך על ידי חוקר קנדי בשם אנטוני בוגרט ב2004. בוגרט חקר א-מיניות במישור הדמוגרפי בסדרה של מספר מחקרים. המחקר של בוגרט מצביע כי 1% מהאוכלוסייה הבריטית לא חש במשיכה מינית, אך הוא האמין כי 1% הוא אינו שיקוף מדויק, וכי לדידו יש סבירות שאחוז גבוה יותר באוכלוסייה שעשוי להזדהות כא-מיניים בהסתמך על ההנחה ש30% מהאנשים שהשתתפו במחקר ההתחלתי בחרו לא להשתתף במחקר המאוחר יותר. ניתן להניח שאנשים הפחות מנוסים בפרקטיקות מיניות יטו להשתתף פחות במחקרים העוסקים במיניות, אי לכך, סביר להניח שא-מיניים, ככאלה שעוסקים פחות במיניות, יטו להשתתף פחות במחקרים אלו ולחלקם יינתן אומדן, בצורה פחות מהימנה מחלקם האמתי באוכלוסייה(4,19).

בניגוד לאחוזים שבוגרט הציג במחקרו, מחקר אחר שנערך על ידי Aicken et al., שפורסם ב-2013, שהתבסס על מאגר נתונים מאתר Natsal (Natsal -2) מהשנים 2000 – 2001, הדגים כי רק 0.4% מהאוכלוסייה הבריטית בגילאים 16-44 מזדהים כא-מיניים(20,35). אחוז זה מצביע על מגמת ירידה מ0.9%, לעומת מאגר הנתונים של Natsal -1. מה שככל הנראה מעיד על ירידה בשכיחות של א-מיניים. עוד נמצא בתחום המחקר כי ישנה עדות לשוני בקרב משיבים ממוצאים אתניים שונים, בעדות על משיכה, או חוסר משיכה מינית (35). חשוב לציין כי קיימים מחקרים המראים כי א-מיניות עולה בשכיחותה בשנים האחרונות, ומצביעים על עלייה בשיח על התופעה ובפופולאריות שלה כגורם לעלייה זו (46).

גורמים אפשריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים פסיכולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברה ובמחקר מיניות מקושרת לתפקוד פסיכולוגי תקין, אושר, חיוניות וסיפוק. עם זאת, סיפוק הצרכים המיניים לא מתממש לכל אורך החיים כתלות בעזרת אדם אחר, או משיכה לאדם אחר. עובדה זו מתיישבת עם העדויות על כך שא-מיניים עוסקים במגע מיני עצמאי במידה דומה לכלל האוכלוסייה (42,43). חוויות אינטימיות חשובות בבניית מערכות יחסים, בתפקוד פסיכולוגי תקין ובחוויית אושר (44). מכיוון שקיימת בעיתיות באמידה של משיכה מינית ורומנטית בנפרד פעמים רבות העדר הפרקטיקה המינית מיוחס בטעות להעדר משיכה רומנטית ואינטימיות.

ניסיון אחד להסביר א-מיניות בהקשר פסיכולוגי הוא לאפיין אותה כפסיכופתולוגיה ולא כנטייה מינית. לפי הDSM (מדריך לאבחון הפרעות פסיכולוגיות) הפרעות המכילות מאפיינים הדומים להתנהגות א-מינית נמצאים תחת קטגוריה של "הפרעות בתחום המיני". אחת מההפרעות המקבילות היא HSDD (Hypoactive Sexual Desire Disorder), תופעה שמתבטאת במשיכה מינית נמוכה לאורך זמן ועל כן קשה לשים גבול ברור בינה לבין התנהגות א-מינית (45). למרות הדמיון ביחס לתשוקה המינית בין השתיים על מנת לאבחן HSDD ,לפי הDSM , על האדם להרגיש מצוקה במצב הקיים.  אמנם רוב הא-מיניים מדווחים על חוסר חשק ופנטזיות מיניות אך בפועל רק מעטים מהם (10%), חווים מצוקה כתוצאה מכך (42). הטיפול התרופתי בESDD מתואר בספרות, אולם אין מחקרים המתעדים טיפול תרופתי דומה (או שונה) בא-מיניים, יתכן ודבר זה נובע מהעדר הרצון בשינוי המצב אצל אנשים א-מיניים מתוך התפישה כי זוהי נטייה מינית ולא פתולוגיה (45).  בנוסף, ממחקרם של ריצ'רד וברקר עולה כי א-מיניים לא מציגים שיעורים גבוהים של הפרעות דיכאון והפרעות אישיותית שונות(22). ישנה נטייה של אנשים לזהות א-מיניות במקרים בהם יש ירידה בתשוקה המינית מסיבות שונות המוכרות כגורמות לירידה העוררות המינית(38).

המחקר הראשון שהציג נתונים אמפיריים אודות א-מיניות פורסם ב-1983 ע"י פאולה נוריוס. המחקר בחן את הקשר בין נטייה מינית לבריאות נפשית (39). 689 נבדקים, רובם סטודנטים לתארים בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה בפקולטות שונות ברחבי ארה"ב, נתבקשו למלא מספר שאלונים הנוגעים לאורחות חייהם. המחקר הראה כי א-מיניים נטו ליותר הפרעות דיכאון והערכה עצמית ירודה ביחס לנחקרים בעלי נטייה מינית שונה. 25.88% מההטרוסקסואלים, 26.54% מהביסקסואליים (דו-מיניים), 29.88% מההומוסקסואלים, ו- 33.57% מהא-מיניים דיווחו על הפרעות של ירידה בתחושת הערך העצמי. נתונים דומים הוצגו לגבי הפרעות דיכאוניות. נוריוס האמינה שקשה להסיק מסקנות חד משמעיות מהממצאים מסיבות מגוונות(39,40).

ב- 2013 מחקר שבוצע השווה בריאות מנטלית בין קבוצות בעלות נטייה מינית שונה- הטרוסקסואלים, ביסקסואלים, הומוסקסואלים וא-מיניים. במחקר השתתפו 203 גברים ו-603 נשים. הממצאים הראו שיעור גבוה יותר של הפרעות מצב רוח בקרב גברים א-מיניים ביחס לגברים מקבוצות אחרות, במיוחד ביחס להטרוסקסואלים. מצב דומה נמצא בקרב הנשים, אשר אצלן השיעור הגבוה ביותר של הפרעות מצב הרוח נמצא דווקא בקרב הביסקסואליות וההומוסקסואליות. המחקר הראה שיעור גבוה יותר של הפרעות חרדה ותחושות אובדניות בקרב א-מיניים בשני המינים. ההשערה בנוגע למחקר זה, גורסת שאפשרי שהבדלים אלו נובעים מהפרעות דגימה והטיות אחרות (41). כמו כן במחקרם של ברוטו ועמיתו, נמצא כי אחוז ניכר מהא-מיניים קיבלו ציונים גבוהים ב "Toronto Alexithymia Scale" - מבחן המודד תפקוד חברתי בעזרת הערכת אישיות. בנוסף, 80% מהא-מיניים באותו מחקר קיבלו ציונים גבוהים, בטווח הקליני, במדד נסיגה חברתית. בשאלון נוסף על בעיות בינאישיות (Inventory of Interpersonal Problems) נמצאו תוצאות גבוהות באינהיביציה חברתית, ואצל גברים א-מיניים בהתנהגות קרה ומרוחקת (42).

בהתייחס להגדרות לנטייה מינית, א-מיניות, כך נטען, איננה קטגוריה בעלת משמעות ברצף הנטיות המיניות, אלא פשוט העדר נטייה מינית (5). יש המתייחסים לא-מיניות כאל התכחשות למיניות של הפרט, שזו הפרעה שמקורה בבושה, בחרדה או בהתעללות מינית קודמת. הטוענים כך נסמכים ע ל העובדה שאצל חלק מהאנשים המגדירים עצמם כא-מיניים, קיימת פרקטיקה מינית בדמות אוננות, או קיום יחסים מזדמנים במטרה לספק את צרכיו של הפרטנר הרומנטי שלהם(5,24,26). בהקשר של זהות הנטייה המינית, א-מיניות עונה להגדרות זהות מינית באופן מעשי(29).

ניסיון נוסף להסביר א-מיניות שם דגש על תפקוד חברתי לקוי ומתמקד בתיאוריה התפתחותית לגבי כשל בהתקשרות כגורם אטיולוגי. לפי ברוטו ועמיתיו (42), יתכן שהתקשרות נמנעת/ חרדה היא המקור להיווצרות אישיות בעלת מגבלות מבחינה חברתית. תיאוריית ההתקשרות של Bowlby (1969) מדברת על כך שתפקוד לקוי של האם או הזנחה יכולים ליצור תחושה אצל התינוק שהוא לא יכול לסמוך על אמו, ובכך לבנות מודל עבודה פנימי לפיו הוא יכול לסמוך רק על עצמו, מה שעשוי לפגוע ביחסיו האינטימיים בבגרותו. אך הסבר זה מעורר מחלוקת בהקשר לא-מיניות באופן ספציפי וטרם הוכח מחקרית בתחום זה(58).

בנוסף, יש המאמינים כי א-מיניות יכולה להיות תוצר של אירועי חיים, בניהם טראומה מינית. במקרה זה, עולה השאלה האם להתייחס לא-מיניות כמשנית, כאשר היא נרכשת ומהווה כתוצר של מאורע טראומתי ולא כחלק פונדמנטלי, קיצוני מאישיות האדם או פסיכופתולוגיה עמה נולד (ראשונית). להגדרות אלו של א-מיניות ראשונית ומשנית יש מתנגדים רבים בקרב הקהילה הא-מינית (43). חשוב לציין כי על אף שקיימים הסבירים פסיכולוגיים רבים לא-מיניות, א-מיניות כיום אינה מיוחסת לפתולוגיה פסיכולוגית, אלא לנטייה מינית.

גורמים ביולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת AVEN הגדירה א-מיניות כהפרעה ביולוגית. רמזים על כך ניתן לראות כבר בדיווחים עצמיים של א-מיניים על המצב הבריאותי הכללי שלהם. Bogaert (2004) מצא כי א-מיניים מדווחים על יותר מגבלות גופניות (ממוצע גובה נמוך יותר אצל א-מיניים בשני המינים), בעיות רפואיות ועיכובים התפתחותיים הקשורים בהבשלת מערכת המין (הופעה מאוחרת של וסת ראשונה אצל נשים, 13.54 אצל א-מיניות, ביחס ל-12.93 אצל מיניות)(59). במחקר מאוחר יותר הוסיף כי קיים קשר בין א-מיניות לגורמים ביולוגיים שנקבעים עוד בתקופת העוברות (60). דוגמא לכך היא, כי קיים סיכוי גבוה יותר שא-מיניים יהיו שמאליים, מעבר למשתנה המין (61) . הוכח בעבר כי קיים קשר בין יד דומיננטית להתפתחות ברחם דבר שעשוי לחזק את ההשערה כי א-מיניות קשורה לגורמים ביולוגיים טרום מולדים (60).

תמיכה נוספת לרעיון זה היא הממצאים שמראים כי לגברים א-מיניים יש מספר גבוה יותר של אחים גדולים (61), וכך גם לגברים הומוסקסואלים. בהקשר של הומוסקסואליות, עדיין לא ברור מדוע קיים מתאם זה, אך ההשערה הרווחת היא שאחרי כמה הריונות עם עוברים זכרים, האם מפתחת תגובה חיסונית כנגד חלבון גברי שחשוב בהתפתחות המוחית של העובר (59).

הסבר ביולוגי נוסף לא-מיניות נוגע לרעיון כי קיים קשר בין א-מיניות לאוטיזם או ASD (Autism Spectrum Disorders). הקשר נתמך על ידי מספר מחקרים שמראים שאחוז האוטיסטיות מתוך הנשים הא-מיניות היה גבוה פי 9 מאחוז האוטיסטיות מתוך הנשים הלסביות, ופי 1.3 מתוך הנשים הבי סקסואליות(63). אך ניתן לסייג זאת ולומר כי עצם ההמצאות על הספקטרום האוטיסטי מביאה עמה מגוון התנהגויות חברתיות מוגבלות יותר מאשר בכלל האוכלוסייה הנוגעות ליצירת קשרים חברתיים ותקשורת. יצירת אינטימיות ומגע הן התנהגויות ספציפיות מתוך ארסנל רחב של יצירת תקשורת וקשרים חברתיים( 64).

ניתן לראות במאפיינים הביולוגיים והפיזיולוגיים השונים רמז על בסיס ביולוגי לנטייה א-מינית, אך עדיין לא נמצא גורם ביולוגי מובהק לפיו ניתן להסביר תופעה זו. כמו כן בשל היעדר מחקר בנוגע לטיפול תורפתי בנטיות א-מיניות לא ידוע טיב ההשפעה של תרופות להעלאת החשק המיני על א-מיניים (63).

גורמים סוציו-דמוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיפוש אחר הגורמים לנטייה א-מינית נבדקו גורמים סוציו-דמוגרפיים, מתוך הבנה שאלו יכולים להשפיע על התפתחות האדם בהקשרים שונים המכוננים את התפתחותו המינית. במחקרים שונים נמצאו מספר משתנים דמוגרפיים שהראו התאמות מובהקות לא-מיניות, אולם מהות הקשרים עדיין לא פוענחה דיה. נמצא כי אינדיבידואלים שהוגדרו כא-מיניים היו בעלי השכלה נמוכה ורמת חיים נמוכה יחסית. גורמים אלו יכולים להוות סביבה המשפיעה על מהלך ההתפתחות המינית בילדות ובגיל ההתבגרות. קשר זה בין חינוך ומעמד סוציואקונומי לא-מיניות נמצא גם כאשר ההשפעה של מצב בריאותי נוטרלה, על כן נראה שקיימת השפעה חברתית מעבר לגורמים פיזיים (59,65).

השערה נוספת שנבחנת במחקרים שונים היא השפעה של דת על א-מיניות. במסגרת דתות מסוימות התנזרות הינה מעלה מוערכת. כמו כן ברוב הדתות מיניות הינה דבר שיש איסורים לגביו ובאופן כולל דבר שיש להפנים ולא להחצין. הטענה בדבר הפנמה חזקה של איסורים אלו עד לכדי א-מיניות נבחנה, אך גורם זה שנוי במחלוקת שכן חלק מהמחקרים מצאו כי דווקא השקפת עולם אתאיסטית נפוצה בקרב האוכלוסייה הא-מינית (62).

גורם נוסף שנמצא קשור לא-מיניות הוא מגדר, שכן יותר נשים מסווגות כא-מיניות מאשר גברים (66,59). הבדל זה יכול להיות תוצאה של חיברות וציפייה חברתית שונה מנשים ומגברים בהקשר לאופן הביטוי המיני שלהם, כאשר החברה מצפה ומעודדת גברים להחצין את מיניותם ואילו נשים מצופות להפנמת התשוקה ומחונכות לכך מגיל צעיר. ישנה הבחנה נוספת הנוגעת לסוג התשוקה המאופיינת לנשים ולגברים. בעוד גברים לרוב חווים תשוקה הקשורה לדחף ולפעילות מכוונת מטרה מינית, נשים חוות יותר תשוקה המתבטאת בתחושת עוררות מינית בנסיבות מיניות ולא בהכרח בשל חתירה עצמאית לפעולה. נשים יותר מועדות להפוך לא-מיניות מאשר גברים בהינתן אותן נסיבות סביבתיות וחברתיות.    

פעילות מינית ומיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שחלק מהא-מיניים מאוננים ביחידות, או מקיימים יחסי מין לטובת סיפוק בן זוג במסגרת מערכת יחסים רומנטית, אחרים אינם עושים זאת(12,18,23). מחקרים מלמדים כי במישור הפיזיולוגי הנוגע  לא-מיניות, אנשים שאינם מיניים מסוגלים לחוות עוררות גניטלית, אך עלולים להיתקל בקשיים עם מה שמכונה "עוררות מינית סובייקטיבית". משמעות הדבר היא כי "בעוד הגוף מתעורר, באופן סובייקטיבי - ברמה של המוח והרגשות - האדם אינו חווה עוררות"(20). מכון Kinsey ביצע מחקר נוסף בנושא זה ב -2007, אשר מצא כי אנשים המזדהים כא-מיניים דיווחו על פחות תשוקה למין עם בן זוג, ועוררות מינית נמוכה, אך לא נבדלו באופן עקבי בציוני עכבות מיניות או רצונם לאונן"(12).

מאמר שפורסם ב -1977 בשם Asexual and Autoerotic Women: Two Invisible Groups, מאת Myra T. Johnson, מוקדש במפורש לא-מיניות בבני אדם(46). ג 'ונסון מגדירה ומכלילה בתוך א-מיניות גברים ונשים "אשר, ללא קשר למצב פיזי או רגשי, ההיסטוריה המינית בפועל, ומצב משפחתי, או אוריינטציה אידיאולוגית, מעדיפים שלא לעסוק בפעילות מינית." היא מבדילה בין נשים אוטוארוטיות לנשים א-מיניות: "לאישה הלא-מינית ... אין תשוקות מיניות בכלל [אבל] האישה האוטוארוטית ... מכירה בתשוקה זו אבל מעדיפה לספק אותה לבד". עדויותיה של ג'ונסון הן בעיקר מכתבים לעורך שמצאה במגזינים של נשים שנכתבו על ידי נשים מיניות / אוטרוטיות. היא מתארת ​​אותם (א-מיניים) כבלתי נראים, נאלצים לחיות תחת הדיכי שאינם קיימים. ג'ונסון טענה שהחברה מתעלמת, שוללת את קיומם ומתעקשת שהתנהגותם חייבת  להיות פועל יוצא של היותם: סגפנים מטעמים דתיים, נוירוטיים או לא-מיניים מסיבות פוליטיות. [47]

במחקר שפורסם ב -1979 בכרך 5 של ההתקדמות בחקר ההשפעה, ובמאמר אחר המשתמש באותם נתונים שפורסם ב -1980 בכתב העת Journal of Personality and Social Psychology, התווה מייקל ד' סטורם מאוניברסיטת קנזס גרסה מחודשת שלו ל"סולם קינסי". בעוד שקינסי מדד נטייה מינית המבוססת על שילוב של התנהגות מינית אמתית, פנטזיה וארוטיקה, סטורם השתמש רק בפנטזיה ובארוטיות. בנוסף הוא הניח הטרו-ארוטיות והומו-ארוטיקה על צירים נפרדים ולא על שני קצוות של סולם יחיד; דבר זה מאפשר הבחנה בין ביסקסואליות לא-מיניות וזאת עקב הבלבול שנבע מחוסר המשיכה\ המשיכה לשני המינים. [48] באופן זה, הצביע סטורם, על הטעויות העשויות לנבוע מהשימוש בסולם קינסי, עקב הסיווג השגוי. [49] [50]

במחקר שנערך על ידי פאולה נוריוס ב -1983, וכלל 689 (רובם סטודנטים באוניברסיטאות שונות בארה"ב, שעסקו בשיעורי פסיכולוגיה או סוציולוגיה), נעשה שימוש בקנה מידה דו-ממדי של הפנטזיה והארוטיקה, על מנת למדוד נטייה מינית. בהתבסס על התוצאות, המשיבים קיבלו ציון הנע בין 0 ל -100 עבור הטרו-ארוטיות, ובין 0 ל -100 עבור הומו-ארוטיקה. המשיבים אשר דורגו נמוך מ -10 בשני הממדים,  קוטלגו כא-מיניים. בקטגוריה זו נכללו: 5% מהזכרים ו -10% מהנקבות. תוצאות המחקר הראו, כי אנשים א-מיניים דיווחו על שכיחות נמוכה יותר של תדירות מינימלית ותדירות רצויה של מגוון פעילויות מיניות, בניהן: מספר שותפים, פעילות מינית אנאלית, קיום מפגשים מיניים במגוון מיקומים ופעילויות אוטוארוטיות(39,40).

מחקר פמיניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר שפורסם בשנת 2010 על ידי  Karli June Cerankowski ו-  Megan Milks, שכותרתו "Asexuality and Its Implications for Theory and Practice" (א- מיניות והשלכותיה על התאוריה והפרקטיקה), עולה הטענה כי, ייתכן שא - מיניות היא במידה מסוימת, שאלה בפני עצמה ללימודי מגדר ומיניות(51).  Cerankowsk & Milksi טוענים שא - מיניות מעלה שאלות רבות יותר מכפי שהיא פותרת, למשל, איך יכול אדם להימנע מקיום יחסי מין, דבר המקובל על ידי החברה כאחד האינסטינקטים האנושיים הבסיסיים ביותר.(52) בעבודתם טענו שהחברה תופשת את המיניות הנשית כמעצימה או מודחקת. התנועה הא-מינית קוראת תיגר על הנחה זו היות והיא מאתגרת רבים מן העקרונות הבסיסיים של הפמיניזם הפרו-מיני. נוסף על קבלת ההזדהות עצמית כקריטריון לאבחון א-מיניות, הקהילה הא-מינית מבקשת להגדיר את התופעה כנטייה ביולוגית. טענה זו, אם תוכח מדעית, תתמוך במחקר של  Simon LeVay על ההיפותלמוס אצל גברים הומוסקסואלים, נשים וגברים סטרייטים, הטוען כי קיים הבדל ביולוגי בין גברים סטרייטים לבין גברים הומוסקסואלים(53).

בשנת 2014 Cerankowski ו- Milks ערכו ופרסמו מסמך בשם  Asexualities: Feminist and Queer Perspectives (א- מיניות: נקודת מבט פמיניסטית וקווירית), שהוא למעשה אוסף של מאמרים שנועדו לחקור את הפוליטיקה של הא-מיניות קווירית (52). מבנה המסמך מורכב ממבוא שלאחריו שישה חלקים: תיאוריות א-מיניות: אוריינטציות חדשות; הפוליטיקה של א- מיניות; דימוי של א- מיניות בתרבות המדיה; א- מיניות וגבריות; בריאות, מוגבלות ומדיקליזציה; והפנייה לקריאה נוספת של הספרות העוסקת בא- מיניות. כל חלק הכיל שניים עד שלושה מאמרים על אספקט מסוים של מחקר בתחום הא-מיניות. מאמר אחד כזה נכתב על ידי Ela Przybylo, חוקרת ידועה בתחום. מאמרה, מתייחס לאונטולוגיה של Cerankowski ו- Milks. במאמרה מופיעה התייחסות ממוקדת למחיר החברתי שנגבה מא-מיניים, עם דגש מיוחד על הלחצים שחווים גברים לקראת קיום יחסי מין, במסגרת השיח המערבי ובמדיה המערבית.  במחקרה, היא ראיינה שלושה גברים המתגוררים בדרום אונטריו. Przybylo מודה כי גודלו הקטן של המדגם, משמעותו היא, שלא ניתן להכליל את ממצאיו לאוכלוסייה גדולה יותר במונחים של ייצוג, וכי הם "ראשוניים וזמניים", במיוחד בשדה מחקרי זה שבו יש מחסור בידע תיאורטי. שלושת המרואיינים התייחסו למועקה שחוו נוכח הדימוי על פיו גברים צריכים ליהנות ולרצות לקיים יחסי מין כדי להיות "גברים אמתיים"(54).

אחת מעבודותיה של Przybylo בשם " Asexuality and the Feminist Politics of "

Not Doing It", שפורסמה ב -2011, בוחנת, תחת נקודת מבט  פמיניסטית, כתבים מדעיים העוסקים בא- מיניות. Przybylo טוענת שעצם קיומה של ההגדרה של א- מיניות, מתאפשרת רק בהינתן ההקשר המערבי של תכתיבים מיניים הטרוסקסואלים(55). היא עוסקת בעבודות קודמות של דנה דנסמור, ולרי סולאנאס ובריאן פאהס, שטענו על "א- מיניות ופרישות מינית" הנתפשות כאסטרטגיות פוליטיות פמיניסטיות רדיקליות נגד הפטריארכיה.  Przybylo עורכת אבחנה בין א- מיניות לפרישות, היא מנסה לטשטש מעט את הקו המפריד בין השניים כדי לאפשר הבנה פמיניסטית פרודוקטיבית של הנושא(55). במאמר שלה משנת 2013, "Producing Facts: Empirical Asexuality and the Scientific Study of Sex", מבחינה Przybylo בין שני שלבים שונים של מחקר בא-מיניות. שלב אחד מיוחס לסוף שנות השבעים ועד תחילת שנות התשעים של המאה ה-20. שלב זה כלל לעתים קרובות הבנה מוגבלת מאוד של א-מיניות. התקופה החדשה במחקר בתחום החל מבחינתה עם פרסום המחקר של Bogaert שפורסם 2004 והפך את הנושא לפופולרי יותר ומובחן יותר בשיח החברתי. במאמר זה, Przybylo שוב מציגה את הא-מיניות כתופעה תרבותית, וממשיכה להיות ביקורתית כלפי המחקר המדעי בנושא(56).

CJ DeLuzio Chasin קובע במאמרו  Reconsidering Asexuality and Its Radical Potential כי מחקר אקדמי על א-מיניות מיקם את התופעה בשורה אחת יחד עם נטיות מיניות בסיסיות מאוד. קביעה זו הביאה לתפנית מסוימת בכך שיצרה אבחנה בינארית בין א-מיניים לבין אנשים עם אבחנה פסיכיאטרית להפרעות כגון הפרעת תשוקה מינית היפואקטיבית (HSDD)(36). Chasin טוען שאבחנות כ - HSDD פועלות לביצוע מדיקליזציה ושליטה על מיניות נשית. מטרת המאמר היא לפתוח מחדש את ההגדרות הבעייתיות של מיניות , הפוגעות הן בא- מיניים והן בנשים. Chasin קובע כי לא- מיניים יש את היכולת לקרוא תיגר על השיח השכיח של המיניות הטבעית, אך המצב הנוכחי כיום אינו מאפשר שיח שכזה. Chasin מראה במאמרו Making Sense in and of the Asexual Community: Navigating Relationships and Identities in a Context of Resistance כי ישנה חשיבות לבדוק ולחקור מדוע מישהו עלול להיות במצוקה נוכח תשוקה מינית ירודה. Chasin טוען עוד, כי לקלינאים יש מחויבות מוסרית להימנע מהתייחסות לתשוקה מינית ירודה כשלעצמה כפתולוגית, ושראוי יותר לדון בא- מיניות כאפשרות בת קיימא עם מטופלים המציגים תשוקה מינית נמוכה.

התאוריות של בוגארט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגארט טוען כי, ההבנה של א-מיניות היא בעלת חשיבות מרכזית להבנת המיניות בכללותה(36). בעבודתו, בוגארט מגדיר א-מיניות כ "היעדר נטיות / רגשות כלפי אחרים". לטענתו הגדרה שכזו היא חדשה יחסית וזאת ביחס לעבודה האמפירית והתיאורטית שנעשתה טרם לכן. הגדרה זו של א- מיניות מייצרת גם אבחנה ברורה  בין התנהגות לתשוקה, וביחס  לא-מיניות ולפרישות מינית.

בוגארט מייצר אבחנה בין התשוקה לאחרים לבין הרצון לגירוי מיני, כך שהאחרון לא תמיד נעדר בקרב אלו המזוהים כא-מיניים. אם כי הוא מכיר בכך שתיאורטיקנים אחרים מגדירים את הא- מיניות בצורה שונה, וכי מחקר נוסף צריך להיעשות על הדקויות שבין משיכה לתשוקה. אבחנה נוספת נעשית בין משיכה רומנטית למין. בוגארט מסתמך על עבודה מתחום הפסיכולוגיה התפתחותית, שם מוצע, כי מערכות רומנטיות נובעות מתיאוריית ההיקשרות, כאשר מערכות מיניות מתנהלות בעיקרן באזורים מוחיים שונים (36).

במאמר קודם של Bogaert מ-2006 הוא מראה כי, אבחנה בין התנהגות לבין משיכה התקבלה בשיח המושגי של נטיות מיניות, דבר אשר מסייע לקבע א-מיניות כאחת מהנטיות(57). במסגרת זו הוא מוסיף ואומר כי, "משיכה מינית" סובייקטיבית היא הליבה הפסיכולוגית של הנטייה המינית, וכן מתייחס לכך שקיימת ספקנות מסוימת בקהילות האקדמיות והקליניות כאחד לגבי סיווג הא-מיניות כאוריינטציה מינית. הוא מעלה שתי התנגדויות עקרונית שעשוית לעמוד בבסיס ספק זה: ראשית, הוא מציע שישנה בעיה בדיווח עצמי, ושנית, הוא מעלה את שאלת החפיפה בין מצב של תשוקה מינית נמוכה מאוד לבין א-מיניות, שכן אלה עם תשוקה נמוכה מאוד, עדיין עשויים להיות בעלי "נטייה מינית בסיסית" למרות שהם מזוהים באופן פוטנציאלי כא-מיניים(57).

קהילת הא-מיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לזמן כתיבת ערך זה (יולי 2018), לא נמצאה עבודה אקדמאית הסוקרת את ההסטוריה של הקהילה הא-מינית (67), אך קיימים מספר אתרים פרטיים העוסקים בנושא של פרטים בעלי מעט תשוקה מינית או העדר תשוקה מינית עוד משנות ה-90' (68). חוקרים טוענים כי הקהילה של האנשים המזדהים כ-א-מיניים התגבשה בתחילת המאה ה-21 בסיוע הפופולאריות של הקהילות המקווננות ברשת.AVEN  הוא ארגון שנוסד בשנת 2001, על ידי האקטיביסט האמריקאי David Jay ארגון התרכז בנושא הא-מיניות (6). מטרות הארגון נקבעו, על מנת ליצור חברה מקבלת, שיח בנושא א-מיניות וסיוע לקהילה הצומחת של הא-מיניים (6).

בעבור חלק מהא-מיניים, האפשרות לקחת חלק בקהילה היא  משאב חשוב וזאת משום שלעתים קרובות, הם מרגישים מנודים (27). למרות הרשתות החברתיות הקיימות, הנכונות להצטרפות לקבוצות אלו משתנה: יש כאלו המפקפקים בקונספט זה, בעוד אחרים נתמכים בו באופן משמעותElizabeth Abbott ., מניחה כי תמיד אלמנט של א- מיניות היה נוכח באוכלוסייה, אמנם האנשים הא-מיניים, שמרו על פרופיל נמוך. באירופה של ימי הביניים, כישלון במימוש הנישואים נתפס כעלבון לסקרמנט הנישואים ואף לעתים היה בסיס לגירושים. א-מיניות שלא כמו הומו-סקסואליות, מעולם לא הייתה בלתי חוקית ולרוב הייתה בלתי מובחנת. בכל אופן, במאה ה-21 האנונימיות של קהילות רשת,  החלו להבנות וכמו כן החלו להתעצב קהילות סביב הזהות הא- מינית (69).

קהילות דוגמת AVEN  הפכו למועילות בעבור אלו שחיפשו תשובות במסגרת משבר הזהות שלהם ובהתמודדות שלהם עם האופציה שהם עצמם א- מיניים. אנשים העוברים סדרת משברים בנוגע לזהותם האפשרית כא-מיניים, כאשר הם מבינים לראשונה שההעדפות המיניות שלהם שונות מאלו של רוב החברה. ההבדל האמור הוא שמוביל לשאילת שאלות כגון: האם תחושה זו היא מקובלת? ומה הן הסיבות המובילות לתחושות אלו? ולאמונות פתולוגיות מובילות לחפש מרפא, בהתאם לתחושה, כאילו מדובר במחלה. ההבנה העצמית מגיעה לרוב, בעת שנמצאות ההגדרות המתאימות לתחושותיהם. קהילות א-מיניות מספקות תמיכה ומידע שמאפשר למזדהים חדשים להעצים את עצמם, מכיוון שעת יש לה דבר מה להשתייך אליו, המאפשר להם לחוש רגילים, גם בתוך סיטואציה העשויה לחוש מבודדת חברתית (70).

ארגונים א- מיניים, ומשאביהם האינטרנטיים שיחקו תפקיד חשוב, בהעלאת המודעות לא- מיניות. בגלל המחקר החסר בתחום, רופאים מתקשים להבין סיבתיות, כמו בכל אוריינטציה מינית אחרת. רוב האנשים שהם א- מיניים, נוטים להזדהות ככאלו. מצב זה עשוי לעורר בעיה, בעת שא-מיניות מובנת, כבעיה במערכות יחסים, אינטימיות, או למעשה על סימפטום אחר, שאינו מגדיר א- מיניות. בעיה נוספת היא, שקיים חלק נכבד מהאוכלוסייה שאינו מבין, או מאמין בא-מיניות, דבר המוסיף חשיבות נוספת לארגונים הפועלים להעלאת המודעות.

הועידה הא-מינית הלאומית הראשונה שאורגנה על ידי ארגון AVEN התקיימה במסגרת אירועי הגאווה שהתקיימו בלונדון 2012, הועידה כללה הרצאות, שיחות וסדנאות (65). מאז ועד היום הועידה הא-מינית הלאומית הפכה למסורת כאשר האחרונה (השלישית במספר) התקיימה ביוני 2017 במדריד, ספרד (82).

קהילת הא-מיניים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קיימת קהילת א- מיניים, והיא מתנהלת במדיות השונות, כמו בפורום פעיל באתר תפוז, המכיל תכתובת בין חברי הקבוצה ואף פינת הכרויות (76). בנוסף ישנו דף FaceBook "א-מיניים ותומכיהם בישראל" בו ניתן למצוא מידע ואירועים רלוונטיים. קהילת הא-מיניים בישראל צעדה לראשונה במצעד הגאווה בתל-אביב ב2010 (94). יתר על כן, המרכז הגאה בישראל, מציע פגישות דו חודשיות בקבוצות, בעבור א- מיניים, המעוניינים ליטול חלק במסגרת המפגשים (77). כיום בישראל, קהילת הא- מיניים נוטה לשייך עצמה לקהילת הלהט"ב ולקחת חלק בפעילותיה. חלק מחברי קהילת הא-מיניים בארץ, מדווחים על חוסר בהבנה והכלה של נטייתם(78).

גוש אסקסואלי במצעד הגאווה בתל אביב - 2010

סמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2009 חברי AVEN השתתפו לראשונה במצעד הגאווה האמריקאי כשהם צעדו בצעדה בסן-פרנסיסקו, זו הייתה הכניסה הראשונה של חברי הקהילה הא-מינית למצעד הגאווה כקהילה בפני עצמה(76). באוגוסט 2010, אחרי תקופת דיונים בנוגע ליצירת דגל לקהילה הא-מינית וכיצד יש לבחור אותו בצורה שתכלול השתתפות של כמה שיותר מהקהילות הא-מיניות, הדגל הוכרז כ"דגל הגאווה הא-מיני" על ידי אחת הקבוצות שהייתה מעורבת בתהליך היצירה שלו. הדגל הנבחר היה מועמד פופולארי והיה בשימוש במסגרות מקוונות שונות מחוץ לAVEN. ההצבעה האחרונה על הדגל הייתה במערכת סגרים מחוץ לAVEN שאורגנה בעיקר על ידי יוצרי הדגל. צבעי דגל הא-מיניים שומשו בגרפיקות  ומאמרים העוסקים בא-מיניות.

הדגל כולל ארבע רצועות מאוזנות הצמודות אחת לשנייה בצבעים: שחור, אפור, לבן וסגול בסדר זה מלמעלה למטה. הרצועה השחורה מסמלת את הא-מיניות, הרצועה האפורה מסמלת את התחום האפור בין א-מיניות למיניות, הרצועה הלבנה מסמלת את המיניות והרצועה הסגולה מסמלת את הקהילה(73, 74, 75).

שבוע המודעות לא-מיניות (AAW)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבוע זה הינו שבוע בין לאומי. בשבוע זה מנסה לעורר את המודעות לשלל הנטיות הנמצאות תחת קורת הגג של א- מיניות, דוגמת: א- רומנטיים, דמי- סקסואליים וכולי. הפעולות נעשות במספר מישורים במדיות השונות: סרטים, סרטונים, סרטי תעודה, שיתוף של תכנים א- מיניים, כתבות, ראיונות וכדומה. בישראל המתודולוגיה עובדת בצורה דומה למדי.

שבוע זה, חל במחצית השנייה של חודש אוקטובר ותכליתו היא להעלות את המודעות בחברה כלפי הא- מיניים (78). שבוע זה לא מצוין בכדי ויש לו מספר מטרות חשובות שהוא בא לקדם. ראשית הוא מנסה לקדם תפיסה במסגרתה א-מיניות נתפשת כנטייה מינית לכל דבר ועניין וזאת תוך ניסיון לנפץ את הדימוי השלילי, הרואה בא- מיניות כדבר בלתי תקין. בשבוע זה יש ניסיון למסור ידע, כזה אשר יאפשר לבאר את אי ההבנות הקיימות בנושא. מטרה נוספת היא להציף, כי אהבה שאינה מינית, היא אינה חסרת רגש. כמו כן, במסגרת שבוע זה, ישנו ניסיון לצמצם את האלימות והאפליה אשר חווים חלק מהא- מיניים ביחס למיניותם (למשל אונס מתקן). ולסיום הפצת הקבוצות התומכות לאלו הזקוקים להן כחלק ממאמצים אלו, מנסים מתנדבים העוסקים בארגון שבוע זה, לקיים אירועים קהילתיים, בניהם: קורסים, הרצאות ומצגות הנוגעות לא- מיניות וליחס לה זוכים אלו. (80)

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים מצאו כי אין קשר סטטיסטי מובהק בין דת לבין א-מיניות (81), לפיכך ההנחה היא כי א-מיניות קיימת בשכיחות שווה באוכלוסייה הדתית והלא דתית כאחד (81). אף על פי כן א-מיניות איננה לא נפוצה בין כמרים נזירים,  מכיוון שאחרים (לא א-מיניים) נוטים יותר להתייאש מנדר הצניעות המוטל על נזירים (78). במחקרם של Aicken, Mercer ו-Cassell ,שנערך על אוכלוסייה בריטית, נמצא שיעור גבוה יותר של מוסלמים מנוצרים שהשיבו כי הם אינם חווים סוג של משיכה מינית(81).

בשל השימוש היחסית חדש של המונח "א-מיניות", למרבית הדתות אין דעה ברורה בנושא זה(8).

בבשורה על פי מתי 11-12:19, "יש סריסים שנולדו כך ויש סריסים שאחרים הפכו אותם לסריסים ויש את אלו שבחרו לחיות כסריסים למען ממלכת גן עדן. ישו מדבר על אנשים, אשר נולדו מסורסים. ישנן פרשנויות המנתחות פסוקים אלו, כהתייחסותו של ישו לא- מיניים. בהתאם לטענה זו, הסריסים הם הא- מיניים(84, 85).

בנצרות ישנה מסורת המעריצה פרישות, שהיא שונה מא- מיניות. השליח פאולוס, לא היה נשוי לאורך כל חייו ולכן תואר על ידי כמה מהכותבים כא- מיני. בקורניתים 7 (6-9) " הייתי רוצה שכל הגברים היו כמוני, אבל לכל גבר יש את המתנה שלו מאלוהים: לאחד יש מתנה כזו ולאחד אחרת. כעת, בעבור הלא נשואים והאלמנים הייתי רוצה לומר: זה טוב עבורם להישאר לא נשואים כמוני, אבל, אם הם לא יכולים לשלוט בעצמם עליהם להינשא, משום שזה עדיף להינשא, מאשר להשרף בתשוקה (83).

הפללה והגנה חוקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר שפורסם בשנת 2012 ב-Group Processes & Intergroup Relations, דיווח כי א-מיניים מוערכים בצורה שלילית יותר במונחים של דעות קדומות, דה-הומניזציה ואפליה מאשר מיעוטים מיניים אחרים כגון, הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואליים. הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד, חשבו על א-מיניים כי הם לא רק "קרים" אלא בנוסף גם "חייתיים" וחסרי מעצורים" (87). לעומת זאת, במחקר אחר נמצאו מעט ראיות לאפליה רצינית נגד א-מיניים בשל א-מיניותם(88).

א-מיניות במדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצוג א-מיני בתקשורת הוא מוגבל ולעתים רחוקות הוכר או אושר על ידי יוצרים או מחברים. בעבודות שנוצרו לפני תחילת המאה העשרים ואחת, ההנחה הבסיסית היא כי דמויות אותן מתארים הן מיניות כברירת מחדל ולא נשאלה השאלה בדבר קיומה של מיניות בחיי הדמויות. סר ארתור קונאן דויל תיאר את דמותו של שרלוק הולמס, באופן שכיום היה מסווג כא-מיני, זאת מתוך כוונה לאפיין אותו כמישהו המונע אך ורק על ידי האינטלקט ומחוסן בפני הצרכים הגופניים הגשמיים. דמותו של ארצ'י קומיקס, ג'וג'אד ג'ונס, נועדה, ככל הנראה, על ידי יוצריו כסיכון לא-מינית של הטרוסקסואליות המוגזמת של ארצ'י, אך במהלך השנים השתנה הציור הזה, עם אינטראקציות שונות ואתחולים שונים של הסדרה המרמזת שהוא  הומוסקסואל (82, 89)

גיליגן, הדמות המובהקת של סדרת הטלוויזיה של שנות ה -60 של גיליגאן, תסווג היום כא-מינית(82).המפיקים של המופע הציגו אותו בדרך זו כדי להפוך אותו יותר נגיש  בעבור הצופים הצעירים של ההצגה שעדיין לא הגיעו לגיל ההתבגרות ולכן כנראה לא חוו עדיין תשוקה מינית. טבעו המיוחד של גיליגן איפשר גם ליצרנים לתזמן מצבים קומיים מכוונים, שבהם גיליגן דוחה את ההתקדמות של נשים מושכות. בסרטים וטלוויזיה לעתים קרובות תכונה אטרקטיבית, אבל לכאורה מינית, דמויות נשיות אשר "מומרים" להטרוסקסואליות על ידי גיבור זכר עד סוף ההפקה. תיאורים לא מציאותיים אלה משקפים אמונה גברית הטרוסקסואלית שכל הנשים הלא-מיניות רוצות בחשאי גברים(82).

א-מיניות כזהות מינית, ולא כישות ביולוגית, התמקדה יותר בתקשורת בתחילת המאה העשרים ואחת (93). סדרת רשת פוקסהום ייצג זוג "מיניים" בפרק "מחצית טובה יותר". עם זאת, ייצוג זה נחקר על ידי חברי הקהילה הא-מינית (כולל מייסד AVEN, דייוויד ג'יי), בשל הפרק המסכם בגילויו של האדם כי היה לו גידול במוח שהקטין את דחף המין שלו, והאישה רק העמידה פנים שהיא א- מינית לרצות אותו(90). דבר זה הוביל למחלוקת על הייצוג ועל עתירה לשינוי של רשת פוקסהום כדי לבחון מחדש את האופן שבו היא מייצגת דמויות לא-מיניות בעתיד, וציינה כי היא "מייצגת חוסר-מיניות שלילית מאוד על-ידי ייחוסה למחלות רפואיות ולהונאה" (90). The Netflix סדרה בה וסאק פרש גילה בסוף העונה השלישית כי טוד צ'אווס, אחת הדמויות הראשיות, הוא א- מיני. הוצג בהרחבה בעונה הרביעית של הסדרה, והוא התקבל בדרך כלל גם על ידי הקהילה הלא מינית על שיטות ייצוג חיובי שלה. על אופרת הסבון הבריטית Emmerdale, הדמות בת ה -15, ליב פלאהרטי, גילתה שהיא לא חושבת על בנים ולא על בנות, מה שמוביל להשערה שהיא עשויה להיות א-מינית (91) סדרת הטלוויזיה Shadowhunters, המבוססת על סדרת הספרים The Mortal Instruments, אישרה שאחת הדמויות שלהם, רפאל סנטיאגו, היא א- מינית (92).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא א-מיניות בוויקישיתוף