הדרה לוין ארדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדרה לוין ארדי
הדרה לוין ארדי
מידע כללי
תאריך לידה 1963 (בת 52 בערך)
מקום לידה ירושלים Flag of Israel.svg
שנות פעילות 1999-היום
סוגה פולק, R&B
http://www.hadara.co.il

הדרה לוין ארדי, מוזיקאית וזמרת ישראלית, נולדה בירושלים ב-1963.

בוגרת של אוניברסיטת ניו יורק (NYU) בקולנוע וטלוויזיה. אחרי שבע שנים בניו יורק וסרט באורך מלא ראשון שביימה בגיל 24 ("שלוש אחיות ואח"), חזרה לירושלים עם בנה אדם ג'יימס, ביימה סרטים דוקומנטריים ופרומואים, הוציאה ספר שירה "פאפיה זום" בהוצאת תמוז, ופרסמה מאמרים בנושאים שונים.

בשנת 2000 התחילה את הקריירה המוזיקלית שלה ללא כל השכלה רלוונטית או ניסיון קודם. במהרה הפכה לחלוצת הסצנה העצמאית האלטרנטיבית בארץ, ולאחת האמניות הפוריות, הייחודיות והאמיצות במקומותינו. זכתה בבחירת המבקרים לזמרת השנה ובציון לשבח בתחרות הבינלאומית ע"ש ג'ון לנון. מאז הספיקה לזכות בכמה תחרויות בינלאומיות נוספות, על מצוינות בכתיבת שירים, ואף הוזמנה לנגן בפסטיבלים יוקרתיים ברחבי אירופה. הופעותיה שודרו בערוצים האירופיים, כמו ה- BBC World. היא התארחה בלייב-סשן ב-BBC סקוטלנד, והוזמנה להקליט עם האחים קאמרון (שעבדו בין השאר עם טראוויס, איאן בראון, טורי איימוס), שהפיקו עבורה מיני אלבום.

כמו כן כתבה וביצעה הדרה את הגרסה באנגלית לשיר הנושא בסרטו של תומר הימן, "I shot my love". השיר יצא כסינגל בפסטיבל ברלין 2010.

הדרה הוציאה 13 אלבומים, 2 מיני אלבומים והשתתפה בפרויקטים "שרים לאה גולדברג", "נערות רוק", "בנות חווה (אלברשטיין)" ו"שרים יהודה עמיחי". שיתפה פעולה עם ירמי קפלן, שלומי שבן, רונה קינן, דן תורן ואמנים נוספים, ושחררה סינגלים עצמאיים ויחודיים רבים, עם מילים ואמירות נוקבות, ובהומור סרקסטי.

לוין ארדי מנגנת על פסנתר ושרה בעיקר באנגלית. היא כותבת את שיריה, ולרוב גם מפיקה בעצמה. ב-2008 הוציאה אלבום ראשון בעברית, ששילב היפ הופ ורוק אקוסטי.

בסוף 2011 נפרדה לוין ארדי מהלייבל "עננה" אחרי שבע שנים, וב- 2012 הוציאה מיני-אלבום "Who's Gonna Stop Me Now" עם שירים חדשים בהפקת בנה, אדם ג'יימס לוין ארדי. ב- 2013 הוציאה אלבום כפול בפרויקט ייחודי, "Songs, Naked", שכלל 21 שירים אבודים, שמעולם לא הופקו כהילכתם, ונאספו לאלבום זה בגירסת ערומה וראשונית, שהוקלטה בחזרות.

ב 2014 פירסמה הדרה לוין ארדי רומן ביכורים חתרני "ליקוי מאורות" שזכה בפרס סמיט‏[1] על כתב היד ויצא בהוצאת "מקף-סמיט". הספר הוא מעין יומן אלטרנטיבי טעון ועצבני של מוזיקאי הומו במשבר גיל החמישים, המגולל את מערכת היחסים המשולשת של הגיבור עם בן זוגו הצעיר ממנו, המחפש את דרכו, ועם אהובו-יריבו המיתולוגי, כוכב פופ זוהר. “ליקוי מאורות” הוא גם מניפסט אלטרנטיבי הנוגע ברגישות, בפתיחות ובהומור חד בנושאים אישיים, חברתיים ותרבותיים: זרות ויצירה, קנאה והצלחה, סקס וזכויות אדם, אלוהים והעיר הגדולה, יריבוּת ותאווה, בוב דילן ודוד אבידן, הומואים ומוזיקה, תקשורת ותעשייה, הדמוקרטיה של ההמון, עצב ועצבים, הורים, זיקנה ונעורים, ערגונות ועתידים.

ב 2015 יצא האלבום ה 13 של הדרה לוין ארדי, Rage Against the Eclipse, שבו התארחו מפיקים שונים.

לוין ארדי מתחזקת בלוג פעיל, וממשיכה מידי פעם לכתוב טורי דעות באתרים ובעיתונים שונים.

"הדרה היא בולדוזר תרבותי בגוף של בנאדם אחד. חילונית בירושלים, פסנתרנית שעושה Fאנק ורוק, אייקונוקלסטית נחושה בעלת שמחת חיים והומור שחור בו זמנית. תחשבו ברוס ספרינגסטין פוגש את אלניס מוריסט בתחילת דרכם. ותחשבו גם אמינם. היא סוללת לעצמה נישה תרבותית משלה, מחליפה ז'אנרים וזהויות. אי אפשר לתייג אותה. אינטלקטואלית בזירת הפופ. במילים מבריקות, ברהיטות ובאנינות, היא נוגסת בכל הפרות הקדושות....מושלמת מבחינה רגשית, האלבומים שלה הם אורגזמה מוזיקלית." (טאבלט מגאזין, ניו יורק  2009)

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2015 Rage Against the Eclipse
  • 2013 אלבום כפול, Songs, Naked
  • Who's Gonna Stop Me Now (EP), 2012
  • Too Much of a Good Thing, 2009
  • 2008 כאילו אין מחר, (אלבום ראשון בעברית)
  • After the Storm, 2006
  • All I Want (EP), 2005
  • The Move, 2005
  • King O. Extended, 2004
  • This Is a True Story \ The Rough Cut (revised & revisited), 2004
  • Magic Time, 2002
  • King O., 2002
  • Live at Tmuna theatre 14/01/01, 2001
  • This Is a True Story \ The Rough Cut, 2001

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1995 פאפיה זום - מסעה של מרס היפה לעידן ה MTV - שירה - הוצאת תמוז
  • 2015 ליקוי מאורות - פרוזה (רומן) - הוצאת מקף-סמיט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרס סמיט, באתר תיאטרון החדר, 6.2013