הדרה לוין ארדי
לידה |
1963 (בת 61 בערך) ירושלים, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
השכלה | אוניברסיטת ניו יורק |
www | |
הדרה לוין ארדי (נולדה ב-1963 בירושלים) היא מוזיקאית וזמרת ישראלית, סופרת, עיתונאית, משוררת, פובליציסטית וציירת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוגרת של אוניברסיטת ניו יורק (NYU) בקולנוע וטלוויזיה. אחרי שבע שנים בניו יורק וסרט באורך מלא ראשון שביימה בגיל 24 ("שלוש אחיות ואח"), חזרה לירושלים עם בנה אדם ג'יימס, ביימה סרטים דוקומנטריים ופרומואים, פרסמה ארבעה ספרים, שני ספרי שירה וספר פרוזה, הוציאה 18 אלבומים, ופרסמה מאמרים בנושאים שונים.
בשנת 2000 התחילה את הקריירה המוזיקלית שלה ללא כל ניסיון רלוונטי קודם. במהרה הפכה לחלוצת הסצנה העצמאית האלטרנטיבית בארץ.[דרוש מקור][מפני ש...] זכתה בבחירת המבקרים לזמרת השנה ובציון לשבח בתחרות הבינלאומית ע"ש ג'ון לנון. מאז הספיקה לזכות בכמה תחרויות בינלאומיות נוספות, על מצוינות בכתיבת שירים, ואף הוזמנה לנגן בפסטיבלים ברחבי אירופה. הופעותיה שודרו בערוצים האירופיים, כמו ה-BBC World. היא התארחה בלייב-סשן ב-BBC סקוטלנד, והוזמנה להקליט עם האחים קאמרון (שעבדו בין השאר עם טראוויס, איאן בראון, טורי איימוס), שהפיקו עבורה מיני אלבום.
הדרה תרגמה וביצעה את הגרסה באנגלית לשיר הנושא בסרטו של תומר הימן, "I shot my love". השיר יצא כסינגל בפסטיבל ברלין 2010, השתתפה בפרויקטים "שרים לאה גולדברג", "נערות רוק", "בנות חווה (אלברשטיין)" ו"שרים יהודה עמיחי", שיתפה פעולה עם ירמי קפלן, שלומי שבן, אלון עדר, רונה קינן, דן תורן ואמנים נוספים, והוציאה סינגלים עצמאיים רבים, עם אמירות חתרניות והומור עדין.
לוין ארדי מנגנת על פסנתר ושרה בעיקר באנגלית. היא כותבת את שיריה, ולרוב גם מפיקה בעצמה. ב-2008 הוציאה אלבום ראשון בעברית, ששילב היפ הופ ורוק אקוסטי.
בסוף 2011 נפרדה לוין ארדי מהלייבל "עננה" אחרי שבע שנים, וב-2012 הוציאה מיני-אלבום "Who's Gonna Stop Me Now" עם שירים חדשים בהפקת בנה, אדם ג'יימס לוין ארדי. ב-2013 הוציאה אלבום כפול בפרויקט "Songs, Naked", שכלל 21 שירים אבודים, שמעולם לא הופקו כהילכתם, ונאספו לאלבום זה בגרסה ראשונית שהוקלטה בחזרות.
ב-2014 פרסמה רומן ביכורים בשם "ליקוי מאורות" שזכה בפרס סמיט[1] על כתב היד ויצא בהוצאת "מקף-סמיט". הספר הוא מעין יומן אלטרנטיבי טעון ועצבני של מוזיקאי הומו במשבר גיל החמישים, המגולל את מערכת היחסים המשולשת של הגיבור עם בן זוגו הצעיר ממנו, המחפש את דרכו, ועם אהובו-יריבו המיתולוגי, כוכב פופ זוהר.
ב-2015 יצא האלבום ה-13 של הדרה לוין ארדי, Rage Against the Eclipse, שבו התארחו מפיקים שונים.
ב-2016 פרסמה ספר שירה, "עד התוהו הבא - סטנדאפ על פי תהום", בהוצאת "הדרה מיוזיק". הספר זכה במענק משרד התרבות לתרגום לאנגלית.
ב-2017 שחררה שני אלבומים בו-זמנית, "Love in the Wrong Times" והמיני-אלבום בעברית, "הדיבר הפנימי", שבו הקליטה מחדש את הספוקן וורד "השיר על סייד קשוע ועל ירושלים".
ב-2019 השתתפה ב"פסטיבל מטולה למשוררים" בשמונה אירועים, וחיברה "הערות" בדיאלוג טקסטואלי ומוזיקלי לשירתם של עמוס עוז, חדוה הרכבי, אגי משעול, רחל חלפי ורוני סומק.
בתחילת 2023 יצא בהליקון ארומה מיוזיק האלבום "הַיֹּפִי אוֹזֵל בִּמְהִירוּת", ובו עשרה טקסטים של הדרה לוין, שהולחנו, עובדו והופקו על ידי יונתן בר גיורא ובוצעו על ידיו ועל ידי הזמרת לילך כספי. הסינגל הראשון מתוכו, "כָּךְ חָרַב הָעוֹלָם", זכה לעשרות אלפי השמעות בדיגיטל ולביקורות מצוינות במדיות שונות.[דרוש מקור]
לוין ארדי מתחזקת בלוג פעיל, מפרסמת טורי דעות, סיפורים והארות על נושאים שונים, באתרים ובעיתונים שונים, ובפורמטים שונים, כמו ספוקן-וורד (שירה מדוברת). נושאי כתיבתה נעים בין האישי לחברתי ולפוליטי, תוך התכתבות ביקורתית עשירה ויצירתית עם המקורות התלמודיים, ובהשראת הספרות המערבית הקלאסית.[2][3][4][5]
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- This Is a True Story \ The Rough Cut, 2001
- Live at Tmuna theatre 14/01/01, 2001
- King O., 2002
- Magic Time, 2002
- This Is a True Story \ The Rough Cut (revised & revisited), 2004
- King O. Extended, 2004
- The Move, 2005
- All I Want (EP), 2005
- After the Storm, 2006
- 2008 כאילו אין מחר, (אלבום ראשון בעברית)
- Too Much of a Good Thing, 2009
- Who's Gonna Stop Me Now (EP), 2012
- 2013 אלבום כפול, Songs, Naked
- 2015 Rage Against the Eclipse
- 2017 Love in the Wrong Times
- 2017 הדיבר הפנימי (EP)
- 2020 My Home Town
- 2020 אין לאן ללכת
- 2021 Hebrew Morning Extended
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1995 פאפיה זום - מסעה של מרס היפה לעידן ה-MTV - שירה - הוצאת "תמוז"
- 2015 ליקוי מאורות - פרוזה (רומן מוקומנטרי) - הוצאת "מקף-סמיט"
- 2016 עד התוהו הבא - סטנדאפ על פי תהום - שירה - הוצאת "הדרה מיוזיק"
- 2022 השנים העצובות - שירה־פרוזית - הוצאת "הדרה מיוזיק"
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר בית - הדרה לוין ארדי
- אתר האינטרנט הרשמי של הדרה לוין ארדי
- הדרה לוין ארדי, ברשת החברתית פייסבוק
- הדרה לוין ארדי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- הדרה לוין ארדי, באתר שירונט
- הדרה לוין ארדי, באתר ספוטיפיי
- הדרה לוין ארדי, באתר Last.fm (באנגלית)
- הדרה לוין ארדי, באתר AllMusic (באנגלית)
- הדרה לוין ארדי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- הדרה לוין ארדי, באתר דיזר
- הדרה לוין ארדי, באתר Discogs (באנגלית)
- הדרה לוין ארדי, באתר סטריאו ומונו
- הדרה לוין ארדי, דף שער בספרייה הלאומית
- הדרה לוין ארדי, באתר בנדקמפ
- הדרה לוין ארדי, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- דורון חלוץ, בגיל 49, הדרה לוין-ארדי מחכה לפריצה הגדולה, באתר הארץ, 21 במרץ 2012
- הדרה לוין ארדי מציגה: מאחורי הקלעים של "שירים עירומים", באתר nrg, 1 באוגוסט 2013
- טל זגרבה, נערת שוליים: הדרה לוין ארדי לא צריכה טובות מגלגלצ, באתר Xnet, 10 במרץ 2014
- רומן ביכורים להדרה לוין ארדי: פרק ראשון, באתר nrg, 11 ביוני 2014
- אלה ויסברג, הדרה לוין ארדי: בקול אחר, באתר mynet 10 בנובמבר 2014
- איילת קליין כהן, מי יעצור אותה עכשיו: הדרה לוין ארדי מתפרצת, באתר nrg, 15 באוקטובר 2014
- רואי פרסול, הדרה לוין ארדי היא מוזיקאית מצוינת. אז למה הקהל לא שומע עליה?, באתר מעריב אונליין, 3 בפברואר 2016
- A Rose in The Desert, Hokk Fabrica, Hong Kong - נובמבר 2016 (בסינית)
- עמוד הספר "השנים העצובות", 2022
- ירון פריד, שירה קצת אחרת בתוך כל התוהו ובוהו הזה, באתר מעריב אונליין, 1 באפריל 2022
- בן שלו, הדרה לוין ארדי: "יש היום הרבה רעיונות אסורים, ובוער לי להגיד אותם", באתר הארץ, 12 באוקטובר 2022
- קליפ לשיר "כָּךְ חָרַב הָעוֹלָם", הסינגל הראשון מתוך האלבום "הַיֹּפִי אוֹזֵל בִּמְהִירוּת", 2022
- לינק לאלבום "הַיֹּפִי אוֹזֵל בִּמְהִירוּת", 2023
- יעקב בר-און, היופי אוזל במהירות: פרויקט שיתוף פעולה מפתיע של המלחין יונתן בר גיורא והזמרת לילך כספי, באתר מעריב אונליין, 4 בפברואר 2022
מכּתביה:
- הדרה לוין ארדי, לזה גרבוז התכוון, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2015
- "המתנחל והכופרת" - העוקץ, סיפור קצר
- הדרה לוין ארדי, תהודת הזהות שלי, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 3 באפריל 2014
- בלוג - אתר הבית
- הדרה לוין ארדי, גרעין של אמת בתוך מסה של רעשים, באתר זמן ישראל, 25 ביוני 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרס סמיט, באתר תיאטרון החדר, יוני 2013
- ^ הדרה לוין ארדי, לזה גרבוז התכוון, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2015
- ^ הדרה לוין ארדי, גם אני רוצה בנים יפים שירחיבו את דעתי, באתר ynet, 16 בינואר 2019
- ^ הדרה לוין ארדי, אתה התחלת, אלוהים: הספוקן וורד הכי חתרני ברשת, באתר ynet, 1 בנובמבר 2018
- ^ לכל השדים והגברים, על הספר החדש של ננו שבתאי, באתר "סלונה"