ההפיכה הצבאית בצ'ילה (1973)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ההפיכה הצבאית בצ'ילה ב-11 בספטמבר 1973 היא אירוע מִפנה במלחמה הקרה וכן בהיסטוריה של צ'ילה.

בהמשך ישיר של מתיחות וחוסר שקט חברתי ופוליטי בין החוגים השמרנים בקונגרס והנשיא הסוציאליסט הנבחר של צ'ילה, סלבדור איינדה, הודח האחרון בהפיכה צבאית. החונטה בראשותו של אוגוסטו פינושה אשר תפסה את שלטונו של איינדה הורכבה מראשי חיל האוויר, מפקדי חיל הים, כוחות המשטרה והצבא. אף על פי שפינושה הגיע לשיא כוחו בשנה שאחרי ההפיכה, הוא היה לנשיא רשמי בשלהי 1974.[1] בהמשך, פינושה צבר כוח וחיסל את ממשלתו הדמוקרטית של איינדה על ידי קמפיין של מעשי רצח שכללו בין השאר את רציחתו של שר החוץ לשעבר אורלנדו לטלייר.[2][3]

לפני פינושה ידעה צ'ילה עשור של דמוקרטיה ויציבות פוליטית. איינדה עצמו, במהלך המתקפה אשר קדמה להפיכה, נאם את נאומו האחרון, אשר בו נדר להישאר בארמון הנשיאותי ואשר בו הוקיע כל אופציה אחרת. עדים לנאומו האחרון של איינדה ציינו כי בסיומו של הנאום הוא התאבד.

אחרי מות איינדה ייסדה החונטה דיקטטורה צבאית אשר בתמיכת ה-CIA וה-DIA שלטה בצ'ילה עד שנת 1990.

ארצות-הברית מילאה תפקיד במהלך האירועים אשר קדמו להפיכה: היא מימנה את האופוזיציה השמרנית לאיינדה וניצלה את ה-CIA לתעמולה נגדית אשר עודדה הפיכה. לאחר מכן, תמכה ארצות הברית בחונטה שעלתה לשלטון בראשותו של פינושה.

רקע פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

איינדה התמודד בבחירות של 1970 מול חורחה אלסנדרי רודריגז מהמפלגה הלאומית ומול רודומירו טומיק מהמפלגה הנוצרית הדמוקרטית. איינדה קיבל 36.6% מהקולות. 1,070,334 לערך הצביעו לו. אלסנדרי היה קרוב אליו כשזכה ב-35.3% מהקולות ואילו טומיק היה השלישי עם 28.1%. בסך הכל הצביעו באותן בחירות 2,954,799 מצביעים. למרות שאיינדה, זכה במספר הגבוה ביותר של הקולות, על פי החוקה הצ'יליאנית כיוון שלא זכה ברוב מוחלט, על הקונגרס הלאומי הוטל להחליט מבין שלושה המועמדים. אלסנדרי הכריז ב-9 בספטמבר כי אם הקונגרס מחליט עליו הוא יפרוש, צעד שיגרום לבחירות נוספות. אחרי החלטה זו, בחר הקונגרס באיינדה. זמן קצר אחרי ששמע אודות זכיתו בבחירות, חתם איינדה על חוק שבו נתן ערובה חוקתית לכך שימשיך ללכת ברוחה של החוקה בתקופת נשיאותו. שלטונות ארצות הברית פחדו מ"שלטון מרקסיסטי בלתי הפיך בצ'ילה" והפעילו לחץ דיפלומטי, כלכלי וכן לחץ סמוי על הממשלה הסוציאליסטית הנבחרת של צ'ילה.[4] בסוף שנת 1971 נשיא קובה פידל קסטרו ערך ביקור מדיני של ארבעה שבועות בצ'ילה ועורר בקרב משקיפים מערבים את החשש לגבי "הדרך הצ'יליאנית לסוציאליזם" שתגרום לסוציאליזם דומה לקובה, כלומר דיקטטורה ומשטר חד מפלגתי.[5] ב-1972 שר הכלכלה פדרו ווסקוביץ אימץ מדיניות כספית אשר העלתה את כמות הכסף אשר התגלגל בשוק ופיחתה את המטבע המקומי. בעקבות כך, עלתה האינפלציה באותה השנה ל-140 אחוזים והתפתחה כלכלת שוק שחור.[6] ממשלת איינדה פעלה נגד השוק השחור על ידי הפצה מאורגנת של מוצרים בסיסיים.

באוקטובר 1972 סבלה צ'ילה משביתה ראשונה מבין גל שביתות. ביו המשתתפים בשביתה היו אנשי עסקים קטנים, חלק מהאיגודים המקצועיים וקבוצות סטודנטים. מנהיגיהם, ציפו להדיח את הממשלה הנבחרת. מלבד נזק לכלכלה המקומית, האפקט העיקרי של שביתת עשרים וארבעה הימים היה לגרום לגנרל קארלוס פרטס להפוך לשר הפנים, על מנת לפייס את הימנים.[6] פרטס, שירש ב-1970 בתפקיד רמטכ"ל את הגנרל רנה שניידר (שנרצח בידי קבוצה בהנהגת Roberto Viaux אשר אותו ה-CIA רצתה להרתיע), תמך בדוקטרינה של שניידר וסירב לסיוע צבאי בהפיכה כנגד איינדה. [7] למרות המצב הכלכלי שהחל לרדת, הקואליציה של המפלגה של איינדה, עלתה ל43.2 בבחירות לפרלמנט של מרץ 1973. אולם, אז, הברית הלא רשמית בין מפלגתו של איינדה לבין המפלגה הדמוקרטית הנוצרית התפרקה.[8] זו האחרונה חברה בברית עם המפלגה הימנית הלאומית שהתנגדה לממשלה הסוציאליסטית של איינדה. שתי מפלגות הימין יצרו קואליציה דמוקרטית. הקונפליקט בין הגוף המבצע והגוף המחוקק שיתקו את פעולת הממשלה.[9] ה-CIA שילם סכום גדול לאופוזיציה הימנית ע"מ ליצור לחץ, לגרום למכשולים וכן לנצל את החולשה שנוצרה מצדו של איינדה על מנת לגרום להדחתו.[10][11][12]

משבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 ביוני 1973 הקולונל רוברטו סאופר הקיף את ארמון הנשיאות La Moneda עם רגימנט של טנקים וכשל בהדחת הנשיא.[13] הפיכת נפל זו מכונה בספרדית Tanquetazo, הפיכה של טנקים, אורגנה בישי הקבוצה הפרלמנטרית מולדת וחירות. ההפיכה לוותה בשביתות כלליות של כורי הנחושת של El Teniente. באוגוסט 1973 התרחש משבר חוקתי, בית המשפט העליון של צ'ילה התלונן בפומבי על חוסר יכולת ממשלת איינדה לאכוף את החוק של המדינה. בעשרים ושניים באוגוסט בית הנבחרים (יחד עם המפלגה הדמוקרטית הנוצרית בייחד עם המפלגה הלאומית) האשימה את ממשלת איינדה בביצוע צעדים לא חוקתיים וקראה לצבא לאכיפת סדר חוקתי.[9] במשך חודשים אשר קדמו לאירועים אלו, חששה ממשלתו של איינדה לקרוא לכח המשטרתי בחשדם כי הם לא נאמנים. בתשעה באוגוסט איינדה מינה את הגנרל קארלוס פראטס כשר ההגנה.


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Genaro Arriagada Herrera, ''Pinochet: The Politics of Power''. Google Books. אוחזר ב־19 November 2011. 
  2. ^ "Controversial legacy of former Chilean dictator Augusto Pinochet ....Gen. Augusto Pinochet, who overthrew Chile's democratically elected Communist government in a 1973 coup ...", The Christian Science Monitor, 11 December 2006
  3. ^ "CHILE: The Bloody End of a Marxist Dream", טיים מגזין, Quote: "....Allende's downfall had implications that reached far beyond the borders of Chile. His had been the first democratically elected Marxist government in Latin America..."
  4. ^ Kristian C. Gustafson. "CIA Machinations in Chile in 1970: Reexamining the Record", CIA, Center for the Study of Intelligence. Retrieved 21 August 2007.
  5. ^ "Castro speech database", אוניברסיטת טקסס: תרגום לאנגלית של נאומו של קסטרו מבוסס על ההקלטה של FBIS ראו נאומים מנובמבר, דצמבר 1971.Retrieved 22 September 2006.
  6. ^ 6.0 6.1 Comienzan los problemas, part of series "Icarito > Enciclopedia Virtual > Historia > Historia de Chile > Del gobierno militar a la democracia" on LaTercera.cl. Retrieved 22 September 2006.
  7. ^ mun6. Jornada.unam.mx. אוחזר ב־19 November 2011.
  8. ^ Development and Breakdown of Democracy, 1830–1973, United States Library of Congress Country Studies: Chile. Undated; according to Preface, "The body of the text reflects information available as of 31 March 1994." Accessed 22 September 2006.
  9. ^ 9.0 9.1 es icon Se desata la crisis, part of series "Icarito > Enciclopedia Virtual > Historia > Historia de Chile > Del gobierno militar a la democracia" on LaTercera.cl. Retrieved 22 September 2006.
  10. ^ "CIA, Operating Guidance Cable on Coup Plotting, 16 October 1970", National Security Archive, George Washington University: Quote: In a secret cable, CIA deputy director of plans, Thomas Karamessines, conveys Kissinger's orders to CIA station chief in Santiago, Henry Hecksher: "It is firm and continuing policy that Allende be overthrown by a coup." The "operating guidance" makes it clear that these operations are to be conducted so as to hide the "American hand," and that the CIA is to ignore any orders to the contrary from Ambassador Korry, who has not been informed of Track II operations.
  11. ^ El paro que coronó el fin ó la rebelión de los patrones, El Periodista, 8 June 2003 תבנית:Es icon
  12. ^ CIA 2000 report, p. 12, National Security Archive, George Washington University
  13. ^ Second coup attempt: El Tanquetazo (the tank attack), originally on RebelYouth.ca. Unsigned, but with citations. Archived on Internet Archive 13 October 2004.