הוויה וזמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תוכן לא מדויק. יש לעיין בערך האמריקאי או לחלופין לקרוא את הערך מרטין היידגר. פרטים נוספים בדף השיחה..
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הוויה וזמן
Sein und Zeit
עטיפת המהדורה הצרפתית של הוויה וזמן
עטיפת המהדורה הצרפתית של הוויה וזמן
מידע כללי
מאת מרטין היידגר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פילוסופיה, לוגיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה SCM Press, State University of New York Press, הרפר קולינס עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת הוצאה 1927 עריכת הנתון בוויקינתונים
תרגום לעברית לא תורגם
ספר הבא Kant and the Problem of Metaphysics עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-2-07-070739-3
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הוויה וזמןגרמנית: Sein und Zeit) הוא ספר שנכתב ב-1927 בידי הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר. למרות שהוא נכתב במהרה, ועל אף העובדה שהיידגר מעולם לא השלים את הפרויקט אותו התווה בהקדמה לספר, "הוויה וזמן" נחשב לעבודתו החשובה ביותר ואף השפיע רבות על הפילוסופיה של המאה ה-20 בכלל, ועל אקזיסטנציאליזם, הרמנויטיקה ודקונסטרוקציה בפרט.

הפרויקט המקורי של היידגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "הוויה וזמן" היה מיועד בתחילה להכיל שני כרכים עיקריים שיהיו מורכבים משלושה חלקים כל אחד. היידגר נאלץ לפרסם את ספרו לאחר שהשלים רק את שני החלקים הראשונים של הכרך הראשון של הפרויקט. שאר החלקים של הפרויקט לא פורסמו מעולם, אם כי ניתן למצוא התייחסויות אליהם בקורסים שהתפרסמו כספרים בין השנים 1926-1929.

תקציר הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעמודיו הראשונים של הספר, היידגר מתאר את הפרויקט אותו נטל על עצמו במלים הבאות: "כוונתנו במסכת הבאה היא לעבוד על שאלת משמעותה של ההוויה, ולעשות כן באופן קונקרטי". היידגר טוען, בהמשך לכך, כי המסורת האונטולוגית פסחה על שאלה זו בכך שהיא ניסחה אותה כשאלה הנוגעת לטבע הישות הניתנת לידיעה אנושית ובכך הניחה את המבוקש בכל הנוגע לאפיון של ההוויה. ב"הוויה וזמן" היידגר ניסה לאפיין את האדם כשואל שאלת הישות. כשואל, לטענת היידגר, האדם פתוח לקבלת תשובות שונות לשאלה זו לפי האופן שבו הישות נחשפת בפניו בפעילותו-בעולם.

ברמה הפורמלית היידגר מציע, כחלופה, להבין את ההוויה עצמה באופן מובחן מישויות אחרות. לפי היידגר, מה שמבחין את ההוויה מהישויות בעולם הוא שההוויה היא תמיד רק אפשרות, ולכן לא ניתנת לזיהוי עם אף ישות מסוימת. להפך, לטענת היידגר, אפיון הישויות נעשה מתוך שדה האפשרויות שנתפחות עבור היות-האדם-בעולם ולכן הוא כרוך באופן מהותי בצמצום האפשרויות הללו לכדי קביעה של ישויות. בספר היידגר מנסה לאפיין את התנאים להופעה של כל ישות באשר היא. היידגר טוען כי תפיסת ההוויה מובילה להבהרת משמעותה ("sinn des seins", "האופן שבו דבר-מה נעשה לניתן להבנה כדבר-מה"). לפי היידגר, ככל שמובן זה של ההוויה קודם לכל יחס מסוים לעולם לגבי אופן הקיום של כל ישות פרטיקולארית, הוא קדם-מושגי, לא-פרופוזיציונאלי ולפיכך גם קדם-מדעי. האונטולוגיה היסודית (כך היידגר מכנה את החקירה שלו ב"הוויה וזמן") תבאר את ההבנה הקודמת לכל אופן אחר של ידיעה או פרשנות, כמו השימוש בלוגיקה, תאוריה, אונטולוגיה ספציפית או מחשבה רפלקטיבית. לעומת זאת, היידגר מדגיש, אין גישה אחרת להוויה מאשר הישויות עצמן – כלומר, שאלת ההוויה צריכה להישאל באשר לישות כלשהי ובהתייחס להווייתה.

Dasein[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאלה שהיידגר מבקש לשאול ב"הוויה וזמן", לפיכך, היא "מהי הישות שתעניק לנו גישה לשאלת משמעות ההוויה?" תשובתו של היידגר היא שישות זו היא הישות שעבורה לשאלת ההוויה יש משמעות, שעבורה שאלת ההוויה חשובה. כלומר, הישות שעבורה ההוויה היא שאלה היא איננה מה אלא מי. היידגר קורא לישות זו בשם "Dasein" (ביטוי שעשוי להיות מתורגם לעברית כ"היות-פה" או "היות-שם"). המתודה בה נוקט היידגר בספר כוללת את ניסיון האפיון של ה-Dasein, זאת במטרה להבין את משמעותה של ההוויה עצמה באמצעות פרשנות ממד הזמניות של ה-Dasein (שינוי בממד זה של ה-Dasein, לפי היידגר, נושא בחובו את משמעותה של אותה ישות).

האפיון של ה-Dasein ב"הוויה וזמן" הוא דו-שלבי: בחטיבה הראשונה היידגר מאפיין באופן כללי את ה-Dasein כהיות-בעולם והיות-עם-אחרים. באפיון זה היידגר מבקש להבהיר את האופן הפרשני שבו אדם נגש לעולם באופן יום-יומי, בעיקר על בסיס הפעילויות הפרקטיות שהוא מבצע על בסיס יום-יומי ותפקידיו ביחס לאחרים. בחטיבה השנייה היידגר מאפיין את האדם ביחס לשאלת הופעתו השלמה (כמכלול של אפשרויותיו) מה שהיידגר מגנה 'אותנטיות'. הניתוח של היידגר מגיע למסקנה כי בבסיס הוויתו של ה-Dasein ישנה אי-אפשרות של האפשרות של הופעתו כמכלול, מה שחוסם בסופו של דבר אפיון אונתולוגי שלם של האדם משום שהאדם כשלם לעולם לא מופיע בעולם, אלא רק האדם בחלקיותו ובסופיותו.

זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבסוף, שאלת האותנטיות של ה-Dasein לא יכולה להיות מובחנת מה"היסטוריות" של ה-Dasein. מחד גיסא, ה-Dasein כבן תמותה "נמתח" בין לידה ומוות, ו"מושלך" אל תוך עולם, כלומר, מושלך אל תוך אפשרויותיו, אפשרויות שה-Dasein נדרש לאמץ. מאידך גיסא, הגישה של ה-Dasein אל אותו עולם ואל אותן אפשרויות תמיד נעשית דרך ההיסטוריה ודרך המסורת – זוהי שאלת ה"היסטוריות של העולם": בין השלכותיה של שאלה זו, לפי היידגר, היא שאפשרות האותנטיות של ה-Dasein מצויה ביכולתו לבחור "גיבור". תוצאת ההתקדמות של טיעון זה היא הרעיון לפיו הווייתו של ה-Dasein היא הזמן. אף על פי כן, היידגר מסכם את עבודתו ברצף שאלות מסתוריות אשר צופות את הצורך לשחזר את ההיסטוריה של הפילוסופיה והאופן שבו אופני-ההבנה המרכזיים שלה הובנו עד כה. שאלות אלו, עם זאת, לא נענו באופן ישיר מעולם במסגרת החקירה של "הוויה וזמן", אך שרידים של הפרויקט ניתן למצוא בחיבורו "בעיות מרכזיות בפילוסופיה" שמסכם קורס שהוא נתן לאחר פרסום "הוויה וזמן" ב-1928.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]