הוועדה הלאומית על היעלמותם של אנשים

הוועדה הלאומית על היעלמותם של אנשים
מדינה	ארגנטינה
מטה הארגון	San Martín Cultural Center
מייסדים	ראול אלפונסין
תקופת הפעילות	15 בדצמבר 1983 – 20 בספטמבר 1984 (40 שבועות ויום)

הוועדה הלאומית על היעלמותם של אנשים (בספרדית: Comisión Nacional sobre la Desaparición de Personas, בראשי תיבות: CONADEP) היה ארגון ארגנטינאי שהוקם על ידי הנשיא ראול אלפונסין ב-15 בדצמבר 1983, זמן קצר לאחר השבעתו, כדי לחקור את גורלם של האנשים והנשים שנעלמו (בספרדית הם מכונים Desaparecidos) במהלך המלחמה המלוכלכת בארגנטינה בין השנים 1976–1983 תחת שלטון המשטר הצבאי בארגנטינה (1976–1983), וכן לחקור הפרות זכויות אדם אחרות על ידי הצבא במהלך אותה תקופה.

ממצאיה של ועדת החקירה תועדו בדו"ח שנקרא Nunca Más (לעולם לא עוד), ונמסרו לנשיא אלפונסין ב-20 בספטמבר 1984. מסירת הדו"ח יצרה את התשתית לפתיחת המשפט נגד ראשי החונטה, שכונה משפט החונטה. CONADEP תיעדה היעלמות כפויה של 8,961 אנשים מ-1976 עד 1983, אם כי הוועדה ציינה שהמספר האמיתי עלול להיות גבוה יותר (הערכות של ארגוני זכויות אדם עומדות על כ־30,000 אנשים). הדו"ח קבע גם כי כ-600 בני אדם "נעלמו" ו-458 נרצחו (על ידי חוליות מוות, כמו הברית האנטי-קומוניסטית הארגנטינאית ) במהלך שלטונן של הממשלות הפרוניסטיות מ-1973 עד 1976.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המלחמה המלוכלכת

התערבות צבאית בתחום הפוליטי הייתה נפוצה בארגנטינה מאז שנות ה-30. עינויים ואלימות שימשו כמנגנונים שנועדו לשלוט בסכסוכים פוליטיים או להרתעת פעולות האופוזיציה. עם זאת, השימוש בהעלמת בני אדם, כלומר במעצר על ידי גוף משטרתי וצבאי שלאחריה הועלם העצור ללא מסירת מידע כלשהו על גורלו, החל להיות נפוץ בעקבות ההפיכה הצבאית בארגנטינה ב־1976. ביצוע ההיעלמויות המחיש את נכונות השלטון הצבאי ונחישותו לחסל את האופוזיציה בשיטות נסתרות יותר.

המשטר הדיקטטורי הכחיש כל מעורבות בהיעלמויות. המשטר הפעיל מרכזי מעצר חשאיים (Centros Clandestinos de Detención) שבהם נכלאו "הנעלמים". התנאים והמבנה של מרכזי המעצר הללו היו דומים לאלו שהיו בבתי הכלא של ארגנטינה, אך מרכזי המעצר היו יכולים להכחיש את עובדת היותו של אדם מסוים במעצר בהם. עובדה זו אפשרה לשובים מרחב רב יותר לביצוע עינויים או להרוג את העצורים. רוב האנשים שנעלמו נרצחו בסופו של דבר וגופותיהם נקברו בקברים לא מסומנים, נשרפו או הושלכו לים. שיטות נסתרות אלו מנעו ביקורת בינלאומית על ממשלת ארגנטינה ואפשרו רצח ועינויים מבלי לתת דין וחשבון על המעשים.

קרובי משפחות ה"נעלמים" תבעו, במשך שנים רבות, לדעת את האמת על גורלם של ה"נעלמים". יותר מ-5,000 תלונות הוגשו לארגוני זכויות אדם בתוך ארגנטינה ולגורמים בינלאומיים, בהם ארגון מדינות אמריקה, הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום, אגף זכויות האדם של האו"ם, אמנסטי אינטרנשיונל וארגונים בעלי השתייכויות דתיות שונות. דיווחים אלה הביאו לביקורים של אמנסטי אינטרנשיונל ושל גופים נוספים בארגנטינה, אך הדיקטטורה הצליחה להכחיש את ההאשמות עד למלחמת פוקלנד ביוני 1982 ותבוסתה של ארגנטינה.

בעקבות התבוסה במלחמה החלה העיתונות בסיקור נרחב של ההאשמות נגד הדיקטטורה הארגנטינאית. הסיקור העיתונאי גרם לארגוני החברה האזרחית לדרוש להביא את הצדדים האחראים להעלמות לדין. סיסמה פופולרית בה השתמשו ארגונים אלו הייתה "juicio y castigo a los culpables" (משפט ועונש לעבריינים).

באפריל 1983 פרסמה הדיקטטורה את "המסמך הסופי של החונטה הצבאית על המלחמה נגד החתרנות" שבו טענו שלטונות הצבא שהמעשים שביצעו היו למעשה בפקודתה של הנשיאה, איזבל פרון, שבה הורתה "להשמיד את החתרנות". בספטמבר 1983 העביר המשטר הדיקטטורי את "חוק ההרגעה הלאומי", שהעניק פטור מעונש למדינה, בטיעון שכל הפעולות שהיו תוצאה של "המלחמה האנטי-חתרנית" "כובו". מעשה זה גרם לארגוני זכויות אדם לדרוש כי תקום ועדה על ידי הממשלה שתפקידה יהיה לחקור את ה"טרור" של המדינה. הדרישות כללו גם שהוועדה תכלול חברים מהבית ומהקונגרס ותלווה בייעוץ של קהילת ארגוני זכויות האדם.

יצירת CONADEP[עריכת קוד מקור | עריכה]

CONADEP הוקמה על ידי ראול אלפונסין, מועמד מפלגת האיחוד האזרחי הרדיקלי (Unión Cívica Radical). אלפונסין נכנס לתפקידו כנשיא ארגנטינה ב-10 בדצמבר 1983. הוא הדגיש שכדי להעמיד לדין את האשמים האחראים להעלמות, יהיה צורך להבחין בין שלוש קטגוריות של אנשים: אלה שתכננו את הפקודות; אלה שפעלו מעבר לפקודות; ואלה שביצעו את הפקודות באופן קפדני.

אלפונסין התכוון להסיר את חוק ה"חנינה העצמית" שיושם על ידי המשטר הצבאי והורה להעמיד לדין שבעה מנהיגים של ארגוני גרילה ואת ראשיהן של שלוש החונטות הצבאיות הראשונות של הדיקטטורה. אלפונסין רצה לקיים את המשפטים בבית משפט צבאי, עם אפשרות לערעור בבית משפט אזרחי. ארגוני זכויות אדם לא הסכימו עם מדיניות זו, מחשש שבתי המשפט הצבאיים יסרבו להטיל סנקציות משפטיות כלשהן על הנתבעים. ארגונים אלו האמינו שהדרך היחידה שתביא צדק היא קיום וועדה שתהיה מורכבת משני בתי הפרלמנט. וועדה כזו תוכל לנהל חקירה ולאחר מכן לגזור גזר דין, ותהיה לה סמכות לזמן עדים. אלפונסין לא קיבל את הרעיון של וועדה כזו, בשל חשש שהמחוקקים יתחרו ביניהם במגמה לתת את העונשים הקשים ביותר. אלפונסין גם רצה לשלב את הצבא במפלגה הדמוקרטית כדי למנוע הפיכות צבאיות נוספות ולכן רצה להיות קצת יותר פייסני.

הוועדה הוקמה ב-15 בדצמבר 1983 מכוח צו נשיאותי, והייתה אמורה לדווח, הן לרשות המבצעת והן למחוקקים משני בתי הפרלמנט. לוועדה הוקצו שישה חודשים, במהלכן הייתה אמורה לאסוף דיווחים על ההיעלמויות, לבדוק האם ניתן לגלות מה עלה בגורל ה"נעלמים", למצוא ילדים חטופים, ולמצוא עדויות לניסיונות להסתיר פשעים ולהשמיד ראיות. המידע שייאסף יוגש, לאחר פרק זמן זה, לבית המשפט, ובמקביל יוצא דו"ח סופי.

למרות שהצו התקבל והוועדה הוקמה, השתתפו בוועדה רק שלושה חברי קונגרס מן המפלגה הרדיקלית ורק קבוצת זכויות אדם אחת, העצרת הקבועה לזכויות אדם (La Asamblea Permanente por los Derechos Humanos, בראשי תיבות: APDH). זאת מכיוון שקבוצות זכויות אדם הטילו ספק באפשרות שהוועדה תצליח במשימתה. ארגונים אלו סברו שרק לוועדה משני בתי הקונגרס יהיה את הכוח לזמן את העבריינים הצבאיים והפוליטיים. לאחר שהצבא לא הצליח לעשות מאמץ "בתום לב" מול התביעה, הועברו המשפטים לבית משפט אזרחי.

פעולות של CONADEP[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת CONADEP, הוועדה ביקשה מ-APDH את כל הדיווחים על ההיעלמויות שנאספו על ידם במהלך המלחמה המלוכלכת, ובמקביל הזמינה את חברת APDH, גרסיאלה פרננדז מייג'ידה לעמוד בראש מחלקת גביית העדויות. מייג'ידה הסכימה ואז ביקשה מארגוני זכויות אדם אחרים את התנדבות הפעילים שלהם. CONADEP החלה לשתף פעולה עם ארגונים רבים אחרים. נציגות אבולאס דה פלאזה דה מאיו (הסבתות של פלאזה דה מאיו) נפגשו עם הוועדה על מנת לתאם חיפוש אחר הילדים שעדיין נעדרים, וארגונים אחרים ביקשו מחבריהם להעיד בפני הוועדה.

במהלך גביית העדויות, החליטה הוועדה שהדרך היעילה ביותר להעמיד לדין את אלה שנחשבו כאחראים תהיה לזהות את האנשים שלדעתם אשמים ולדרוש מהם להסביר את האירועים בבית המשפט. CONADEP ביקשה מהנשיא לאסור על הנאשמים לצאת מן המדינה, והבקשה אושרה.

דו"ח Nunca Más[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו"ח Nunca Más ("לעולם לא שוב") היה הדו"ח הראשי שחוברעל ידי CONADEP. הדו"ח כולל 50,000 עמודי תצהירים של ניצולי ההיעלמויות, ובהם תיאורים מפורטים של הטיפול של הכוחות המזוינים של ארגנטינה בעצורים, או "הנעלמים", של "המלחמה המלוכלכת". הדו"ח מכיל תיאורי מקרים של עינויים או רצח.

הדו"ח כולל זיהוי של 300 מרכזי מעצר חשאיים שהיו קיימים ברחבי ארגנטינה, שהופעלו ונוהלו במהלך המלחמה המלוכלכת על ידי הצבא. הדו"ח תיעד 8,961 מקרי מוות והיעלמויות בין השנים 1976 - 1977. דו"ח הוועדה מעלה כי החקירות שערכה הוועדה סייעו למצוא רבים מאתרי הקבורה ההמוניים ברחבי ארגנטינה, ששימשו לקבורת "הנעלמים". הדו"ח הכיל ניתוח של הרקע החברתי והמעמדי של "הנעלמים", תוך מתן נתונים סטטיסטיים על האנשים שנחטפו. כך למשל, הדו"ח הגיע למסקנה שכ-30% מה"נעלמים" היו נשים וכי לא פחות מ-200 ילדים מתחת לגיל 15 נחטפו.

דו"ח Nunca Más הוא רב מכר בארגנטינה והוא מודפס ברציפות מאז 1984.

CONADEP הצליחה גם בהיקף השפעתה.יש הסוברים שעבודתה של הוועדה החלה את מגמת "מפל הצדק" שהיא יישום של נורמות ופרקטיקות חדשות המספקות יותר אחריות על הפרות זכויות אדם.