לעולם לא עוד


לעולם לא עוד (ביידיש: קיינמאָל מער; באנגלית: Never Again; ברוסית: Никогда больше; בפולנית: Nigdy Więcej) הוא ביטוי המתאר לקח שלמד העם היהודי מהשואה ולפיו אסור שפשע כזה - רצח עם גזעני, אכזרי ושיטתי - יתרחש בשנית.
בהקשר למדינת ישראל הביטוי משמש כמוטו לאחת ממטרות הקמתה: הבטחת ביטחון העם היהודי ודאגה לכך שרצח עם שיטתי כנגד העם היהודי לא יתרחש בשנית. הביטוי נפוץ בהקשר של צבא יהודי והגנה עצמית, כאשר ההקשר הוא שכוח יהודי לוחם וחמוש יבטיח שהעם היהודי לא יעמוד שוב חסר מגן. הביטוי משמש גם כהצדקה להתחמשות של ישראל והפעלת צה"ל למרות ביקורת בינלאומית. בין השאר נטען שהנשק הגרעיני שלכאורה יש לישראל נועד להבטיח ש"לעולם לא עוד" יעמדו היהודים, ובפרט ישראל, בפני השמדה, וזאת על ידי הרתעה אסטרטגית וברירת שמשון.
הביטוי משמש גם מוטו לצבאיות היהודית ונפוץ בנאומים מדיניים, טקסי זיכרון[1][2], בעיתונות, במאמרי דעה, בפרסומים שונים ועוד.
הביטוי גם נמצא בשימוש בקרב ארגונים שונים, בהם הליגה להגנה יהודית; בשנת 1971 כתב מנהיג הליגה, הרב מאיר דוד כהנא, את ספרו הראשון וקרא לו בשם "Never Again". להקת המטאל Disturbed כתבה שיר בשם "Never Again" שנושאו הוא השואה ומניעת שואה נוספת נגד העם היהודי. בשנת 2000 יצא ספרו של ההיסטוריון מרטין גילברט: Never Again: A History of the Holocaust.
יש המכלילים אותו למוסר השכל אוניברסלי: על הקהילה הבין-לאומית להבטיח ולפעול שרצח עם לא יתרחש בשנית, כפי שהתרחשה השואה. כך למשל עשה שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי שימוש בביטוי "לעולם לא עוד" בהתייחס לצורך של ארצות הברית להגיב צבאית על המתקפה בנשק כימי בסוריה שביצע נשיא סוריה בשאר אל-אסד[3].
הרב מאיר כהנא בספרו "הליגה להגנה יהודית" כתב פרשנות נוספת לביטוי זה: ”הסיסמה המחשמלת "לעולם לא עוד" לא נועדה להכריז שלא תתרחש עוד פעם שואה. לא ייתכן להצהיר דבר כזה, כי המציאות היא שכל עוד שוכנים יהודים בין לא-יהודים, יש סכנה שתהיה שואה. אלא, פירוש הסיסמה הוא שאם, חס ושלום, תהיה עוד שואה או גילוי אנטישמיות אחר, לעולם לא תחזור על עצמה אותה פסיביות אדישה ופחדנית מצד אחים יהודיים — "לעולם לא עוד" שערוריית שתיקה. את הייעוד הזה היצבנו לעצמנו, וכך יצא לדרך המאבק למען יהודי ברית המועצות”[4].
הציווי "לעולם לא עוד" בזיכרון השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרכזיותה של השואה בתולדות העם היהודי בעת החדשה, מודגשת בפני חיילי צה"ל מתוך נאמנות לציווי "לעולם לא עוד" ומתוך למידת לקח שעמידה איתנה, צבא חזק ויכולת לפעולה עצמאית, חיוניים למניעת הישנותה של שואה[5][6][7]. במסגרת זו חיילי צה"ל מבקרים דרך שגרה ביד ושם, בבית לוחמי הגטאות, במשואה ובמרכזים אחרים לחקר השואה. בנוסף, מפעיל צה"ל את תוכנית "עדים במדים", במסגרתה מבקרים חיילי צה"ל במדים במחנות ההשמדה בפולין, בליווי עדים ניצולי שואה. העמידה הגאה עם דגל ישראל ובמדים באתרי השמדת העם היהודי מתוארת פעמים רבות כחוויה מרכזית בגיבוש הזהות היהודית והציונית[8].
ב-4 בספטמבר 2003 ביצעו שלושה מטוסי F-15 איגל של חיל האוויר הישראלי מטס מעל מחנה ההשמדה אושוויץ ("טיסה 301"). מוביל הטיסה היה אמיר אשל, לימים מפקד חיל האוויר הישראלי. תמונת המטס נתלתה בלשכת מפקד החיל אליעזר שקדי. בשנת 2008 סיים שקדי את תפקידו ושלח את התמונה לכל מפקד טייסת ומפקד בסיס בחיל, לבכירים רבים, בהם פורום המטה הכללי, ראש השב"כ, ראש המוסד, שר הביטחון וראש הממשלה, כאשר לכל תצלום נוספו המילים: "חיל האוויר מעל אושוויץ – בשם מדינת ישראל והעם היהודי. לזכור, ולא לשכוח, לסמוך רק על עצמנו.". לטענת העיתונאי ארי שביט, המטס והתמונה התלויה בלשכות הבכירים מהווה מרכיב בעל משמעות במערכת קבלת ההחלטות בנוגע לטיפול בסכנות קיומיות על מדינת ישראל, ובקשר שלה לציווי "לעולם לא עוד"[9].
בתחום האמנות אילנה גור יצרה את הפסל "לעולם לא עוד" הניצב במוזיאון יד ושם בירושלים.
קריאות "לעולם לא עוד" בעקבות מלחמת חרבות ברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]


ב-7 באוקטובר 2023, בעקבות מתקפת הטרור של חמאס על ישראל בה אלפי מחבלים טבחו וביצעו פשעים נגד האנושות בכ-1,163[10] ישראלים וחטפו 251[11] בני אדם נוספים - בהם קשישים, נשים וילדים - הואר שער ברנדנבורג בברלין בצבעי דגל ישראל. ב-9 בנובמבר הואר השער בצבעי כחול-לבן ועליו היה כתוב "לעולם לא עוד זה עכשיו!" בגרמנית[12].
במסגרת הסכם חמאס–ישראל ב-8 בפברואר 2025 שוחררו אוהד בן עמי, אלי שרעבי ואור לוי במצב של תת-תזונה[13]. מצבם הקשה הוביל להשוואותם לניצולי השואה בקרב רבים בישראל, כולל בקרב משפחות החטופים[14]. לפני שחרורם, הוכרחו להשתתף במין טקס, בעודם מוקפים באנשי חמאס חמושים ורעולי פנים. במהלך הטקס הם אף חויבו לשאת דברים בעברית שהוכתבו להם על-ידי חוטפיהם[15], אלי שרעבי אולץ לומר כי הוא שמח להתאחד עם רעייתו ובנותיו, זאת לאחר שלא ידע כי הן נרצחו בטבח שבעה באוקטובר[16]. המצב הקשה של המשוחררים הישראלים דווח בתקשורת העולמית, ועורר זעם בעיקר בישראל אך גם בקרב גורמים מתונים בעולם הערבי[17][18]. ברשת CNN צוין כי רבים מהאסירים הפלסטינים ששוחררו היו גם הם כחושים ובמצב בריאותי רעוע[18]. בתמורה לשחרור שלושת החטופים שחררה ישראל 183 אסירים ביטחוניים פלסטינים[19]. בנוסף השלים צה"ל את נסיגתו מציר נצרים[20].
הציווי "לעולם לא עוד" בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקס-מן היא קבוצה בדיונית של גיבורי-על, המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הופעתה הראשונה הייתה בספטמבר 1963 בחוברת The X-Men #1, והיא נוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי.
דמותו של מגנטו בעלילות הקומיקס נעה בין הופעתו כנבל-על ואויבם המר של האקס-מן, לאנטי-גיבור, ואף לגיבור לאחר שכיפר על עוונותיו. במהלך עלילות הקומיקס מגנטו נחשף כיהודי ניצול שואה וכדמות מורכבת של נבל הפועל מתוך מטרה צודקת - מניעת דיכוי המוטאנטים על ידי בני האדם ה"רגילים". מגנטו, ניצול השואה נושא מספר מקועקע על זרועו - ובגרסאות מסוימות הוא מוצג כקורבן ניסויים של ד"ר מנגלה באושוויץ - רואה את מצבם של המוטאנטים כדומה למצבם של היהודים בגרמניה הנאצית[21]. בנקודה מסוימת הוא אף ממלמל את המילים הבאות, "לעולם לא עוד" (ב"אקס-מן: סדרת האנימציה", ב"אקס-מן 97" וכן בסרט "אקס-מן: ההתחלה"). למחנות העבודה באי ג'נושה, בהם נצרב מספר למצחם של המוטאנטים, יש הקבלה למחנות הריכוז של הנאצים, כמו גם מחנות הכליאה בסיפור הקלאסי "ימי עבר עתידי". התייחסות נוספת היא בסרט השלישי, כאשר מגנטו נשאל בידי קאליסטו "אם אתה כל כך גאה בהיותך מוטאנט, היכן הסמל שלך?", הוא מראה לה את המספר המוטבע על זרועו, בו בעת שהוא אומר שלא יתן לאף מחט לגעת בעורו יותר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לעולם לא עוד - מה למד העולם מהשואה, קורס של מכללת אורנים ובית לוחמי הגטאות
- ח"כ ליה שמטוב,
לעולם לא עוד, בארכיון האינטרנט, אתר ישראל ביתנו, 2012 - אהרון חבר, מאמר העוסק בשואה ובאמנות המנציחה אותו תחת הכותרת "לעולם לא עוד Never Again", אתר e-mago
- יוני שטבון, הציונות האמונית והמונח "לעולם לא עוד", ערוץ מאיר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יהושע בריינר, פולין, הרמטכ"ל באושוויץ: "לעולם לא עוד", באתר וואלה, 30 באפריל 2008
- ^ אובמה: "בואו נתנגד לאנטישמיות ונעניק משמעות אמיתית למילים לעולם לא שוב", באתר nana10
- ^ קרי והייגל בסנאט: "לסירוב לתקיפה בסוריה תהיה משמעות גם מול הגרעין האיראני", באתר nana10
- ^ סיפורה של הליגה להגנה יהודית :: פרק א- היהדות הסובייטית: שומר אחי אנוכי!, באתר www.rabbikahane.org (ארכיון)
- ^ רותם פסו, אתר צה"ל, בש.ג של ההיסטוריה: חיילי הדור הרביעי ממשיכים לשמור גחלת הזיכרון, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 7 באפריל 2013
- ^ דובר צה“ל בטור מיוחד ממשלחת צה“ל לפולין
- ^ הרמטכ“ל: עדיין במערכה מתמשכת על חייו וביטחונו של עם ישראל. רא“ל בני גנץ באגרת מיוחדת למפקדי וחיילי צה“ל ליום השואה והגבורה
- ^ ריכוז יומני המסע של "עדים במדים". נקודה זו נמצאת כמעט בכולם
- ^ ארי שביט, מטס 301 עוד לא נחת | ארי שביט במסע לתוך התודעה של מפקדי חיל האוויר, באתר הארץ, 2 בפטמבר 2013
- ^ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (טבח ה-7 באוקטובר, שקף 4) מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
- ^ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
- ^ ציקי ברנדוין, "לעולם לא עוד זה עכשיו!" הכיתוב על השער המפורסם בגרמניה | צפו, באתר ערוץ 7, 9 בנובמבר 2023
- ^ "תת-תזונה שמעידה על התופת - אבל לאור, אלי ואוהד יש כוחות מעוררי תקווה", באתר ynet, 8 בפברואר 2025
- ^ אור הדר, 3 החטופים הגיעו לבתי החולים: "מצבם לא שונה מאנשים שהיו במחנות ריכוז", באתר ynet, 8 בפברואר 2025
- ^ אילנה קוריאל, רועי רובינשטיין, משפחות חטופים הזדעזעו ממצבם של אלי, אוהד ואור: "נתניהו, תראה איך הם נראים", באתר ynet, 8 בפברואר 2025
- ^ צביקה סגל, אלי שרעבי חזר מהשבי וגילה: אשתו ובנותיו נרצחו, באתר בחדרי חרדים, 8 בפברואר 2025
- ^ סוכנויות הידיעות, "חמאס נוהג בחטופים כמו היטלר ביהודים": תגובת זעם חריגה בעולם הערבי, באתר מעריב אונליין, 8 בפברואר 2025
- ^ 1 2 "גם רבים מהאסירים הפלסטינים נראים כחושים": הכותרת המקוממת ב-CNN והסיקור בעולם, באתר ynet, 8 בפברואר 2025
- ^ רועי אלמן, לירן תמרי, 183 אסירים פלסטינים שוחררו מהכלא: היערכות שב"ס, והשמות הבולטים, באתר ynet, 8 בפברואר 2025
- ^ ניר דבורי, במסגרת העסקה עם חמאס: צה"ל השלים את נסיגתו מציר נצרים, באתר מאקו, 9 בפברואר 2025
- ^ X-Men and Philosophy: Astonishing Insight and Uncanny Argument in the Mutant X-Verse, Rebecca Housel, Jeremy Wisnewski, March 23rd 2009, ISBN 978-0-470-41340-1