הומור רוסי

ההומור הרוסי מתאפיין במשחקי מילים רבים הנובעים מעושרה וגמישותה של השפה הרוסית. כמו בתרבויות אחרות, משתרע ההומור הרוסי על כל הטווח שבין בדיחות גסות, משחקי מילים שטותיים ועד סאטירה פוליטית נוקבת.

סאטירה פוליטית

במהלך רובה של ההיסטוריה הרוסית, ההומור הפוליטי היה אחד מערוצי הביטוי החשובים של העם הרוסי, אף על פי שתחת הדוגמטיות הדתית של ימי הביניים נחשב הצחוק לאלילי ובלתי רצוי, וסאטירה פוליטית יכלה להיות אף מסוכנת לכותביה בעת שלטון הצארים. בתקופה הסובייטית הבעת לעג פוליטי כלפי השלטונות הייתה מסוכנת ביותר והובילה לא אחת למעצר ומוות, אך בעיתון הסאטירי הרשמי "קרוקודיל" ניתן חופש רב למדי לכותבים ללעוג ולהגחיך את אירועי היום והדמויות השלטות.

למרות, ואולי בגלל הדיכוי והאיסורים, פרח ההומור הרוסי הפוליטי כאמצעי לשחרור לחץ וכן להתנגדות והגחכה של האליטות השליטות. במהלך שלטונו של ברז'נייב בשנות השבעים והשמונים, האקלים הפוליטי היה יציב למדי, ולכן כוונו חצי הסאטירה הפוליטית כלפי בעיות חברתיות בפנים ברית המועצות. עם נפילת ברית המועצות ניטל במידת מה עוקצו של ההומור הפוליטי, אך תופעות פוסט-קומוניסטיות, כמו האוליגרכים והחיבור בין הון לשלטון, מהוות קרקע פורייה לצמיחת סטריאוטיפים חדשים לסאטירה הפוליטית הרוסית.

בדיחות

הצורה הנפוצה ביותר של ההומור הרוסי היא הבדיחה (анекдо́т - "אנקדוטה") שהיא סיפור קצר עם סיום שנון. בבדיחות הרוסיות מופיעות בדרך כלל דמויות עממיות או פופולריות קבועות במצבים נפוצים. דמויות נפוצות הן:

• שטנדרטפיהרר שטירליץ - דמות פופולרית מהסדרה "שבעה עשר רגעים של אביב" של קצין מודיעין סובייטי המסתנן לשורות הנאצים, המתאפיינת בשימוש רב ב-Voice Over (השמעת מחשבות הדמות בקולה היא).
• פורוצ'יק (סגן) רז'בסקי - אציל בן המאה ה-19 שנודע בשפתו הגסה שאינה מתאימה למעמדו.
• רבינוביץ' - היהודי הטיפוסי. ערמומי, מתעב את המשטר הסובייטי ומתוחכם.
• וובצ'קה - ילד תמים לכאורה, אך למעשה מתנהג מבחינה מינית כמבוגר.
• וסילי איבנוביץ' צ'פאייב - אחד מגיבורי הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה שנעשה אודותיו סרט ביוגרפי פופולרי מאוד ב-1934. דמותו ההירואית עד כדי גיחוך, נסיבות מותו, ניסיונות הנפל שלו להתקבל לאקדמיה הצבאית של פרונזה ובני לווייתו: פטקה, פורמאנוב הקומיסר ואנקה המקלענית פרנסו בדיחות רבות.;
• צ'וקצ'ים - בני צ'וקוטקה שבסיביר, בעלי סטיגמה של נבערים ותמימים בשל האזור הנידח בו הם חיים.

יושב צ'וקצ'י ודג לו בקרח. לפתע צצה מולו צוללת אמריקאית, נפתח הצוהר והקפטן שואל "איך מגיעים לאלסקה?".
מחווה לו הצ'וקצ'י ביד לכיוון ימין, והקפטן צועק מטה לצוללת "אזימוט 137 דרום!" תוך שהצוללת נעלמת במעמקים.
לאחר 5 דקות עולה מולו צוללת רוסית והקפטן שואל גם כן "איך מגיעים לאלסקה?"
עונה לו הצ'וקצ'י "אזימוט 137 דרום".
מחמיץ לו הקפטן פנים, ואומר: "מה קרה? נהייתם מתוחכמים? כבר אי אפשר לסמן עם היד?"

• הרדיו הארמני, רדיו ירוואן, היווה מסגרת פופולרית לבדיחות בנוסח שאלה-תשובה. לדוגמה: הרדיו הארמני נשאל - "האם זה טוב לקיים יחסי מין עם חלון פתוח?"; הרדיו הארמני ענה - "כן, אך מוטב עם אשה". (ר' הרחבה בנושא בערך בדיחות רדיו ירוואן)

האלמנט המצחיק והמפתיע מושג בשילובים האינסופיים של סיומים משעשעים ומשחקי מילים מתוחכמים.

קישורים חיצוניים

• יולי חרומצ'נקו, חופש הביטוי הרג את הפואנטה, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2006
• אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד: מלחמה ומהפכה, באתר פרויקט בן-יהודה