ליאוניד ברז'נייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ברז'נייב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ליאוניד ברז'נייב
Леони́д Ильи́ч Бре́жнев (רוסית)
Brezhnev-color.jpg
לידה 19 בדצמבר 1906
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית קמיאנסקה, האימפריה הרוסית
פטירה 10 בנובמבר 1982 (בגיל 75)
ברית המועצותברית המועצות זרייצ'יה (אנ'), ברית המועצות
מדינה ברית המועצות
מקום קבורה רוסיהרוסיה חומת הקרמלין, מוסקבה
השכלה Dniprodzerzhynsk State Technical University עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, מהנדס, איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
שליט ברית המועצות ה־5
14 באוקטובר 196410 בנובמבר 1982
(18 שנים)
פרסים והוקרה
  • גיבור ברית המועצות (18 בדצמבר 1966)
  • עיטור לנין (18 בדצמבר 1966)
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 (1945)
  • עיטור הדגל האדום (12 במרץ 1942)
  • מסדר הכוכב האדום (16 במרץ 1943)
  • עיטור מהפכת אוקטובר (14 במרץ 1979)
  • מסדר קרל מרקס (אוקטובר 1974)
  • מסדר האריה הלבן (1946)
  • מסדר קלמנט גוטוולד (5 במאי 1970)
  • עיטור מלחמת המולדת דרגה ראשונה (18 בספטמבר 1943)
  • עיטור הניצחון (20 בפברואר 1978)
  • עיטור על שם בוגדן חמלצניצקי, דרגה שנייה (23 במאי 1945)
  • מדלייה "על הגנת אודסה" (1942)
  • מדליה על ההצטיינות בקרב
  • מדליה על הגנת הקווקז (1944)
  • מדליה על שחרור ורשה
  • מדליה על שחרור פראג
  • Medal "For the Restoration of the Black Metallurgy Enterprises of the South"
  • מדליה על חיזוק הברית הקרבית
  • מדליה על הכשרת קרקעות בתולות
  • מדליית הזהב ע״ש קרל מרקס (16 בנובמבר 1977)
  • פרס לנין לשלום (12 ביוני 1973)
  • כוכב הזהב (18 בדצמבר 1966)
  • גיבור ברית המועצות (18 בדצמבר 1976)
  • עיטור לנין (18 בדצמבר 1976)
  • כוכב הזהב (18 בדצמבר 1976)
  • גיבור ברית המועצות (19 בדצמבר 1978)
  • עיטור לנין (19 בדצמבר 1978)
  • כוכב הזהב (19 בדצמבר 1978)
  • גיבור ברית המועצות (18 בדצמבר 1981)
  • עיטור לנין (18 בדצמבר 1981)
  • כוכב הזהב (18 בדצמבר 1981)
  • גיבור העמל הסוציאליסטי (17 ביוני 1961)
  • עיטור לנין (17 ביוני 1961)
  • מדליית הפטיש והמגל (17 ביוני 1961)
  • עיטור לנין (2 בדצמבר 1947)
  • עיטור לנין (18 בדצמבר 1956)
  • עיטור לנין (2 באוקטובר 1971)
  • עיטור מהפכת אוקטובר (18 בדצמבר 1980)
  • עיטור הדגל האדום (29 במאי 1944)
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • מדליה לציון 250 שנה ללנינגרד
  • מדלייה לציון 1500 שנה לקייב
  • מדליה להנצחת 40 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945
  • מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין
  • נשק הכבוד עם חותם ברית המועצות (18 בדצמבר 1976)
  • מסדר מאי (1974)
  • מסדר שמש החרות (16 בדצמבר 1981)
  • גיבור הרפובליקה העממית של בולגריה (8 בספטמבר 1973)
  • מסדר גאורגי דימיטרוב (8 בספטמבר 1973)
  • גיבור הרפובליקה העממית של בולגריה (דצמבר 1976)
  • מסדר גאורגי דימיטרוב (דצמבר 1976)
  • גיבור הרפובליקה העממית של בולגריה (דצמבר 1981)
  • מסדר גאורגי דימיטרוב (דצמבר 1981)
  • מסדר הדגל הרפובליקה של הונגריה (17 בדצמבר 1976)
  • מסדר הדגל הרפובליקה של הונגריה (18 בדצמבר 1981)
  • Hero of Labor (21 בדצמבר 1981)
  • מסדר הו צ'י מין (21 בדצמבר 1981)
  • Gold Star Order (יולי 1980)
  • גיבור גרמניה המזרחית (13 בדצמבר 1976)
  • גיבור גרמניה המזרחית (18 בדצמבר 1979)
  • מסדר קרל מרקס (18 בדצמבר 1979)
  • גיבור גרמניה המזרחית (18 בדצמבר 1981)
  • מסדר קרל מרקס (18 בדצמבר 1981)
  • כוכב ידידות העמים (13 בדצמבר 1976)
  • כוכב הרפובליקה של אינדונזיה (1961)
  • כוכב הרפובליקה של אינדונזיה (1976)
  • מסדר הדגל הלאומי (19 באוגוסט 1982)
  • גיבור הרפובליקה של קובה (15 בדצמבר 1981)
  • מסדר חוסה מרטי (29 בינואר 1974)
  • מסדר ההצטיינות הלאומי של קרלוס מנואל דה סספדס (15 בדצמבר 1981)
  • מסדר חוף חירון (15 בדצמבר 1976)
  • גיבור הרפובליקה העממית של מונגוליה (14 בדצמבר 1976)
  • מסדר סוחבאאטאר (1966)
  • מסדר סוחבאאטאר (1971)
  • מסדר סוחבאאטאר (14 בדצמבר 1976)
  • מסדר סוחבאאטאר (דצמבר 1981)
  • מדליה לציון 30 שנים לנצחון בקרב חלקין גול (1969)
  • מדליה לציון 50 שנה למהפכה המונגולית (1971)
  • מדליית 50 שנה לצבא העם המונגולי (1971)
  • אביר הצלב הגדול של השמש של פרו (יוני 1978)
  • הצלב הגדול עם כוכב של וירטוטי מיליטארי (21 ביולי 1974)
  • הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה (1976)
  • הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין (דצמבר 1981)
  • מסדר צלב גרונוולד, דרגה 2 (1946)
  • מדליית הניצחון והחירות 1945 (1946)
  • מסדר הכוכב של רומניה (24 בנובמבר 1976)
  • מסדר ניצחון הסוציאליזם (דצמבר 1981)
  • הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (16 בדצמבר 1976)
  • גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (5 במאי 1970)
  • גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (29 באוקטובר 1976)
  • מסדר קלמנט גוטוולד (29 באוקטובר 1976)
  • מסדר קלמנט גוטוולד (2 ביוני 1978)
  • גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (16 בדצמבר 1981)
  • מסדר קלמנט גוטוולד (16 בדצמבר 1981)
  • מסדר האריה הלבן (פברואר 1973)
  • צלב המלחמה של צ'כוסלובקיה 1939–1945 (1945)
  • צלב המלחמה של צ'כוסלובקיה 1939–1945 (1947)
  • Medal "For Bravery Before the Enemy" (1945)
  • מדליית "חיזוק אחים לנשק" (1980)
  • מסדר הכוכב היוגוסלבי הגדול (1962)
  • Order of Freedom (Yugoslavia) (1976)
  • פרס דימיטרוב (23 בנובמבר 1978)
  • Gold Mercury International Award (13 באוקטובר 1980)
  • פרס לנין
  • פרס השלום של האו"ם (1977)
  • Medal "For Oder, Neisse and the Baltic"
  • בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Leonid Brezhnev Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ליאוניד איליץ' ברז'נייב (רוסית: Леони́д Ильи́ч Бре́жнев להאזנה (מידעעזרה)19 בדצמבר 1906 - 10 בנובמבר 1982) היה מדינאי סובייטי, יו"ר נשיאות הסובייט העליון משנת 1960 עד שנת 1964, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בשנים 1964–1966,[1] המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בין 1966 ל-1982 ויו"ר נשיאות הסובייט העליון (נשיא המדינה) בין 1977 ל-1982.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברז'נייב נולד בקאמנסקויה (היום דניפרודזרז'ינסק) שבאוקראינה, קיבל הכשרה מקצועית של מהנדס מתכת והחל לעבוד בתעשיות הפלדה של מזרח אוקראינה. למרות היותו ממוצא אתני רוסי, שמר ברז'נייב על מבטאו האוקראיני כל חייו.

בשנת 1923 הצטרף לקומסומול, וב-1931 החל להיות פעיל במפלגה הקומוניסטית עצמה ולעלות בשורות מנגנונה. בין השנים 19351936 שירת בצבא האדום כקומיסר ביחידת שריון.

ברז'נייב היה מדור המנהיגים הסוביטיים הראשון שלא חווה על בשרו את רוסיה שלפני המהפכה הקומוניסטית והיה צעיר מכדי להשתתף במאבקי השליטה לאחר מותו של לנין ב-1924. ברז'נייב הצטרף למפלגה כשסטלין היה מנהיגה הבלתי מעורער, והוא בגר בצלו כסטאליניסט נאמן. כאחרים ששרדו את הטיהורים הגדולים, אף הוא קודם במהירות במפלגה, שכן תפקידים בכירים רבים בשורותיה התרוקנו בתקופת טיהורים אלה.

ב-1939 היה למזכיר המפלגה בדניפרופטרובסק, תפקיד בעל אחריות רבה על המפעלים הביטחוניים שבעיר. במהלך מלחמת העולם השנייה כיהן כראש המחלקה הפוליטית של חזית הדרום והתיידד עם חרושצ'וב, שפרש עליו חסותו. בהיותו בדניפרופטרובסק הוא התיידד עם ניקולאי שצ'ולוקוב שהיה שר הפנים הסובייטי במשך 16 שנים החל משנת 1966. בסוף המלחמה הוא היה הקומיסר הפוליטי של החזית האוקראינית הרביעית שכבשה את פראג.

ב-1946 הוא פרש מהצבא האדום בדרגת מאיור גנרל וחזר לדניפרופטרובסק המשתקמת. בשנת 1957 הפך לחבר בנשיאות הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, בשנת 1960 נבחר ליו"ר נשיאות הסובייט העליון (נשיא המדינה), ומשנת 1964 שימש כסגנו למעשה של חרושצ'וב, וסומן כיורשו.

מנהיג ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה של ברז'נייב מאת אדמונד ולטאן

מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1964 כאשר המזכ"ל חרושצ'וב היה בחופשה, התאספה אליטת המפלגה והוחלט להדיח את חרושצ'וב. הקושרים העיקריים היו מיכאיל סוסלוב, אנדריי גרומיקו, אלכסיי קוסיגין, ניקולאי פודגורני ובראשם - ליאוניד ברז'נייב. לאחר שהודח חרושצ'וב חולק השלטון בין שלושה אנשים: ברז'נייב שמונה למזכ"ל, פודגורני, שמונה ליו"ר נשיאות הסובייט העליון (דהיינו נשיא המדינה) ואלכסיי קוסיגין שמונה לראש הממשלה. ברז'נייב החזיר לק.ג.ב. את מירב הכוח שהיה לו בתקופת סטלין. במאי 1967 הוא הדיח מתפקידיו את אלכסנדר שלפין שהיה סגן ראש הממשלה ואת יו"ר הק.ג.ב., ולדימיר סמיצ'סטני, ומינה במקומו את יורי אנדרופוב. דיסידנטים שהתנגדו דוכאו בכוח ומספר האנשים שנשלחו למחנות העבודה, גולאג, גדל. עם זאת המשיכה העלייה ברמת החיים של התושבים. בתחום הצבאי פתח ברז'נייב בתוכנית כוללת לחיזוק כוחו של הצבא הסובייטי ובכך הגיע לשוויון צבאי עם צבא ארצות הברית ואף עלה עליו. בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 עלה מעמדו של ברז'נייב והיה ברור שהוא "ראשון בין שווים". לאחר שהרפורמה הכלכלית בברית המועצות שהחלה בשנת 1965 נעצרה הגיעה הכלכלה הסובייטית לאורך שנות ה-70 של המאה ה-20 למבוי סתום. זאת, עקב השיטה הכלכלית שלא השאירה מקום ליזמות, לא נתנה תמריצים לחדשנות ולהכנסת טכנולוגיות חדשות ופעלה בדרך של תכנון כלכלי ריכוזי מדי, ששם דגש על תפוקה במקום על איכות. נוספו על-כך שחיתות גוברת והשקעות גדולות בצבא, שבאו על חשבון הכלכלה.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברז'נייב בפגישה עם נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד בוולדיבוסטוק, 1974

שני אלמנטים עיקריים ניכרו במדיניות החוץ של ברז'נייב: האחד דו-קיום עם ארצות הברית (דטאנט) והשני המשך הגברת ההשפעה הסובייטית בעולם. למדינות הגוש הקומוניסטי של מזרח אירופה ניתן יותר חופש, אך עם זאת ברז'נייב לא התיר להן לפרוש מהגוש הקומוניסטי או לבצע רפורמות שייסטו מהקומוניזם. אחת המדינות שסטתה מהקומוניזם הסובייטי הייתה צ'כוסלובקיה וברז'נייב הגיב בפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בשנת 1968 וניסוח "דוקטרינת העצמאות המוגבלת" - או בשמה הנפוץ "דוקטרינת ברז'נייב". גישתו של ברז'נייב הייתה הימנעות מסכסוכים ישירים עם ארצות הברית ובהגברת היחסים בין השתיים, אך עם זאת התערב רבות בנעשה בעולם השלישי ושלח את כוחותיו בלא היסוס במקביל להרגעת היחסים עם ארצות הברית. אחת התוצאות של מדיניות זו היא שבאמצע שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 הגיעה ברית המועצות לשיא השפעתה ויוקרתה בעולם. כחלק מה"דטאנט" עם ארצות הברית נחתמו הסכמים לפיקוח והגבלת נשק (למשל סאל"ט). פלישת הצבא הסובייטי לאפגניסטן בינואר 1979 שמה קץ למדיניות ה"דטאנט" והגבירה את המתיחות בין ברית המועצות וארצות הברית. פן נוסף של מדיניות החוץ של ברז'נייב היה החמרת ניתוק היחסים עם סין, על רקע הסכסוך המתמשך בין שתי הענקיות הקומוניסטיות.

מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1975 עבר ברז'נייב אירוע מוחי ראשון, שאחריו באו אירועים נוספים ב-1978 ו-1979. בעקבות זאת איבד חלק מיכולת הריכוז, דבר שהקשה עליו להמשיך לתפקד באופן נורמלי. הוא גם החל מעודד פולחן אישיות סביבו, שהתגבר סביב יום הולדתו השבעים (1976): ברז'נייב עיטר את עצמו בשפע עיטורים ואותות (42 סה"כ), וביניהם אף עיטור הניצחון הגבוה והנדיר ביותר, בניגוד גמור לתקנות הענקת העיטור. ביום הולדתו ה-70 ב-1976 הוענקה לו הדרגה הצבאית הגבוהה ביותר בברית המועצות, מרשל ברית המועצות, בדומה לסטלין, דבר שעורר התנגדות בקרב בכירי הצבא הסובייטי.

בשנותיו האחרונות של ברז'נייב הידרדרה בריאותו בעיקר כתוצאה מעישון. הוא עבר מספר אירועי שבץ מוחי שהקשו עליו יותר לתפקד מבחינה פיזית ומנטלית גם יחד, הליכתו נעשתה רעועה יותר ודיבורו לא ברור, והיה לו קושי להתרכז בנושאים חשובים שדרשו תשומת לב רבה כמו הבעיות ההולכות וגוברות של הכלכלה הסובייטית. הפעם האחרונה שהופיע בציבור הייתה ב-7 בנובמבר 1982, שלושה ימים לפני מותו. בבוקר ה-10 בנובמבר 1982 לקה בהתקף לב, ומותו נקבע ב-8:30. ביום שלמחרת השתנה לפתע לוח השידורים ברדיו ובטלוויזיה, ושודרו תוכניות על היסטוריה. שמועות החלו להתרוצץ ברחבי המדינה שאחד מבכירי השלטון מת. הועלו השערות שונות והוזכרו שמותיהם של זקן חברי הפוליטביורו ארביד פלשה, ראש הממשלה ניקולאי טיחונוב ושר ההגנה דימיטרי אוסטינוב. בסופו של דבר, 26 שעות לאחר מותו, הגיעה ההודעה הרשמית ובה נאמר כי "הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, נשיאות הסובייט העליון ומועצת השרים של ברית המועצות מודיעים בצער על מותו של המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ויו"ר נשיאות הסובייט העליון של ברית המועצות, ליאוניד איליץ' ברז'נייב, ב-10 בנובמבר 1982". הוכרזו חמישה ימי אבל.

ברז'נייב זכה לאחת הלוויות המפוארות ביותר שזכה להן אדם אי פעם: רחובות שלמים בבירה מוסקבה נסגרו והתפרסו בהם כוחות גדולים של משטרה, צבא וק.ג.ב., על מנת לאבטח את המקום ולאפשר לנוכחים להסתובב בחופשיות. גופתו הונחה בתוך ארון פתוח שמסביבו הונחו זרים של פרחים באולם ב"בית האיגודים המקצועיים" ואנשים הורשו לעבור ולצפות בו. בנוסף, מספר עצום של נציגים מרוב מדינות העולם נכחו בהלוויתו: 32 ראשי מדינות, 15 ראשי ממשלה, 14 שרי חוץ ו-4 נסיכים. ב-15 בנובמבר, חמישה ימים לאחר מותו, הוצא ארונו מ"בית האיגודים המקצועיים" והונח על עגלה מפוארת שנקשרה לנגמ"ש. כך הובלה העגלה ברחובות מוסקבה עד שהגיעה לכיכר האדומה, שהייתה מלאה באנשים. הארון נעצר באמצע הכיכר האדומה מול המאוזוליאום של לנין, והמנהיגים הסובייטים עלו לגג המאוזוליאום. אנדרופוב נשא הספד ולאחר מכן נלקח ארונו של ברז'נייב לבית הקברות של חומת הקרמלין, שם הוטמן, ובמקביל נוגן ההמנון והייתה עמידת דום כללית ברחבי ברית המועצות למשך 5 דקות. לאחר טקס הקבורה נערך מצעד כבוד שחתם את טקס ההלוויה. לאחר מכן אנדרופוב קיבל את פניהם של המדינאים מהעולם בארמון הקרמלין הגדול.

תדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תדמיתו של ברז'נייב ברוסיה ובעולם כולו היא שלילית. שלטונו מכונה "עידן הסטגנציה" והוא נחשב כמי שהניח לשחיתות לחדור לגופים השונים במדינה בלא לעשות דבר. עם זאת, כיום קיימים יותר ויותר נוסטלגיה וגעגועים לתקופת ברז'נייב עקב התהפוכות הכלכליות שקרו ברוסיה לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991. רבים זוכרים את תקופתו כתקופה של יציבות כללית במדינה. ב-2013, 56% מהרוסים ציינו אותו כמנהיג המועדף עליהם.[2]

עיטורים ומדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאוניד ברזנייב הוא האדם שזכה למספר העיטורים הרב ביותר בתולדות ברית המועצות. לאחר קבלת עיטור הניצחון, הוטחה בו ביקורת קשה מצד גורמי צבא, בטענה כי העיטורים הוענקו לו בניגוד לתקנון. הענקה זו אכן בוטלה בשנת 1989.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברז'נייב היה נשוי לוויקטוריה פטרובנה (1912–1995) והיו לו שני ילדים: גלינה (1929-1998) ויורי (1933–2013). בנו של יורי, אנדריי, הוא מנהיג מפלגה קומוניסטית מקומית ברוסיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליאוניד ברז'נייב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שימש כ"מזכיר הראשון" עד לוועידה ה-23 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (אנ'), שבה הוחלט להחזיר את המשרה של המזכיר הכללי.
  2. ^ YNET, המנהיג האהוב על הרוסים: סטלין שני, מי ראשון?, באתר ynet, 28 במאי 2015

שליטי רוסיה

נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית

ולדימיר לנין | יוסיף סטלין | גאורגי מלנקוב | ניקיטה חרושצ'וב | ליאוניד ברז'נייב | יורי אנדרופוב | קונסטנטין צ'רניינקו | מיכאיל גורבצ'וב


המלחמה הקרה
אירועים חשובים

(1945–1967)

אירועים חשובים

(1968–1991)

ערכים נוספים

שנות ה-40:

שנות ה-50:

שנות ה-60:

שנות ה-60:

שנות ה-70:

שנות ה-80:

שנות ה-90:

סכסוכים אחרים: