החוקה הגדולה של ספרטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החוקה הגדולה של ספרטה (Μεγάλη Ῥήτρα) הייתה שורת רפורמות בחוקי הפוליס היוונית ספרטה, המיוחסת לליקורגוס, המחוקק האגדי של ספרטה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרטה עברה ככל הנראה מהפכה בחוקיה סמוך לסוף המאה ה-7 לפנה"ס. עד אותו זמן לא ברור כיצד נראתה החקיקה, אך נראה שהחוקים לא היו שונים באופן מהותי מאלה של ערי המדינה האחרות ביוון.[1] על פי שיריו של טירטיוס, משורר בן המאה השביעית לפני הספירה, נראה כי ספרטה עברה שני משברים קשים בתקופה זו: התקוממות פנימית ומלחמה במסנים.[2]

על ליקורגוס עצמו לא ידוע הרבה. פלוטרכוס, היסטוריון בן המאה הראשונה לספירה, כתב עליו: "על ליקורגוס המחוקק אין לומר, בדרך כלל, שום דבר ברור, מאחר שמסורות שונות רווחות על מוצאו, טלטוליו ומותו... ופחות מהכל שוות הן הדעות בעניין העידן שבו חי האיש".[3]

אין מקור כתוב של החוקים מספרטה עצמה באותה תקופה, אלא רק עדויות חיצוניות מתקופות שונות.[4] פלוטארכוס מייחס לליקורגוס את הציטוט הבא כמענה לשאלה מדוע הוא לא עשה שימוש בחוקים כתובים: "כי אלה שחונכו וגדלו על פי החינוך הנכון והראוי יוכלו להעריך מה טוב ומועיל בכל מצב".[5]

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הסיפור, ליקורגוס ערך מסע ובמהלכו הוא בחן צורות משטר שונות במקומות רבים: כרתים, אסיה הקטנה, צפון אפריקה ואף הודו. הוא בחן את המשטרים השונים במקומות אלו, וליקט רכיבים שונים מהם, ועליהם ביסס את יסודות המשטר הספרטני.[6]

סמכות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני חזרתו לספרטה, הלך ליקורגוס לאורקל בדלפי וקיבל ממנה נבואה, שעיקריה נוגעים לצורת השלטון.[7] אחרי שסיים לבצע את הרפורמות במדינה, הוא חזר לאורקל מדלפי ושאל את הנביאה האם החוקים שעשה הם טובים, והתשובה הייתה "שהחוקים שייסד טובים הם וכי העיר תתמיד בתהילתה כל עוד תדבק במשטרו של ליקורגוס".[8]

עיקרי החוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה עצמה היא טוטלית וסובבת סביב כל היבטי החיים - מצורת השלטון ועד לחיי היומיום של האדם הפשוט. קבלת ההחלטות מחולקת בין אספת העם לבין מועצת הזקנים ובכללם שני המלכים.

ליקורגוס, כך עולה מן החוקים, ראה ערך רב בשוויון ובשיתוף. הוא קבע חלוקה מחדש של כל האדמות לתשעת אלפים חלקות שוות,[9] כשכל אזרח ספרטני מקבל נחלה. הוא קבע שאסור לעסוק בדברים שמטרתם היא רווח אישי ושאסור לצבור כספים.[10] נוסף על כך הוא קבע שהסעודות תהיינה משותפות ובציבור, ולא בבית.[11] חוקים משתפים נוספים מתייחסים לכך שכל האבות אחראים על כל הילדים וישנו שיתוף גם בכלבי הציד ובסוסים.[12]

חינוך היה אחד הנושאים המרכזיים בספרטה. חוקים רבים עוסקים במעטפת של חינוך הגברים: כאשר החוקה עוסקת בחוקים הנוגעים לחינוך הבנות, היא קובעת שנערות צריכות לעסוק בספורט כמו נערים כדי שהן תהיינה חזקות ומסוגלות ללדת ילדים חזקים.[13] כמו כן, גם חוקי הנישואים כוונו לכך שייוולדו הילדים החזקים ביותר, לדוגמה: על הנישואים להתרחש רק כשהגבר והאישה שניהם בוגרים גופנית.[14]

לאחר העיסוק בילודה החוקה עוברת לעסוק באופן נרחב בחינוך הילדים עצמם. ישנן דוגמאות רבות ומפורטות לצורת החינוך הספרטני, כך למשל: חינוכם של הילדים הספרטניים לא היה ברשות הוריהם אלא היה נתון לאחריות המדינה; הילדים חונכו להיות צנועים וצייתנים; לילדים ניתן מעט אוכל משלוש סיבות: הראשונה היא כדי להרגיל אותם לאכול מעט; השנייה היא כדי שיגדלו לגובה ולא ישמינו; הסיבה השלישית הייתה כדי שהם יאלצו לגנוב אוכל, דבר שילמד אותם לחשוב על תחבולות ויפתח אצלם תושייה שתעזור להם בקרב.[15]

נושא נוסף שנדון בהרחבה בחוקה הוא המלחמה. ישנם חוקים רבים שנוגעים למלחמה, החל מהקביעה מי יצא למלחמה, באיזה ציוד לחימה יעשה שימוש,[16] מה הם מערכי הקרב של הספרטנים[17] ועד קביעת תפקידיו של המלך בעת לחימה.[18]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות ראשוניים

מקורות משניים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קסנופון, מדינת הספרטנים. מיוונית: דבורה גילולה (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית 2011), עמ' 9; משה עמית, תולדות יוון הקלאסית. (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית 2002), עמ' 149-150; הערך "ליקורגוס", האנציקלופדיה העברית, כרך 21, עמ' 876, מהדורת 1969.
  2. ^ קסנופון, מדינת הספרטנים, עמ' 9.
  3. ^ פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון, ליקורגוס, פרק א. מיוונית: א. א. הלוי, עמ' 7.
  4. ^ פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון, ליקורגוס, פרק יג, עמ' 18.
  5. ^ פלוטארכוס, ספרטה: אמרות ומנהגים. מיוונית: דבורה גילולה (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית 2011), עמ' 73.
  6. ^ פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון, ליקורגוס, פרק ד, עמ' 10; קסנופון, מדינת הספרטנים, עמ' 31; הרודוטוס, היסטוריה. מיוונית: בנימין שמרון ורחל צלניק-אברמוביץ (תל אביב: פפירוס בית ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב 1998), עמ' 60.
  7. ^ פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון, ליקורגוס, פרק ו, עמ' 13-12; הרודוטוס, היסטוריה, עמ' 60.
  8. ^ פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון, ליקורגוס, פרק כט, עמ' 34-33.
  9. ^ פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון, ליקורגוס, פרק ח, עמ' 14.
  10. ^ קסנופון, מדינת הספרטנים, עמ' 37; פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון, ליקורגוס, פרק ט, עמ' 15.
  11. ^ קסנופון, מדינת הספרטנים, עמ' 35. פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון, ליקורגוס, פרקים י, יב, עמ' 15, 17.
  12. ^ קסנופון, מדינת הספרטנים, עמ' 36.
  13. ^ קסנופון, מדינת הספרטנים, עמ' 31; פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון, פרק יד, עמ' 20-19.
  14. ^ קסנופון, מדינת הספרטנים, עמ' 32-31; פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון, ליקורגוס, פרק טו, עמ' 21-20.
  15. ^ קסנופון, מדינת הספרטנים, עמ' 32-33; פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון, ליקורגוס, פרקים טז-יח, עמ' 24-21.
  16. ^ קסנופון, מדינת הספרטנים, עמ' 40-39.
  17. ^ קסנופון, מדינת הספרטנים, עמ' 41-40.
  18. ^ קסנופון, מדינת הספרטנים, עמ' 43-41.