נבואה

חזון העצמות היבשות של יחזקאל, תחריט של גוסטב דורה

בדתות, נבואה היא מסר המועבר לאדם (המכונה בדרך כלל נביא או אורקל), על ידי אלוהים או ישות על טבעית אחרת. הנבואה מופיעה בתרבויות ואמונות רבות, ובדרך כלל מכילה הוראות, חוקים או ידע על-טבעי, כגון ניבוי עתידות. הנבואה מתגלה לנביא בדרכים שונות, כגון חזיון, חלום או מגע ישיר עם האל. סיפורים על נבואות זוכים לעתים לתשומת לב רבה במשך דורות, במסורות בעל פה או בכתב, ולעתים הם גם מקור לדת חדשה.

בממלכת מארי

עולה לרגל מחזיק בגדי. תחריט בדר שנמצא במקדש נינחורסג במארי.

בעיר מארי שעל הפרת התיכון נחשפו למעלה מ-50 תעודות ובהן נבואות של אמורים מסביבות המאה ה-18 לפנה"ס, מימי המלכים ישמח-אדד וזמרי-לים. קיימת חלוקה ברורה בין ה"מנחשים" (בַּרֻם, Barum) העונים בתשובות של "כן" ו"לא" בדומה לאורים ותומים במקרא, לבין הנביאים הנושאים את דברי האלים. נביאי מארי נהגו להתנבא בשם האלים המסופוטמיים כגון דגן, הדד, איננה ואישתר.

הנבואות במארי שהועלו על הכתב ולכן שרדו, התמקדו בעיקר בענייני פולחן, מדיניות הממלכה ויועדו למלך. תיעודם השתמר בשל פקידים שמילאו את חובתם לדווח למלך מארי על כל מידע הנוגע לשלטון. חלק מהנבואות מזכירות באופיין נבואות בתנ"ך, בדרישתן למשפט צדק. לדוגמה, נבואה שיועדה לזמרי-לים דורשת להשיב נחלה של אישה באללח', בצירוף אזהרת שכר ועונש; ונבואה מאת נביא במקדש הדד בימחד דורשת עשיית משפט צדק באופן כללי. נבואה נוספת נשלחה לכברי-דגן מושל תרקה שנשלטה בידי מארי, ובה דרישה לבנות את השער החדש, אחרת לא יהיה גדיש, בדומה לנבואת חגי.

אימות הנבואות התבצע באמצעות בדיקה מול המנחשים, או באמצעות השקיית הנביא במשקה מיוחד. במקרה אחד נביא אמורי השתמש בהתגשמותה של נבואתו בשם האל דגן של תרקה על נצחון במלחמה על בני ימין, כדי לבסס את אמינותו מול המלך זמרי-לים.

ביהדות

ערכים מורחבים – הנבואה במסורת ישראל, הנבואה הקלאסית בישראל

על פי המסורת היהודית כתבי הקודש של התנ"ך נכתבו תחת השפעה של התגלות נבואית ברמות שונות. התורה חוברה תחת השפעה נבואית עליונה של משה רבנו, ספרי הנביאים ברמת נבואה רגילה, ואילו הכתובים נכתבו תחת השראה של רוח הקודש, שהיא דרגת השראה נבואית נמוכה יותר.

על פי המסופר בתנ"ך נראה כי אין מצב קבוע וברור בו האדם מתנבא. לעיתים היא באה במפתיע על האדם, כמו אצל משה בסנה ושמואל במשכן שילה וירמיהו בעודו נער, בלא שעשו הכנות להתנבאותם, ולעומת זאת, בספר שמואל ובספר מלכים מסופר על חבורות בני-נביאים, שהתלמדו להתנבא, והגיעו למצב של אקסטזה ונבואה על ידי ניגון בכלי זמר (שמואל א', י ה). גם על הנביא אלישע, מסופר כי ביקש שינגנו לפניו כדי שתשרה עליו נבואה (מלכים ב', ג טו). לעיתים הנביאים נלקחו במפתיע מעבודתם, כמסופר על עמוס, שמעיד על עצמו שהוא בוקר ובולס שקמים ואיננו לא נביא ולא בן נביא (עמוס ז, יד).

התנ"ך וחז"ל מכירים גם בנביאים בני עמים אחרים, חז"ל הכירו בשבעה נביאים בני אומות העולם בהם בלעם בן בעור ואיוב. באשר לנביאי שקר, בספר מלכים מוזכרים נביאי החצר של אחאב: ”וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַנְּבִיאִים, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל-רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם-אֶחְדָּל; וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ.” (מלכים א' כ"ב פסוק ו') ומיכה מזכיר נביאים הדורשים תשלום, ואם הם לא מקבלים אותו משנים את נבואתם: ”עַל-הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים אֶת-עַמִּי--הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם, וְקָרְאוּ שָׁלוֹם, וַאֲשֶׁר לֹא-יִתֵּן עַל-פִּיהֶם, וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה” (מיכה פרק ג פסוק ה).

לתפיסת חז"ל לא כל תקופה מתאימה לנבואה. גם כאשר ישנו אדם הראוי לנבואה, אם הדור אינו ראוי לנבואה, הרי זו לא תשרה עליו. כך הם הסבירו מצב שבו היו אנשים גדולים כהלל הזקן ושמואל הקטן בבית שני, שהיו ראויים לנבואה, אך היא בוששה מלשרות עליהם.

לתפיסתם, לא כל אדם יכול להתנבא, ותנאי מקדים לנבואה, היא שלמותו האישית והמוסרית של האדם. "אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם וענו" ולגרסה אחרת גם בעל קומה. על הרוצה לזכות לנבואה להיות שלם בשכלו (חוכמה) בנפשו (גיבור) ברכושו (עשיר) ומעל לכל עליו להיות ענו.

לשיטת הרמב"ם מעלת החוכמה היא המפתח לנבואה, שהוא מחייב שהנביא יהיו לו כל "המעלות השכליות", בצד רוב תכונות האופי הטובות, אבל לא כולן. כך למשל הוא מתאר שם נביאים שהייתה להם תכונת אופי בעייתית כמו כעס, תאוה, או פחד ובכל זאת התנבאו. ואת "גיבור" הוא מפרש כמתגבר על יצרו, ואת "עשיר" כמי ששמח בחלקו ומסתפק במועט, כפי המתואר בפרקי אבות.

דרגות שונות יש בנבואה כשם שיש דרגות בחוכמה. הדרגה קובעת את איכות הנבואה, ולכן נביא המתנבא בדרגה גבוהה יותר יבין טוב ונכון יותר את פשר התגלות ה' אליו.

ריה"ל בספרו הכוזרי הוסיף שני סייגים על מנת לקבל נבואה:

1. הנבואה ניתנת רק ליהודים.
2. "כל מי שנתנבא לא התנבא אלא בארץ ישראל או בעבורה".

לתפיסתו יש קשר הדוק בין הנבואה למעמד הלאומי של ישראל. ואת המצב של העדר הנבואה הוא מסביר במצב של גלות ישראל. ומסתמך בדבריו על אמרת חז"ל שמאז שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מחכמים ונמסרה לשוטים.

הבדל חשוב בין הרמב"ם לבין ריה"ל, שבעוד שלדעת הרמב"ם יש צורך בהכנה והכשרה שכלית, לדעת ריה"ל אין צורך בכך.

במכניקה של הנבואה, על פי תפיסות הוגי דעות יהודיים, הנבואות נקלטות בדמיונו של האדם, "ביד הנביאים אדמה". ישנו קשר אמיץ בין חלום לבין נבואה. דמיון מפותח, הוא כלי חשוב להשראה נבואית. לפי חזונו של הרב קוק כדי שתתחדש הנבואה, ישנו צורך לפתח את הדמיון, ולכן לתפיסתו במאה ה-20 התפתחה תרבות אנושית שמבוססת הרבה על דמיון האדם.

נבואה על פי הקבלה

על פי הקבלה תופעת הנבואה מתרחשת כאשר השכינה, שהיא הופעתה התחתונה ביותר של האלוהות ומקור האנרגיה העולמי, מתחברת אל האדם השלם בתכונותיו. לתפיסה זו הנבואה היא תופעה ישראלית ייחודית, בשל התפיסה כי השכינה היא שורש נשמות ישראל.

ביוון וברומא

ערכים מורחבים – אורקל, סיבילה, פיתיה

האורקל מדלפי, פרסקו מאת מיכלאנג'לו, בקפלה הסיסטינית

ביוון וברומא העתיקות, נבואות ניתנו בידי אורקל, שהיה יכול להיות אדם או חפץ המשמשים כמדיום לתקשור עם האלים וניתן לקבל ממנו מענה.

קיימים שני סוגים של אורקל אנושיים. הסיבילה, שהיו נביאות שהופיעו ביוון הקלאסית, ובעיקר בתקופת האימפריה הרומאית. נבואת הסיבילה הייתה מתנת האלים, והייתה מפורטת דיה כדי לכותבה בספרי הסיבילות. דוגמה לאורקל כזה במיתולוגיה היוונית היא קסנדרה.

הסוג השני הוא הפיתיה שהייתה הכוהנת הגדולה במקדשים, כגון האורקל מדלפי, ודמתה יותר לתפקיד מאשר למתנה. אל הפיתיה היו מפנים שאלות, בדרך כלל שהתשובה עליהן תהיה כן או לא, והנבואה הייתה ניתנת כחידה, ישירות מפי האל הדובר, בעוד הפיתיה נכנסת למצב של שכרון חושים.

תמה מרכזית סביב נושא הנבואה הוא חוסר יכולתו של אדם להימלט מגורלו. מוטיב זה משמש במגוון רב של טרגדיות ומחזות, כגון אדיפוס המלך, אנטיגונה ועוד.

בפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית, הסבירו שתופעת הנבואה אמורה להתרחש כאשר האדם המתוקן במידותיו והשלם בשכלו התעלה ובא במגע עם "השכל הפועל" - שהוא מאגר קוסמולוגי של תבונה, ונאצלת על נפשו אצילות נכבדה. לתפיסה זו הנבואה היא נחלתם של הפילוסופים שלמי השכל.

באסלאם

ערכים מורחבים – אל-וואחי, נביאי האסלאם

מוחמד בעת ההתגלות הראשונה שלו מהמלאך גבריאל. איור על קלף מהספר "ג'אמע א-תוואריח'" ("קובץ הכרוניקות") מאת היהודי שהתאסלם רשיד א-דין המדאני. פורסם בתבריז, פרס, 1307. כיום נמצא באוסף של ספריית אוניברסיטת אדינבורו.

באסלאם הנבואה נקראת וַחִי (وَحي) ומשמעותה השראה או התגלות מאת אללה. מילה זו קרובה גם למילה אַוְחַא (أوحى) שמשמעותה "הנחיה". הנבואה מופיעה לנביאים בחלום, באמצעות מלאך או מאחורי צעיף/מסך.

במסורת המוסלמית קיימת הבחנה בין נביא (נבי, نبيّ), כמו דאוד (דוד) וסולימאן (שלמה), לבין שליח (רסול, رسول) כמו הוד, מוסא (משה), עיסא (ישו) ומוחמד. הנביאים יכולים רק להתנבא על מנת לעודד את ולחזק את המאמינים, אך רק השליחים יכולים להוריד שריעה חדשה, דהיינו הוראות וחוקים קבועים.

המקור הראשי באסלאם להגדרת הנבואה הוא בסורת א-שורא (סורת המועצה) באיאת (הפסוקים) האחרונים שלה:

לֹא נִתֵּן לְאָדָם אֲשֶׁר יְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים, אִם לֹא בְּחָזוֹן אוֹ מֵאַחֲרֵי מָסָךְ: אוֹ כִּי יִשְׁלַח שָׁלִיחַ אֲשֶׁר יִגְלֶה אֶת אָזְנוֹ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, כִּי הוּא עֶלְיוֹן וְחָכָם: וּכָזֹאת אָצַלְנוּ עָלֶיךָ רוּחַ עַל-פִּי פְקֻדָּתֵנוּ.

— סורת א-שורא (המועצות, 42), 51–53. בתרגום יוסף יואל ריבלין, פרויקט בן יהודה

אחת האמונות המרכזיות באסלאם היא שמוחמד הוא "חותם הנביאים" (ח'אתם אל נביין), כלומר, הנביא האחרון, שאחריו אין עוד נביאים. יוצאים מן הכלל הזה הם האחמדים, שמאמינים באחמד אל-קאדיאני כחותם הנביאים, אך הוקעו ככופרים בידי שאר המוסלמים.

בסורת א-נחל (הדבורה) מופיעה הדבורה כפועלת ונותנת דבש בשל נבואה מאת אללה.

בספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני

בספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני הנבואות בדרך כלל סתומות, ורק עלילת הסיפור מבהירה את משמעות הנבואה. הנבואות ניתנות בדרך כלל בהתגלות מיסטית או מוטמעות מזה עידן ועידנים בתרבות. לעיתים, שילוב נבואה בספרות הפנטזיה מוביל לשאלות פילוסופיות של דטרמיניזם והאם הגיבור יכול להתחמק מגורלו.

דוגמאות לנבואות ניתן למצוא בספרים/סרטים הבאים:

• חולית: נבואות לגבי "קפיצת הדרך", בספר זה ישנן עוד סוג של נבואות - נבואות שהוחדרו לתרבויות שונות בידי המיסיון של בנות גישרית שבדרך כלל מדברות על בוא המשיח או גאולה שתגיע בעקבות הגעתם של זרים וכוהנות קדושות. מטרת נבואות אלה הוא לתת מקלט בעת הצורך לבנות גשרית על ידי כך שהמקומיים יתייחסו אליהן כאל המשיח. פול "מואדיב" אטרייאידס ואימו ג'סיקה מנצלים נבואה כזו כדי להתקבל לחברת הדררים במדבר הצחיח של אראקיס.
• מלחמת הכוכבים: נבואה על "הנבחר" שיביא איזון לכוח. לאבירי הג'די יש יכולת מוגבלת לראות חזיונות לגבי העתיד.
• הארי פוטר: נבואה על הנבחר שימגר את המכשף הרשע וולדמורט, המתארת את מאפייניו: בן של הילאים שיותקף על ידי המכשף ויסומן כשווה לו.
• המטריקס: בסדרת סרטי המטריקס מופיעה דמות של נביאה אשר מנבאת לגיבורים אירועים שיתרחשו בעתיד המיידי. לגיבור הראשי, ניאו, היא מנבאת מצבים בהם יתקל בדילמה ומה שיתרחש בכל אחת מהאפשרויות שיבחר, אך פעם אחר פעם ניאו מצליח לשנות את תוצאת הנבואה.
• פרסי ג'קסון: בכל ספר נשמעת נבואה המגשימה את עצמה באותו הספר. הנבואה נשמעת מפי האוראקל ובדרך כלל קשה להבין למה או למי היא מיוחסת עד רגע ההתגשמות עצמו.
• קונג פו פנדה: בסרט הראשון המאסטר אוגוואיי, התנבא ש"לוחם הדרקון" שאמור להציל את כל בעלי החיים ולהביס את הלוחם המרושע טאי לונג, יגיע על כדור אש מהשמיים ואכן פו הפנדה נבחר להיות לוחם הדרקון הבא ולמרות שכולם, כולל תלמידו המובהק מאסטר שיפו, פיקפקו בבחירתו של אוגוואיי אחרי מותו, הנבואה התגשמה ופו הביס את טאי לונג בקרב האחרון שלהם בסוף הסרט.

ראו גם

• רוח הקודש
• בת קול
• נביא
• הקדשה לנבואה
• הנבואה הקלאסית בישראל
• אין אלו אלא דברי נביאות
• Vaticinium ex eventu
• קפסולת זמן

קישורים חיצוניים

• אבי ורשבסקי, נבואה עממית ונבואה קלאסית, באתר "מקראנט"
• בנימין אופנהיימר, חוזים ומתנבאים בחמת, באתר "מקראנט"
• רשימת מאמרים על הנבואה בספר הנבא בן אדם – על הנבואה כאפשרות ממשית
• דרכי הנבואה בישראל סקירה באתר שפת הנפש.
• מתניה שטרנברג, "איך או מה" תפיסת הנבואה של הרב הנזיר והחזון איש (אורכב 06.05.2014 בארכיון Wayback Machine), באתר ישיבת עתניאל
• ד"ר ליאורה רביד על ספר יחזקאל ועל התפתחות הנבואה בישראל, סדרה של שלושה פרקים בפודקאסט "עושים תנ"ך" של רשת עושים היסטוריה.
• נבואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נבואות, דף שער בספרייה הלאומית