החשמלית המודרנית באיסטנבול

החשמלית המודרנית באיסטנבול
İstanbul tramvayı
מידע כללי
מדינה	טורקיה
עיר	איסטנבול
מפעיל	מטרו איסטנבול
מידע על ההקמה
פתיחת הקו	13 ביוני 1992
מידע על הקו
רוחב המסילה	1435 מ"מ
מתח חשמלי	750 V DC railway electrification
תרשים הקו
	; סכימת רשת התחבורה המסילתית באיסטנבול. החשמלית המודרנית באדום ובתכלת

החשמלית המודרנית (בטורקית: Çağdaş Tramvayı - "החשמלית בת זמננו", או רק Tramvay - "החשמלית") היא חשמלית הנוסעת לאורך קו המחולק לשני מקטעים נפרדים בחלקה האירופי של איסטנבול בטורקיה, והמקשר בין קבאטש (Kabataş) שעל חוף מצר הבוספורוס לבין רובע בג'ילר (Bağcılar) שבמערב העיר.

קטע קבאטש-זייתינבורנו (T1)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע קצר מקו החשמלית נפתח לשירות בשנת 1992 בין תחנת הרכבת ומסוף אוטובוס הים בסירקג'י (Sirkeci) לבין תחנת אקסראי (Aksaray) במרכזה של העיר. הקו הוארך מספר פעמים בשני הכיוונים, ומאז 30 בינואר 2005 אורכו 14 ק"מ והוא כולל 24 תחנות. החשמלית נוסעת במפלס הרחוב בתדירות של אחת לחמש דקות בממוצע, ומשך הנסיעה בין שתי תחנות הקצה הוא כשלושת רבעי השעה. 55 הרכבות משמשות בשירות לאורך הקו מסוגלות להוביל 195,000 נוסעים ביום. עלות ההקמה הכוללת של הקו עמדה על 110 מיליון דולר.

קטע זייתינבורנו-בג'ילר (T2)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע שני של הקו המוביל מזייתינבורנו מערבה לבג'ילר נפתח לשירות ב-14 בספטמבר 2006. אורכו של המקטע 5.2 ק"מ, מהם 587 מטר על גשר עילי, ולאורכו ממוקמות 9 תחנות. משך הנסיעה לאורך הקו עומד על כ-20 דקות.

החשמלית במערך התחבורתי העירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני מקטעי הקו נפגשים בתחנת זייתינבורנו.
בתחנה זו כמו גם בתחנת אקסראי מתאפשר מעבר מהחשמלית אל קו הרכבת הקלה של איסטנבול המוביל אל נמל התעופה הבינלאומי איסטנבול אטאטורק.
בתחנת סירקג'י חולף קו החשמלית בסמוך לתחנת הרכבת המשמשת כתחנה סופית לתנועת רכבת הפרברים האירופית ורכבות רגילות ובינלאומיות היוצאות אל תראקיה ואל אירופה. *החשמלית נפגשת גם עם הטונל בתחנת קרקיי (Karaköy) ועם פוניקולר קבאטש-טקסים בתחנתה הסופית בקבאטש.
קישור לרציפי אוטובוס הים אפשרי בתחנות קבאטש, סירקג'י ואמינני (Eminönü).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא החשמלית המודרנית באיסטנבול בוויקישיתוף