היינריך, נסיך זיין-ויטגנשטיין
.jpg) | |
| לידה |
14 באוגוסט 1916 קופנהגן, ממלכת דנמרק   |
|---|---|
| נהרג |
21 בינואר 1944 (בגיל 27) שטנדאל, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום קבורה |
Ysselsteyn German war cemetery |
| תאריך עלייה |
שטנדאל, גרמניה הנאצית  |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
| השתייכות |
גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1937–1944 (כ־7 שנים) |
| דרגה |
 מיור |
| תפקידים בשירות | |
| טייס קרב | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
היינריך, נסיך זיין-ויטגנשטיין (בגרמנית: Heinrich Prinz zu Sayn-Wittgenstein; 14 באוגוסט 1916–21 בינואר 1944) היה טייס קרב גרמני, אשר עוטר בעיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]היינריך נולד ב-14 באוגוסט 1916 בקופנהגן, לגוסטב אלכסנדר, נסיך זיין-ויטגנשטיין, דיפלומט בשגרירות גרמניה בקופנהגן, ואשתו וולבורגה, לבית פריין פון פריזן. הוא העדיף את היינריך ככינוי לזכרו של האב הקדמון היינריך השלישי, רוזן זיין. אחיו הגדול לודוויג היה מאוחר יותר ראש משפחת זיין-ויטגנשטיין-זיין. אחיו הצעיר היה אלכסנדר, נסיך זיין-ויטגנשטיין, דודו של ראש בית זיין-ויטגנשטיין-זיין הנוכחי, אלכסנדר קונרד, נסיך זיין-ויטגנשטיין-זיין.
המשפחה עברה לשווייץ ב-1919 לצורך עבודה. משנת 1926 למד היינריך בפנימייה בנויבוארן (בוואריה עילית). בגלל מצבו הכללי הירוד, הוא נסע לדאבוס, שווייץ, לריפוי ב-1927. משנת 1932 למד בבית ספר תיכון בפרייבורג אים ברייזגאו, שם עבר את בחינות הגמר שלו.
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שסיים את שירות החובה בשירות העבודה של הרייך במחנה אמנדינגן, ויטגנשטיין הוסמך לקצין. באפריל 1936 החלה הקריירה הצבאית שלו ברגימנט הפרשים ה-17 בבמברג. בקיץ 1937 הוא התנדב ללופטוואפה והתקבל לבית הספר לתעופה בבראונשווייג באוקטובר. לאחר קורסים מתאימים, הוא הועלה לדרגת לויטננט ביוני 1938 וקיבל את רישיון הקצין שלו. סוגי המטוסים בהם הטיס בתקופה שלפני המלחמה היו Junkers Ju 88s ו-Heinkel He 111s.
במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה הוא השתתף בהפצצות על מבצרי ליאז', משימות נוספות בצרפת ולאחר מכן השתתפות בקרב על בריטניה. בין היתר, הוא התבלט בהתקפות על שני בסיסי האוויר, ביגין היל ורוצ'סטר, שהוגנו בכבדות על ידי תותחים נגד מטוסים.
מיוני עד נובמבר 1941, ויטגנשטיין היה מעורב במערכה הרוסית באזור קבוצת ארמיות צפון. הוא הוצב ב-Combat Wings 1 ו-51 וטס ביותר מ-150 גיחות הפצצה במהלך תקופה זו. מאחר שהוא יותר ויותר לא אהב את ההפצצות בגלל האבדות הבלתי נמנעות של האוכלוסייה האזרחית הרוסית (כפי שמעידים מכתבים לאמו) והוא העדיף להתמודד מול יריב בודד בקרב, הוא העביר את עצמו לטייסי הקרב הליליים בינואר 1942.
לאחר הכשרה מיוחדת לציד לילי, הוא השיג את ההפלה הראשונה שלו כמה חודשים לאחר מכן בלילה של 8/9 במאי 1942. בשל הצלחותיו הנוספות, מונה ויטגנשטיין למפקד גף 9 של טייסת לוחמי הלילה 2, שהוצבה אז בהולנד והייתה מצוידת במטוסי Ju 88 שעברו הסבה. עד סתיו 1942 הוא השיג 22 הפלות מאושרות בסך הכל. על כך קיבל את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל ב-7 באוקטובר 1942.
בסוף 1942 מונה למפקד קבוצה IV של טייסת לוחמי הלילה 5. הצוות שלהם הפך לצוות הקבוצה של I./NJG 100 ביוני 1943, המטה של IV./NJG 5 אורגן מחדש חודש לאחר מכן.
עקב מחלת קיבה, הוא אושפז לחודשיים באביב 1943, ולאחר מכן קיבל חופשת הבראה. לאחר שחזר לשירות פעיל, הוא הפיל שלושה מטוסי Petlyakov Pe-8 בחזית המזרחית בלילה שבין 20 ל-21 ביולי, וב-25 ביולי 1943 הפיל שבעה מטוסים ביום אחד. לאחר מכן שירת כמפקד קבוצה II של כנף לוחמי הלילה 3 בשלזוויג, ולאחר 59 ניצחונות אוויריים, זכה בתוספת עלי האלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל ב-31 באוגוסט 1943. עד סוף 1943 הוא הצליח להשיג 64 הפלות מאושרות.
כמפקד טייסת בדרגת מיור, אז בן 27 הוא הוביל אז את טייסת לוחמי הלילה 2, שבסיסה היה בדילן בהולנד. מכאן החל ליירט משימות והפיל עוד 15 מפציצים כבדים של בעלות הברית בתקופה שבין 1 ל-20 בינואר 1944.
זיין-ויטגנשטיין לא היה פופולרי במיוחד בקרב חלק מהכפופים לו, כי הוא בעצם הציב לעצמו את אותן דרישות כמו מהצוות שלו. דוגמה אחת היא פול זורנר, שהיה בפיקודו של זיין-ויטגנשטיין לפרק זמן קצר: לאחר התרסקותו הקטלנית של מטוס, הורה זיין-ויטגנשטיין לברר את מצב הצוות. זורנר נסע למקום התאונה וראה כי עקב הנזק למטוס לא היה סיכוי לאיש להישאר בחיים והורה לפנות את מקום התאונה. אולם, זה לא הספיק לזיין-ויטגנשטיין, הוא הורה שוב לזורנר לברר את מקום הימצאו ללא ספק, כך שנאלץ לחפש את שרידי הצוות בין ההריסות.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בליל 21 בינואר 1944 הצליח ויטגנשטיין להפיל שני מפציצי לילה נוספים. מיד לאחר הניצחון האווירי האחרון הזה, גם המטוס שלו, Ju 88, נפגע בסביבות השעה 23:00, עלה באש בכנף השמאלית ואיבד גובה. ויטגנשטיין הורה למפעיל הרדיו שלו אוסטהיימר ולשאר אנשי הצוות לקפוץ החוצה, והם אכן צנחו ושרדו.
גופתו של ויטגנשטיין נמצאה באזור מיוער בעיריית Lübars ליד שטנדאל. לדברי הקשר שלו אוסטהיימר, הגופה נמצאה עם פגיעות ראש קשות, בנפרד מהמצנח שלא נפתח. לאחר מותו הוענק לו תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. הקבורה התקיימה ב-29 בינואר 1944 בבית העלמין של הטייסת בדילן. כחלק ממסע קבורה כללי לאחר תום המלחמה, הועברו שרידיו לבית הקברות הצבאי הגרמני ב-Ysselstein (ליד וונריי) ב-1948.
